שאלה לדיון

[יונה לבנה 1]

שאלה לדיון

כפי שרובכם יודעים אני בתקופת השאלות,לקחתי לעצמי חופש מקשרים רומנטיים,בכדי להבין מה היה שם בקשר ?וללמוד מטעויות ,בעיקר שלא ירדפו אחרי בעתיד. אתמול באחת מתוכניות הטלויזיה של הבוקר,שמעתי בחצי אוזן שמדברים על זוגיות ,אחת המאזינות שאלה שאלה הקשורה בטיב הקשר שלה עם בן זוגה. תשובת המומחים באולפן הקפיצה אותי ועד רגע זה אני עוסקת בעניין. נאמר שם באופן מאד גורף שאל לנו לראות את בן זוגנו כחייב לנו משהו ,ואפילו הוא לא אחראי לאושרינו. אל לנו להאשים אותו בכך שלא טוב לנו בקשר,כי הוא לא כאן בכדי לגרום לנו אושר. הם הוסיפו,שמעצם היותנו זוג ואולי אף הורים לילדים משותפים לא עושה אותנו חייבים אחד לשני בהקשר לאושרנו. הם טוענים שעצם המחשבה שבן זוגנו חייב לנו ,אנחנו הופכים קורבן,(כי אם הוא חייב ,אנחנו לא אחראים לעצמנו) הגישה שלהם היא,שאנחנו היחידים שאחראים ומחוייבים לעצמנו.אם לא נצפה שהם ימלאו את חיינו באושר ונהייה אחראים לו בעצמנו ,הרבה מהלחץ והאכזבה בזוגיות תרד. שמעתי כבר תיאוריות רבות בעניין האושר ,אך שאלתי היא: האם באמת אפשר לחיות בזוג מבלי לבקש או לצפות מבן זוגנו להיות אחראי לאושרנו ? הרי רוב המריבות הן כי בן זוגנו לא חשב עלינו מספיק,או לא הבין ללא מילים אותנו,או לא היה מספיק ספונטני והפתיע ביום ההולדת...... (הדברים נאמרו בלשון נקבה אך מתכוונים לשני המינים) מקווה שהייתי מספיק ברורה. שבת שלום לכולם

 

[1נתי 1]

בוקר טוב יונה

האם את מתכוונת לתוכנית שהיתה עם חני נחמיאס? שהראו מספר משפחות מורכבות? לדעתי בן הזוג כן ! אחראי לאושרי כמו שאני אחראית לאושרו לא מדובר על אושר בכל תחומי החיים מכיון שאנו עושים דברים הגורמים לנו אושר ללא קשר לבן/בת הזוג - קורסים/חוגים/ועוד ... אולם במסגרת הזוגית הרי ברגע שבחרנו להיות יחד אני מחוייבת לו והוא לי גם במעשים היום יומיים הקטנים הגורמים אושר

 

[יונה לבנה 1]

היי נתי

התוכנית היתה בית פתוח. אנשי המקצוע טוענים שאם נקח אחריות על אושרנו ,לא נבוא בטענות ואכזבות לבן זוגנו ,אלה לעצמנו בלבד. האמת היא שכשאני חושבת על הדברים יש כאן מקום להורדת ציפיות ואיתם כמובן את האכזבות. ברגע שבחרנו להיות יחד הנתינה האהבה ואיתם גם האושר ,ניתנים כמתנה ולא בכח. אין לבוא בטענה על כך שבן זוגנו לא משתף,אוהב,גורם לנו שמחה ואושר,אלא ליצור תשתית שהדברים ינתנו מרצון ובחירה ולא תחת לחץ.

 

[1נתי 1]

ברור שלא בכח

אולם למה להוריד ציפיות? הציפיות הן הדדיות וכמו כן הנתינה והקבלה אמורות להיות הדדיות בואי נצא מנקודת הנחה שהציפיות שלנו הינן ריאליות וגם מהנקודה שכבר חווינו פרק א/ ולעיתים גם ב' שהיה מאכזב מדוע לא לצפות מבן /בת הזוג שלנו למחוות כפי שנתת דוגמאות מתנה ביום הולדת/ מילה טובה/ פירגון וכו' ברגע שאנו מפסיקים עם הציפיות - ונוטלים את כל האחריות לאושרנו על עצמנו - נראה לי שיווצר מצב של ריקנות ושחיקה בזוגיות . ובהפשטה - "נו טוב, לא הביא מתנה ליום הולדת, חא נורא אני אקנה , זה סתם מתוך שכחה ולא מתוך חוסר תשומת לב" מקווה שהובנתי

 

[blonda3]

מעניין שאני ונתי חושבות הפוך....8-

אני חושבת שמתנות ותשומת לב וטקסים וכו' זה עניין של אופי של בן אדם.... ומי שלא כזה יהיה קשה לצפות ממנו שיהיה כזה....ומי שכזה-ינהג כך באופן טבעי. אני בעד תקשורת טובה, יחסים בונים, אמון הדדי, תמיכה הדדית, פחות מדברות אליי המחוות הקטנות....

 

[1נתי 1]

בלונדה

אמנם נתתי דוגמא הקשורה למתנה אולם הציפיות אליהן התכוונתי אינן בהכרח המתנות אלא היחס, תשומת הלב, הפירגון, התמיכה ההדדית ונראה לי שדוקא אנחנו לא כל כך חושבות הפוך גם ציפיה למילה טובה - הינה בכל זאת ציפיה

 

[יונה לבנה 1]

נתי יקרה

הייתי שם,נכוותי. כל נתינה או פרגון לא צריך להתקבל כמובן מאליו,זאת מתנה שהצלחנו לקבל לא כי חייבים לנו. את שואלת למה להוריד ציפיות? כי מיד אחריהן יש אכזבות. אבל בגדול הרעיון הוא ,שאם בן זוגינו לא חייב לנו אושר פנימי,אנחנו נמלא את עצמנו ונהיה ריקים מאושר בגללנו,זאת העבודה שלנו.כל מה שמעבר נגיד תודה.

 

[1נתי 1]

אף אחד לא חייב אושר פנימי

האושר הפנימי נבנה מתוכנו בצורה בה אנו מקבלים את הדברים/המחוות/ההתנהגויות ואני עושה הפרדה בין האושר הפנימי לציפיות ושוב בהנחה שהציפיות הן ריאליות אני לא חושבת שצריך לוותר עליהן כמובן שכל אחד ואחת מקבלים את הדברים בצורה שונה לדוגמא - אחת תקבל טבעת יקרת ערך - ותעקם את הפרצוף ואילו השנייה תקבל שושנה ונשיקה ותהייה מאושרת עד השמיים כמובן שאין לקבל את הנתינה ,הפירגון והמחוות כמובן מאליו ויש צורך להתמיד בכדי לשמור על הגחלת אבל , לדעתי , אם אין ציפיות ועלינו עצמנו לחפש ולהיות אחראים על אושרנו נשחק.

 

[יונה לבנה 1]

נתי ....הצילו

תעשי לי מעט סדר התבלבלתי נורא. את יכולה לתת לי דוגמה לצפיות שהן לא ראליות? כמו שציפיה ראלית היא איניבידואלית,כך גם האושר. הויכוח לדעתי הוא על החובה של בן זוגנו למלא אותנו במקום אנחנו את עצמנו,ההבט ממקום של חובה. אתה חייב למות עלי......

 

[1נתי 1]

יונה'לה

נכון שהציפיות הן אינדיווידואליות ומשתנות מאדם לאדם אך יש איזה שהוא סף ריאלי דוגמא פשוטה פשוטה - לא ניתן לצפות שבן הזוג יגיע יום יום מהעבודה ויתחיל להלל ולשבח את בת הזוג הריאליות כאן - יש להתחשב בכל העובר על בן הזוג במהלך היום עצבים/ מתח בעבודה ועוד. אולם ציפיה ריאלית - לצפות מידי פעם לפירגון להתחשבות יחס , מילה טובה, שיתוף ברגע שניגמרו הציפיות והדברים מתחילים להיות מובנים מאליהם נראה לי כי זהו תחילת הקץ.

 

[יונה לבנה 1]

תודה נתי

אנחנו זקוקים לפרגון ומילה טובה כדי להרגיש טוב, האם גם כשאנחנו מלאים מבפנים צוהלים ושמחים ,נצפה שבן הזוג יפרגן ויתן צומי?או רק שיושבת לנו אבן על הלב? האם בן זוגינו אשם אם את לא מאושרת? או מחייכת? או צוהלת?

 

[סביב השעון]

אז מה את אומרת?

זה לא נראה לך ברור ונכון? מה שאנחנו מבקשים בדרך כלל זו התחשבות. לקבל את הגבולות הבטוחים שלנו. בעיקר כי כשאנו בבית אנו קרובים יותר לעורנו,והכל הרבה יותר רגיש. אבל אושר? אושר נובע מההתנהלות הפנימית שלנו . מהיכולת שלנו להיות מאושרים. יונתי, את לא מכירה מספיק אנשים שהם נשואים לאנשים טובים - אבל הם עסוקים בכאבים עתיקים , או "סתם" לא יודעים להיות מאושרים? אתן לך דוגמא: הנסיך שלי בגיל ההתבגרות. קשה לו. יש לו הורים אוהבים הורה חורג תומך, אחים שמתים עליו - אבל בשלב זה הוא לא יודע לארגן לעצמו מסגרת שתספק אותו. אז מה זה אומר? שאנו אחראים לאושרו? אנחננו אחראים למסגרת תומכת , מעשירה, מחנכת. אושר זה דבר פנימי מידי. אפילו הוא לא מאשים אף אחד. אין הבדך גדול בין נישואין לחיי משפחה. זה צפוף,זה חשוב, זה כואב וזה משמח ומצמח. אושר , כמו אמונה באל הוא משהו שבין אדם לעצמו.

 

[יונה לבנה 1]

צריכה להפנים

זה נשמע כל כך נכון ואפילו צודק,אבל ברגעי האמת ,כשאני עם הראש למטה או סתם כי יש לי פצעים מהעבר ,אני מאוכזבת שהוא לא מרפא,שהוא לא שם תחבושת. רגע,אז אין את מי להאשים יותר? אוף איזה באסה צריך לקחת אחריות ולעבוד למען האושר .......אוף כמה עבודה ממתינה לי.

 

[blonda3]

חחח../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo178.gifלכולנו....../images/Emo24.gif

יש הרבה עבודה.... וכולנו בדרך אל האושר.... תהיי אופטימית.... ולשים תחבושת? גם אנחנו יכולים....

בשביל זה יש חברות/ים.... חוץ מזה בגילינו אנחנו כבר יודעים לשים תחבושת לבד-נכון?

 

[יונה לבנה 1]

בלונד,אם זה ביד ימין זה לא מצליח לי

 

[blonda3]

../images/Emo8.gifאם זה ביד ימין אז....../images/Emo6.gif../images/Emo9.gif

יש את אוהי.... או אותי.... אבל-אני קצת יותר רחוקה..... רולן-נכון שאת מסכימה שאוהי יהפוך ל"אחות" לשעת צרה?

 

[יונה לבנה 1]

בלונדה,לא תאמיני

אבל.....נפצעתי היום באצבע יד ימין,והיה לי מאד קשה לחבוש לבד

היכן את כשצריך אותך? אוהי חגג יום הולדת ולא רציתי להטריד אותו

 

[blonda3]

יונתי-האמת שקצת חששתי לידך../images/Emo57.gif

הימנית כשקראתי אותך פה-כי חשבתי שאת פותחת לעצמך פה לשטן....

והנה זה קרה...אבל בלי שאף אחד ישמע....אז יש עכשיו מצב בשמיים שמאדים ויופיטר נמצאים במולות_מצב של 180 מעלות-זה מול זה, וקראתי שזה גורם לתאונות ופציעות באצבעות הידיים ובגפיים...-אז תזהרייייי!...זה הופיע בסוף שבוע של ידיעות אחרונות....

 

[rolan]

אני לא אחראית על אוהי ../images/Emo8.gif

 

[מיכאל לנג]

דרך חיים ../images/Emo24.gif

שלום יונה לבנה אני מכיר את יחסך לפורום של לנדמרק, אך בכל זאת אושיט יד... שם, בפורום, כל אחד צריך להתחייב על פרוייקט שהוא יקח לעצמו, להיות יוצא מהכלל ולא יאומן ולעשות אותו. כמי שמכיר (קוי אופי וחשיבה מקבילים למכביר) בחרתי ב- ל ה י ו ת מ א ו ש ר ! למה? כי כל הזמן הייתי בתחושה שעד שלא הכל בדיוק כמו שאני אוהב, זה פשוט מפריע לי. היום אני יודע להיות מאושר, והדבר היחיד שאני זקוק לו, זו א ה ב ה. אתמול, נסענו ל-IKEA עם R. בהתחלה תכננו לנסוע לבד, אבל פתאום הבן שלה ביקש לבוא גם עם החברה שלו. טוב, כדי שלא לבעס את R הסכמתי, למרות שממש לא רציתי והיו לי תוכניות לרכוש שם כמה פריטים. ואכן, התנהגותו החביבה של הבן הורידה לי את הכיף. הנחתי את הדברים שכבר בחרתי על השולחן והשארתי אותם שם. למה אתה לא לוקח שאלה R, ומה עם מה שעוד רציתה? בהזדמנות אחרת, עניתי, אני לא אקנה כשלא כיף לי. וכך, יצאתי בלי לעמוד בתור ופשוט נסענו הביתה. שם נפרדו דרכנו (הילד והחברה המשיכו למקום אחר) ומהרגע הזה החל הערב שלי עם R. מה שכן, בפעם הבאה אני לא חושב שאסכים שנסע עם הילד. או שהיא תסע איתו או שניסע אנחנו בלעדיו. וזה לא קשור לאושר? נתתי לילד (אתן מתות על הכינוי האמהי הזה לאדם צעיר ומרושע) לקלקל לי את הטיול ל-IKEA. כי אני חמור ולא עמדתי בהבטחה שלי לעצמי. אבל השבוע, גג שבוע הבא אסע לשם לבד (עם R או בלי, ואקנה את מה שתכננתי).