שאלה להריוניות ולמנוסות

[דבורי]

שאלה להריוניות ולמנוסות

אני אמא לבן שלש ורבע ובהריון עם תאומים (שבוע 22). איך מתארגנים עם הגדול? כמה עזרה צריך אחרי הלידה? (אופר, מטפלת לרוב היום...)? לבעלות משפחה בהרכב דומה ("גדול" + תאומים) - איך הגדול קיבל את הלידה, המהפך במעמדו בבית, וכו´?

 

[keren1]

אצלנו דניאל היתה בת שנתיים

ושבוע כשהתאומים הגיחו לאויר העולם. יש לציין שהם נולדו בשבוע 34 אחרי ששכבתי בשמירת הריון בבי"ח 4 שבועות. בעלי התחיל עבודה חדשה. בקיצור לא היה לדניאל קל. נוסף על כל זה כשחזרתי הביתה עברנו דירה (נחשו למה) והיא קיבלה חדר חדש ועברה גם לגן חדש. זה המון להתמודד איתו. המזל שדניאל ילדה טובה. היו לה בעיות (ברגע שהינו מגיעים לחניון של הבית החדש היא היתה מקיאה) אבל לאט לאט היא הסתגלה. היא אף פעם לא הוציא כעס על הקטנים אלא על עצמה. אני יכולה לתת לך כמה טיפים: 1. במידה הקטנטנים צריכים לשהות בפגיה (חס וחלילה, אבל קורה וזה לא נורא) תשהי איתם בזמן שהגדול בגן. בשעות שהוא מגיע הביתה תהיי איתו. הקטנים בפגיה ובטיפול ויש תמיד מי שיתן להם אוכל ויחליף להם נכון שזה לא אמא. אבל גם הגדול צריך אותך וכשהם יגיעו הביתה הם יהיו רק שלך. זה הזמן להשקיע בילד שיעזור בארגון הבית לקליטת גל עליה נוסף. 2. מצאי לך ביביסיטר טובה ומנוסה שלא תפחד מתאומים. שתהיה איתך כך שתוכלי לפנות לך אחר צהריים אחד (לפחות) וכך תוכלי לצאת עם הגדול (מה שמו) לחוג או קניות או למסעדה. משהו כייפי שהוא רק שלכם. (אני נעזרתי בביבי סיטר גם פעם בשבוע בבוקר היא שמרה עליהם ואני ישנתי.... 3. אם אפשר למצוא מנקה מומלץ. זה יוריד ממך הרבה ויתן לך עוד זמן עם הגדול (שוב מה שמו). 4. חשוב מאאד להכניס את הקטנים מההתחלה לסדר יום (כמה שזה נשמע מוזר). ככה גם הגדול ידע שישנם שעות שהם ישנים וזה זמן איכות איתך. בהצלחה

 

[דבורי]

ל"גדול" קוראים אביחי! ותודה על כל

העצות.

 

[טאקילה~*]

דבורי...../images/Emo24.gif

אצלי מוריאל היתה בת שנה וחודשיים.. כשנולדו התאומים ליאור וליעד.. הכניסה שלהם למישפחה היתה טיבעית ללא הכנות מוקדמות...לזרום וזהו. שיהיה לך מזל טוב.

 

[דבורי]

זה מעודד, אבל נראה לי שיש הבדל

גדול בין גיל שנה וחודשיים (שבסך הכל עוד לא יודעת לדבר, ולמה לצפות), לבין בן שלש שכבר יודע את מקומו.

 

[nonana]

אז אצלנו היה ככה - נעה שלי היתה בת

שלוש וחודש כשנדב ונעמה נולדו. הכנתי אותה ממש מראש אבל לעזור בקושי זה לא עזר. היתה קינאה גדולה מאד וזה התבטא בפליקים שבאו מידי פעם שהעיין לא בדיוק היתה לכיוונה. או להיפך חיבוק דוב שחונק אותם עד ששומעים צרחות עזרה. (אני הנקתי אותם חודשיים). היא היתה אף ברגרסיה- (היא נגמלה מחיתולים והתחילה שוב בלילה עם פיפי, זה לקח עוד חצי שנה עד שנגמלה שוב- מוצצים אותו הדבר אבל זה נגמר שהיתה בת 4) מה שכן חובה לעשות. אם את צריכה להעזר במשפחה לפחות בהתחלה בגלל הקנאה ולרגעים מסוימים שהם ישנים לבלות איתה כשהמשפחה שומרת. מעבר לזה כולם מאד פינקו אותה ולקחו אותה וזה גם הקל עלי מאד. אני לא לקחתי אופר או מטפלת כי אני כזאת (לא סומכת על אף אחד ). אבל הייתי איתם חצי שנה בבית ואח"כ אמא שלי טיפלה בהם עד גיל שנה. אבל אם את יכולה בשעות אחה"צ להיות עם הגדול ושמישהי תטפל בהם עדיף היום בדיעבד אני חושבת שעשיתי טעות שלקחתי הכל על עצמי. חוץ מזה החשוב ביותר זהו סדר יום קבוע- עוזר מאד. כל אחד במיטתו וזה סופר חשוב. (אצלי זה עבד שנתיים עכשיו זה השתנה). אני לא יכולה להגיד לך שזה קל- זה לא אבל לא הייתי מוותרת על זה. לא כולם מרויחים מה שאנחנו הרווחנו. והיום אני מתחילה לקטוף את הפירות. ב......ה.......צ.....ל....ח........ה

 

[keren1]

אצלנו לאחרונה דניאל מגיבה

בהיסטריה לקטנים. בבוקר ואחרה"צ שצריך להוציא אותם מהבית לאוטו ולגן ובחזור היא בלחץ. מבקשת שנקח אותם על הידים. שלא ירוצו לכביש. ממש בוכה!! אנחנו לוקחים אותם בעגלה או על הידיים. היא מקרקרת מסביבים לוודא שהם קשורים. זה נראה לי מוגזם. אני מנסה להסביר לך שאמא או אבא פה והם לא יתנו שמשהו יקרה להם אבל לא הולך. הילדה בהיסטריה. זאת לא צריכה להיות האחראיות שלה לדאוג לשלומם של הקטנים (בצורה קיצונית זאת) אבל אי אפשר להעביר לה מסר. יש לכם רעיונות ?

 

[nonana]

ואיי ממש כמו נעה../images/Emo13.gif

איזה קטע. אבל נעה צורחת עלי. "א.....מ.......א הם רצים לכביש ואני לא יכולה להשגיח מה את רוצה שהם ידרסווווו?" (את יודעת שאנחנו בישוב קטן כך שאין מכוניות הכביש מיועד למשחקים של הילדים). ואם הם רבים- רצה אלי בבכי "אמא נדב מרביץ לנעמה תעשי משהו" אנחנו משוחחים איתה על זה המון. אני חושבת שאפשר לעשות זאת ע"י משחק או סיפור (אם את רוצה אכתוב לך אחד). במשחק- תעשו החלפת תפקידים שהיא אמא ואת היא- ותתנהגי כמוה ותראי איך היא מגיבה.

 

[keren1]

את סופרת או משוררת ?

מאיפה הזמן. תני להבהיר שגם דניאל בהתקפי ההיסטריה מפנה את פרץ רגשותיה כלפי. "אמא תתפסי אותם" או "אמא תקחי אותם על הידים". בכלל מאז שהם נולדו היא לא חנקה אותם אלא הענישה את עצמה (היא לא היתה מוכנה לאכול). בשביל זה נשארתי שנה בבית. לא חזרתי לעבודה והפסדתי מקום טוב. אבל היה חשוב שהיא תחזור מהגן אלי. זה היה קשה עם שלושתם במיוחד בחופשת הקיץ אבל..... עכשיו זה יותר טוב. היא חוזרת עם המון תכנים, שירים וסיפורים מהגן והיא מושיבה אותם ועושה להם "ריכוז" ושרה להם. היא מנשקת אותם המון והם מתרגזים.

 

[nonana]

מה פתאום משוררת.... פשוט נהנית מזה

והילדים שלי צוחקים כל הזמן. אז אני נהנית. אצלי דווקא נעה ונעמה יחסית מתחבקות בהנאה. אבל עם נדב זה לא הולך הוא ישר מרביץ לה. הרבה פעמים אני רואה אותה מחטיפה להם פליק אחד או שניים. אני ישר עוצרת אותה. לענייננו אם את רוצה משהו אכתוב לך.

 

[orlyt]

הסברון קטן

אני לא יודעת בת כמה דניאל, אבל יכול להיות שהיא בדיוק בשלב שבו היא מחקה את התנהגות המבוגרים, ולכן הדאגה שלה מוקצנת. שימי לב שהיא בטח גם מחקה בטיפול ובהסתובבות סביבם תנועות שאת עושה. אניחושבת שלא צריך להפריע לה בהתנהגות הזאת, ולעודד את הדאגה, כי היא לומדת בכך כל מיני עקרונות בהתנהגות מטפלת. לא לתת לה לחוש תסכול או לזלזל בדאגה שלה, אלא לשתף איתה פעולה כדי שתרגיש "ילדה גדולה". אם זה בכל זאת מוגזם, אפשר להאות לה איך הקטנים לפעמים יכולים גם להיות קצת לבד ונתונים בהשגחה מרחוק... אפילו להפוך את זה למשחק שכזה כמו למשל אם הם מסתובבים בבית, להתחבא מאחורי איזו דלת, כדי להראות לדניאל שמשגיחים עליהם אבל גם שהם מסתדרים לבד, ושזה לפעמים יכול להיות ממש משעשע... מקווה שהסברתי את עצמי בבהירות

 

[zimes]

אולי תאפשרו לה לעזור לכם עם התאומים

 

[נירית1]

דבורי

הבן הגדול שלי בן שנתיים+8 ואני כרגע בשבוע 34, התחלנו להכין אותו ללידה כשהבטן שלי היתה כבר ממש גדולה, הוא יודע שלאמא יש בבטן תינוקות שהן יהיו האחיות הקטנות שלו ושהן לא ידעו לדבר ואמא ואבא צריכים לטפל בהן הרבה כי הן לא יודעות לעשות כלום - כמו שהוא היה כשהיה קטן וד"א בזמן האחרון הוא מאד אוהב לראות קלטות וידאו של עצמו כתינוק. הקטע הכי גדול שהיה לי שהוא שאל אותי לפני כמה שבועות - "איזה אחיות יש בבטן של אמא?" ואני לא הבנתי את הכוונה שלו והוא הסביר - "אריה ,דב" ואז הבנתי שהוא חושב שיש לי בבטן חיות ולא אחיות

וכמובן שהתחלנו את הסיפור מחדש. קניתי לו גם שתי בובות ויחד טיפלנו בהם האכלנו אותן קילחנו אותן הוא מטייל אתן בעגלה. אין לי אשליה שיהיה קל - וזה מפחיד אותי אבל אני מנסה להתארגן עם עזרה בעיקר של סבתות בשעות אחרה"צ כשהוא חוזר מהגן כדי להיות אתו ושהתאומות יהיו עם מישהו אחר. לצערי כבר עכשיו אני לפעמים מרגישה שאני לא מספיק אתו כי מאד קשה לי לתפקד. אז בעוד כחודש אני אהיה כבר יותר חכמה ואוכל לתת לך טיפים להתחלה.