שאלה לחברים הנכבדים
מדוע המנהיגים הדתיים המובילים [רבנים וכו'] מתחמקים מהאחריות הרובצת לפתחם של הובלת מהלך אמיתי ועמוק של פיוס? מהלך אמיתי ועמוק הוא כמובן א פוליטי. טענתי כפולה: מצד אחד, אנו חיים באיזור שהולך והופך לדתי יותר כל הזמן. לא רק דתי יהודי אלא דתי מוסלמי ודתי נוצרי. ולכן דווקא המשקל הסגולי של המנהיגים הדתיים עולה כל הזמן וביכולתו לשנות באופן משמעותי המציאות הקשה. מצד שני, כל אדם מאמין מקבל את היות השם, ישתבח שמו, אחד. המוצא את ביטויו היחסי בלבד בשפות ותרבויות שונות. מכאן שההכרה בסבל האנושי העצום שנגרם בכל יום [כזכור, לבכי תינוקות אין מבטא] חייב להביא מאמין אמיתי למוטיבציה עצומה של פיוס. וככל שאמונתו גדולה יותר כך גדלה המוטיבציה לפיוס. מדוע אם כן מתקיימת לה השתיקה וההתחמקות מאחריות אנושית והיסטורית זו?
מדוע המנהיגים הדתיים המובילים [רבנים וכו'] מתחמקים מהאחריות הרובצת לפתחם של הובלת מהלך אמיתי ועמוק של פיוס? מהלך אמיתי ועמוק הוא כמובן א פוליטי. טענתי כפולה: מצד אחד, אנו חיים באיזור שהולך והופך לדתי יותר כל הזמן. לא רק דתי יהודי אלא דתי מוסלמי ודתי נוצרי. ולכן דווקא המשקל הסגולי של המנהיגים הדתיים עולה כל הזמן וביכולתו לשנות באופן משמעותי המציאות הקשה. מצד שני, כל אדם מאמין מקבל את היות השם, ישתבח שמו, אחד. המוצא את ביטויו היחסי בלבד בשפות ותרבויות שונות. מכאן שההכרה בסבל האנושי העצום שנגרם בכל יום [כזכור, לבכי תינוקות אין מבטא] חייב להביא מאמין אמיתי למוטיבציה עצומה של פיוס. וככל שאמונתו גדולה יותר כך גדלה המוטיבציה לפיוס. מדוע אם כן מתקיימת לה השתיקה וההתחמקות מאחריות אנושית והיסטורית זו?
