שאלה לחברי הפורום
- פותח הנושא דינדונית
- פורסם בתאריך
יום טוב אוחיון
New member
הנה נושא חדש, ובהחלט מעניין
שלום לך. אני רוקד כ-10 שנים. ובמסגרת של הרקדות בלבד.( לא תנועה, ובתי ספר.) לפני כן רק הייתי מקפיץ את האקסית שלי להרקדות ומחזיר אותה. אם אז היו אומרים לי שפעם אני ארקוד ריקוד עם, זו הייתה בדיחת הדור. זה היה ממני והלאה. ועוד מדריך לרקודי עם? מי היה מאמין? היום זה בדמי,בנשמתי,ובנפשי. אני פשוט אוהב את זה. ורקודי עם בשבילי, זה גם ישן ,ובהחלט גם חדש. ובכללם את השירים העיבריים. שיהיו לך תשובות שיספקו את סקרנותך. יום טוב.
שלום לך. אני רוקד כ-10 שנים. ובמסגרת של הרקדות בלבד.( לא תנועה, ובתי ספר.) לפני כן רק הייתי מקפיץ את האקסית שלי להרקדות ומחזיר אותה. אם אז היו אומרים לי שפעם אני ארקוד ריקוד עם, זו הייתה בדיחת הדור. זה היה ממני והלאה. ועוד מדריך לרקודי עם? מי היה מאמין? היום זה בדמי,בנשמתי,ובנפשי. אני פשוט אוהב את זה. ורקודי עם בשבילי, זה גם ישן ,ובהחלט גם חדש. ובכללם את השירים העיבריים. שיהיו לך תשובות שיספקו את סקרנותך. יום טוב.
12משה המקורי
New member
וותק בריקודי עם
רקדתי לפני 32 שנה,בגיל שבע עשרה, במסגרת הרקדה קטנה ומקומית בישוב בו אני גר.רקדתי במשך כ חמש שנים והפסקתי לחלוטין עד לפני שלוש שנים. מאז חזרתי ואני רוקד מעגלים וזוגות לפחות פעמים בשבוע.
רקדתי לפני 32 שנה,בגיל שבע עשרה, במסגרת הרקדה קטנה ומקומית בישוב בו אני גר.רקדתי במשך כ חמש שנים והפסקתי לחלוטין עד לפני שלוש שנים. מאז חזרתי ואני רוקד מעגלים וזוגות לפחות פעמים בשבוע.
הרקדן האנונימי
New member
28 שנים
רוקד כ 28 שנים ברציפות בחוגים ובלהקות. בדרך כלל פעמיים בשבוע. לפעמים עד 4 פעמים בשבוע. התחלתי באוניברסיטה כחוג ספורט ונדבקתי. הדיבוק אינו עובר גם אחרי כל כך הרבה שנים. גם אשתי רוקדת, גם הבנות - בקיצור כל המשפחה.
רוקד כ 28 שנים ברציפות בחוגים ובלהקות. בדרך כלל פעמיים בשבוע. לפעמים עד 4 פעמים בשבוע. התחלתי באוניברסיטה כחוג ספורט ונדבקתי. הדיבוק אינו עובר גם אחרי כל כך הרבה שנים. גם אשתי רוקדת, גם הבנות - בקיצור כל המשפחה.
הנה הסיפור שלי:
נולדתי בקיבוץ שמיר בגליל העליון. בביה"ס היסודי היתה מסורת: הבנות של כיתה ה´ לימדו את הבנים של הכיתה שלהן ואת הבנות של הכיתה הבאה בתור, את כל הריקודים הבסיסיים (1960). כך עברה המסורת מכיתה לכיתה וכל חברת הילדים ידעה לרקוד. בכיתה שלי היה לנו ערב אחד בשבוע לריקודים. כל בת קיבלה בן אחד או שניים לשיעור פרטי באחד מחדרי השינה. כל השיעורים היו במקביל, כמובן, בכל החדרים של בית הילדים (כולל חדר האוכל). לאחר מכן התאספנו בכיתה ורקדנו את הריקוד החדש שלמדנו ואת כל שאר הריקודים שידענו מהשיעורים הקודמים. לפעמים ההורים היו מסתכלים ונהנים או צוחקים על המתקשים. בערבי שישי במסיבות של חברת הילדים רקדנו עם כל הכיתות האחרות. אני זוכר ש"הרועה הקטנה" היה בחינת הסיום ומי שידע ריקוד זה - ידע לרקוד. בבי"ס התיכון למדנו בעמיר וקראו לזה "מוסד חינוכי", זו היתה, כמובן, פנימיה מכיתה ז´ עד י"ב. כל יום שישי היינו רוקדים בסוף המסיבה. בכיתה י´ לימדה אותי אחותי לרקוד ואלס ולקחה אותי בפעם הראשונה לקורס של הקיבוצים (לימים עבר הקורס לגבעת חביבה ועד היום נקרא כך) שהתקיים לקראת פורים בכפר המכביה. שם התוודאתי לראשונה למיה מירון (היום גרה בקנדה וזכורה לי כמדריכה נערצת. ריקודים שלה: טיפות הגשם, האדם השלישי) ורות פרדס. בהמשך השתתפתי בכמעט כל המפגשים של גבעת חביבה ואפילו בתקופת השירות הצבאי כשהתאפשר(פעם הגעתי בטיסה מבלוזה בסיני וחזרתי ישר לשם בלי לראות את הבית). בתקופת התיכון לימדתי את חבריי ריקודים שלמדתי העברתי חוג קבוע בפנימיה ואפילו זכור לי שבי"ב העברתי ערב מיוחד 0רק לי"בניקים) של ריקודי שורות שהיו "אסורים" באותה תקופה (על ריקודים סלוניים אפילו אסור היה לדבר). לאחר השירות הצבאי הצטרפתי ללהקת קריית שמונה בהנהלתו של סעדיה עמישי ובמקביל עשיתי את האולפן למדריכים במקום. באותה תקופה היינו כמה "משוגעים לדבר" שהיינו משתתפים קבוע בחוג האזורי אותו הדריך גרשון פדרמן שהיה חבר קיבוץ גונן והיה המורה הנערץ עלי (באותה תקופה רוב הריקודים היו ריקודי עמים והמוסיקה נוגנה מתקליטים שחורים של שיר בכל צד). כאשר עזב את גונן החליף אותו ספי אביב. לאחר האולפן התחלתי להרקיד בישובי הגליל העליון ומדי פעם החלפתי את ספי בהרקדות האזוריות בגונן. כאשר יצאתי לת"א לשנת חופש מהקיבוץ (1979) למדתי באוניברסיטת ת"א מתמטיקה ופיסיקה במכינה של בני קיבוץ שלא עשו בגרות. לפרנסתי הדרכתי ריקודי עם במתנ"סים של עיריית ת"א ובקיבוצים. למרות שהתקבלתי ללימודי מתמטיקה באוניברסיטה עשיתי, אולי, טעות גורלית ובגלל הצורך להתפרנס ויתרתי על לימודים קשים והתקבלתי לסמינר הקיבוצים במסלול למורים לחינוך גופני. באותה תקופה רקדתי בלהקה של קריית אונו בהדרכתו של שלום עמר ועם רקדן בן 16 ששמו רוני סימן טוב. במקביל ללימודים בסמינר הקמתי את "מרכז ההקלטות לריקודי עם" שלימים הפך ל"רוקדים". נו, סיפור ארוך, אז אל תתבישו וספרו גם אתם.
נולדתי בקיבוץ שמיר בגליל העליון. בביה"ס היסודי היתה מסורת: הבנות של כיתה ה´ לימדו את הבנים של הכיתה שלהן ואת הבנות של הכיתה הבאה בתור, את כל הריקודים הבסיסיים (1960). כך עברה המסורת מכיתה לכיתה וכל חברת הילדים ידעה לרקוד. בכיתה שלי היה לנו ערב אחד בשבוע לריקודים. כל בת קיבלה בן אחד או שניים לשיעור פרטי באחד מחדרי השינה. כל השיעורים היו במקביל, כמובן, בכל החדרים של בית הילדים (כולל חדר האוכל). לאחר מכן התאספנו בכיתה ורקדנו את הריקוד החדש שלמדנו ואת כל שאר הריקודים שידענו מהשיעורים הקודמים. לפעמים ההורים היו מסתכלים ונהנים או צוחקים על המתקשים. בערבי שישי במסיבות של חברת הילדים רקדנו עם כל הכיתות האחרות. אני זוכר ש"הרועה הקטנה" היה בחינת הסיום ומי שידע ריקוד זה - ידע לרקוד. בבי"ס התיכון למדנו בעמיר וקראו לזה "מוסד חינוכי", זו היתה, כמובן, פנימיה מכיתה ז´ עד י"ב. כל יום שישי היינו רוקדים בסוף המסיבה. בכיתה י´ לימדה אותי אחותי לרקוד ואלס ולקחה אותי בפעם הראשונה לקורס של הקיבוצים (לימים עבר הקורס לגבעת חביבה ועד היום נקרא כך) שהתקיים לקראת פורים בכפר המכביה. שם התוודאתי לראשונה למיה מירון (היום גרה בקנדה וזכורה לי כמדריכה נערצת. ריקודים שלה: טיפות הגשם, האדם השלישי) ורות פרדס. בהמשך השתתפתי בכמעט כל המפגשים של גבעת חביבה ואפילו בתקופת השירות הצבאי כשהתאפשר(פעם הגעתי בטיסה מבלוזה בסיני וחזרתי ישר לשם בלי לראות את הבית). בתקופת התיכון לימדתי את חבריי ריקודים שלמדתי העברתי חוג קבוע בפנימיה ואפילו זכור לי שבי"ב העברתי ערב מיוחד 0רק לי"בניקים) של ריקודי שורות שהיו "אסורים" באותה תקופה (על ריקודים סלוניים אפילו אסור היה לדבר). לאחר השירות הצבאי הצטרפתי ללהקת קריית שמונה בהנהלתו של סעדיה עמישי ובמקביל עשיתי את האולפן למדריכים במקום. באותה תקופה היינו כמה "משוגעים לדבר" שהיינו משתתפים קבוע בחוג האזורי אותו הדריך גרשון פדרמן שהיה חבר קיבוץ גונן והיה המורה הנערץ עלי (באותה תקופה רוב הריקודים היו ריקודי עמים והמוסיקה נוגנה מתקליטים שחורים של שיר בכל צד). כאשר עזב את גונן החליף אותו ספי אביב. לאחר האולפן התחלתי להרקיד בישובי הגליל העליון ומדי פעם החלפתי את ספי בהרקדות האזוריות בגונן. כאשר יצאתי לת"א לשנת חופש מהקיבוץ (1979) למדתי באוניברסיטת ת"א מתמטיקה ופיסיקה במכינה של בני קיבוץ שלא עשו בגרות. לפרנסתי הדרכתי ריקודי עם במתנ"סים של עיריית ת"א ובקיבוצים. למרות שהתקבלתי ללימודי מתמטיקה באוניברסיטה עשיתי, אולי, טעות גורלית ובגלל הצורך להתפרנס ויתרתי על לימודים קשים והתקבלתי לסמינר הקיבוצים במסלול למורים לחינוך גופני. באותה תקופה רקדתי בלהקה של קריית אונו בהדרכתו של שלום עמר ועם רקדן בן 16 ששמו רוני סימן טוב. במקביל ללימודים בסמינר הקמתי את "מרכז ההקלטות לריקודי עם" שלימים הפך ל"רוקדים". נו, סיפור ארוך, אז אל תתבישו וספרו גם אתם.
חברשל כולם
New member
במקום עיתון בוקר
במקום עיתון בוקרו חברשל כולם ו√ דינמיקה קבוצתית חיובית מאודו חברשל כולם ו√ זו הפעם הראשונה ,שויתרתי על קריאת עיתון הבוקר , לטובת קריאת תולדות החיים של חברי הפורום. זו התחלה של דינמיקה קבוצתית , אשר מי ישורנה. אם חברים מתבטאים כך בחופשיות , נגיע פעם לקיום כנס ותיקים של הפורום , באחד ממקומות החן בישראל - ונרקוד. רק אנחנו. כדאי לעשות את זה בפורים. כדי להקל על אלה שרוצים להיות עלומים. אני ראיתי בעיני רוחי - עקב התרשמות מקריאה בפורום, את עזרא - כבחור צעיר ,חינני וחכם - גיליתי שהוא באמת חינני וחכם אבל הרבה יותר מבוגר ממה שראיתיו בדימיוני. ירון - נראה לי סוחר, ביזנסמן - והנה הוא איש אשכולות. נשוי למירי קרימולובסקי האגדית. אני מאזין לה בשקיקה רבה , בביקורת האומנות ברדיו. אם היא אשתך ירון - אז יש לכם בסיס תרבותי מהולל. וזקנמוךקרח - פעם ראשונה שאני מאיית את שמו נכון. איש חביב מלא הומור וחוכמה , יש מה ללמוד ממנו. כך בדיוק דמינתי אותו , וכך הוא השתקף מתולדות חייו. (אם נאמרו ביושר) אבל הרשה נא לי ,ידידי , לפענח את שמך. כי נדמה לי שאתה מציג כלפי חוץ את האנטיתיזה שלך. זקן- מוך- קרח זקן - כולנו מבינים מה זה. מוך - בערבית שכל, מוח קרח - יבש קר. אני בטוח - שאתה לא זקן עם מוח קר כקרח. ואשר ליום טוב ידידי - כל הכבוד לדרך שעברת בחייך מהאקסית עד זהבה החמודה - בת זוגך בהדגמות ריקודים. אני זוכר אותך גבוה יפה ותמיר. בכל מקום מרגישים בנוכחותך. שאול המלך היה גבוה, ונלקח למלוכה אחרי שחיפש אתונות. כפי שלמדתי להכירך - אתה תגיע למלוכה , כשהאתונות - יחפשו א ו ת ך. על עצמי אני יכול לומר : נולדתי, ינקתי, גדלתי , למדתי ביסודי,בתיכון , באונברסיטה, רקדתי ורקדתי עד שאני כותב עכשו בפורום. באהבה רבה לכל החברים תודה על ההנאה שקבלתי הבוקר - בקריאת המכתבים. לוותר על העיתון בבוקר - אצלי זה נדיר
במקום עיתון בוקרו חברשל כולם ו√ דינמיקה קבוצתית חיובית מאודו חברשל כולם ו√ זו הפעם הראשונה ,שויתרתי על קריאת עיתון הבוקר , לטובת קריאת תולדות החיים של חברי הפורום. זו התחלה של דינמיקה קבוצתית , אשר מי ישורנה. אם חברים מתבטאים כך בחופשיות , נגיע פעם לקיום כנס ותיקים של הפורום , באחד ממקומות החן בישראל - ונרקוד. רק אנחנו. כדאי לעשות את זה בפורים. כדי להקל על אלה שרוצים להיות עלומים. אני ראיתי בעיני רוחי - עקב התרשמות מקריאה בפורום, את עזרא - כבחור צעיר ,חינני וחכם - גיליתי שהוא באמת חינני וחכם אבל הרבה יותר מבוגר ממה שראיתיו בדימיוני. ירון - נראה לי סוחר, ביזנסמן - והנה הוא איש אשכולות. נשוי למירי קרימולובסקי האגדית. אני מאזין לה בשקיקה רבה , בביקורת האומנות ברדיו. אם היא אשתך ירון - אז יש לכם בסיס תרבותי מהולל. וזקנמוךקרח - פעם ראשונה שאני מאיית את שמו נכון. איש חביב מלא הומור וחוכמה , יש מה ללמוד ממנו. כך בדיוק דמינתי אותו , וכך הוא השתקף מתולדות חייו. (אם נאמרו ביושר) אבל הרשה נא לי ,ידידי , לפענח את שמך. כי נדמה לי שאתה מציג כלפי חוץ את האנטיתיזה שלך. זקן- מוך- קרח זקן - כולנו מבינים מה זה. מוך - בערבית שכל, מוח קרח - יבש קר. אני בטוח - שאתה לא זקן עם מוח קר כקרח. ואשר ליום טוב ידידי - כל הכבוד לדרך שעברת בחייך מהאקסית עד זהבה החמודה - בת זוגך בהדגמות ריקודים. אני זוכר אותך גבוה יפה ותמיר. בכל מקום מרגישים בנוכחותך. שאול המלך היה גבוה, ונלקח למלוכה אחרי שחיפש אתונות. כפי שלמדתי להכירך - אתה תגיע למלוכה , כשהאתונות - יחפשו א ו ת ך. על עצמי אני יכול לומר : נולדתי, ינקתי, גדלתי , למדתי ביסודי,בתיכון , באונברסיטה, רקדתי ורקדתי עד שאני כותב עכשו בפורום. באהבה רבה לכל החברים תודה על ההנאה שקבלתי הבוקר - בקריאת המכתבים. לוותר על העיתון בבוקר - אצלי זה נדיר
שוגי היחידה
New member
../images/Emo13.gif לפי הגיל תוכלי לנחש ../images/Emo13.gif
אני למשל רוקדת מגיל 12 עוד מביה"ס התיכון שם אף הייתי בלהקות מחול, ומאז לא הפסקתי חוץ מתקופת הלידות. ועדיין הרקודים בוערים בדמי ובנשמתי מוכנה לוותר על כל בילוי בשביל הרקודים.
אני למשל רוקדת מגיל 12 עוד מביה"ס התיכון שם אף הייתי בלהקות מחול, ומאז לא הפסקתי חוץ מתקופת הלידות. ועדיין הרקודים בוערים בדמי ובנשמתי מוכנה לוותר על כל בילוי בשביל הרקודים.
עדה המקורית
New member
ואני רוקדת כבר כמעט 12 שנים. התחלתי
בשנת 1991 ואחרי 3 שנים ב-1994 עד 1996 למדתי בקורס להכשרת מדריכים בבית המלין של הוועד הפועל, בתל-אביב.
בשנת 1991 ואחרי 3 שנים ב-1994 עד 1996 למדתי בקורס להכשרת מדריכים בבית המלין של הוועד הפועל, בתל-אביב.
התחלתי בלי כוונה ...
כשהייתי מאד צעיר לא נמשכתי לריקודים בכלל. למרות שמידי פעם ניסו לשכנע אותי הנערות לבוא איתם כדי שיהיה להם בן זוג. מפעם לפעם הייתי בריקודי עם (הנערות רקדו איתי במקום עם מטאטא), אך ברור היה לי שלא אתמיד. רעייתי שתחיה רקדה תמיד ואף מימנה חלק מלימודיה באוניברסיטה כמדריכת ריקודי עם. לאחר שהתחתנו (בשנות השישים) לקחה אותי פעם אחת לריקודי עם, אך לאחר 10 דקות הודיעה לי "שאיתי היא לא תרקוד, למען שלום הנישואין". ממש לא התאמנו. היא עד היום טוענת שאני אגרסיבי מידי ואין לי "שיק". כיום היא לא רוקדת לאחר שנפגעה לפני שנים בתאונת דרכים. במלחמת יוה"כ נפצעתי ולאחר ששיחזרו לי ברך, הודיע לי הרופא "אתה כמו חדש, תוכל לעשות הכל, חוץ מלרקוד"
מאז אני רוקד ריקודי עם. איני נמנה על המכורים, קורה לי שאני הולך 4 פעמים בשבוע, אך קורה ששבועות שלמים איני הולך. משך שנים רקדתי עם בת זוג קבועה, אך לאחר שנפטרה הפסקתי למשך תקופה ארוכה מאד. לאחרונה התחלתי שוב לרקוד, אך לא בצורה סדירה. דרך אגב, בגלל הברך הפגועה, אני מפחד מכאלו שהולכים כמו "כלבים לא קשורים", כאלו שלא יודעים את הריקוד אבל קופצים בהתלהבות לכל הכיוונים. לפעמים זה ממש מרגיז אותי. כי כבר קרה לי שמישהי בהתלהבות התקדמה הפוך, הניפה רגלה בהתלהבות "פירקה" לי את הברך והחזירה אותי לתל השומר לחודשיים. לכן, כשמישהי/מישהו בקירבתי מתחיל להשתולל בלי לדעת את הריקוד,אני בורח, או "מזיז אותו/ה (בעדינות). ואנשים נעלבים לפעמים. אז ... אפשר לומר שהתחלתי בשנת 1974 ... אחרי מלחמת יוה"כ, הכי הרבה רקדתי החל מאמצע שנות השמונים ועד שנת 2000.
כשהייתי מאד צעיר לא נמשכתי לריקודים בכלל. למרות שמידי פעם ניסו לשכנע אותי הנערות לבוא איתם כדי שיהיה להם בן זוג. מפעם לפעם הייתי בריקודי עם (הנערות רקדו איתי במקום עם מטאטא), אך ברור היה לי שלא אתמיד. רעייתי שתחיה רקדה תמיד ואף מימנה חלק מלימודיה באוניברסיטה כמדריכת ריקודי עם. לאחר שהתחתנו (בשנות השישים) לקחה אותי פעם אחת לריקודי עם, אך לאחר 10 דקות הודיעה לי "שאיתי היא לא תרקוד, למען שלום הנישואין". ממש לא התאמנו. היא עד היום טוענת שאני אגרסיבי מידי ואין לי "שיק". כיום היא לא רוקדת לאחר שנפגעה לפני שנים בתאונת דרכים. במלחמת יוה"כ נפצעתי ולאחר ששיחזרו לי ברך, הודיע לי הרופא "אתה כמו חדש, תוכל לעשות הכל, חוץ מלרקוד"
כמעט 40 שנים
מפחיד, הא??? הסיפור שלי מתחיל בביה"ס ליאו בק בחיפה, שם היו רוקדים בהפסקות, אבל רק התלמידים מכיתה ה´ ומעלה. אני למדתי בבית ספר זה רק עד כיתה ד´ אבל הייתי מרותקת לרוקדים , וכאשר עברנו דירה והתחלתי ללכת ל"בני עקיבא" שלטתי בכל ריקודים של אז (שהיו ממש ספורים). בסוף התיכון התחלתי ללכת להרקדות בבית רוטשילד, בהדרכתו של בנצי תירם. אח"כ, במקביל לאולפן, גם להרקדות שלו בטכניון. לאחר מלחמת יו"כ עברתי ללמוד בבר אילן, ורקדתי אצל משה תלם הרבה שנים, ואח"כ גם אצל מירה אשריאל, מישאל, יהודה עימנואל... בקיצור, מאז ועד השנים האחרונות אני רוקדת די רצוף !
מפחיד, הא??? הסיפור שלי מתחיל בביה"ס ליאו בק בחיפה, שם היו רוקדים בהפסקות, אבל רק התלמידים מכיתה ה´ ומעלה. אני למדתי בבית ספר זה רק עד כיתה ד´ אבל הייתי מרותקת לרוקדים , וכאשר עברנו דירה והתחלתי ללכת ל"בני עקיבא" שלטתי בכל ריקודים של אז (שהיו ממש ספורים). בסוף התיכון התחלתי ללכת להרקדות בבית רוטשילד, בהדרכתו של בנצי תירם. אח"כ, במקביל לאולפן, גם להרקדות שלו בטכניון. לאחר מלחמת יו"כ עברתי ללמוד בבר אילן, ורקדתי אצל משה תלם הרבה שנים, ואח"כ גם אצל מירה אשריאל, מישאל, יהודה עימנואל... בקיצור, מאז ועד השנים האחרונות אני רוקדת די רצוף !
ואו, אז אני הכי טירונית אז?
שנתיים וחצי בלבד. מסירה את כובעי הוירטואלי בפני אילו שרוקדים ומתמידים כל כך הרבה שנים. שנים חשבתי שריקודי עם הם מסובכים מדי, חנוניים מדי או סתם משעממים(לא להעלב בבקשה). בדיעבד אני יודעת שאחת הבעיות הייתה שחוגי המתחילים אף פעם לא מוגבלים למתחילים בלבד. תמיד ייאש אותי להאבק עם צעד תימני בעוד שלידי אנשים מחוללים בוירטואזיות ובמה שאז נראה לי כקלילות מדהימה (רק שאז לא הבנתי שזה בא עם הזמן). התחלתי הפוך: קודם למדתי ריקודי זוגות ורק אחר כך התחלתי ללמוד מעגלים. האמת שהיום אני יותר נהנית ויותר קל לי בריקודי זוגות. כמו שכבר סיפרתי יש לי ילד בן 7 שרוקד ריקודי עם בעקבות פרוייקט שהונהג בעירנו בו העיריה מממנת שעתיים לימוד ריקודי עם בשבוע לכל בית ספר (ככה זה כשראש העיר בעצמו רוקד ריקודי עם). ככה שהעניין כבר הופך לחויה משפחתית. תודה על ההיענות לשאלה
שנתיים וחצי בלבד. מסירה את כובעי הוירטואלי בפני אילו שרוקדים ומתמידים כל כך הרבה שנים. שנים חשבתי שריקודי עם הם מסובכים מדי, חנוניים מדי או סתם משעממים(לא להעלב בבקשה). בדיעבד אני יודעת שאחת הבעיות הייתה שחוגי המתחילים אף פעם לא מוגבלים למתחילים בלבד. תמיד ייאש אותי להאבק עם צעד תימני בעוד שלידי אנשים מחוללים בוירטואזיות ובמה שאז נראה לי כקלילות מדהימה (רק שאז לא הבנתי שזה בא עם הזמן). התחלתי הפוך: קודם למדתי ריקודי זוגות ורק אחר כך התחלתי ללמוד מעגלים. האמת שהיום אני יותר נהנית ויותר קל לי בריקודי זוגות. כמו שכבר סיפרתי יש לי ילד בן 7 שרוקד ריקודי עם בעקבות פרוייקט שהונהג בעירנו בו העיריה מממנת שעתיים לימוד ריקודי עם בשבוע לכל בית ספר (ככה זה כשראש העיר בעצמו רוקד ריקודי עם). ככה שהעניין כבר הופך לחויה משפחתית. תודה על ההיענות לשאלה
הממוצע פה הוא כ- 20 שנה
(ובלעדי הממוצע היה שונה
) אז השאלה הבאה- מתוך ההרקדות שאתם בהם - האם זו גם תמונת המצב של הרוקדים בהרקדות? מה שאני רואה זה שיש שכבת צעירים (אילו שעוד לא נשואים או בלי ילדים) ושכבת מבוגרים יותר (בני ה- 40+). יכולות להיות כל מיני סיבות - זמן, אולי איזה רצון בגיל מסויים לעשות יותר לעצמך (אחרי שהילדים גדלו, אחרי שיותר התבססת בקריירה ובחיים בכלל) גם נתקלתי בסיפורים של אנשים שהחזרה לריקודי עם, או ההתחלה בהם נבעה מאיזה משבר או שינוי בחיים: גירושין, שינוי תעסוקתי, שינוי מקום מגורים או היכרות עם בן זוג חדש (כמו במקרה שלי) אשמח לשמוע דעות. ואם משהו תוהה למה אני שואלת, אני חושבת שזה נחמד, כמו שכבר ציינו, לשמוע את הסיפורים הקטנים והגדולים שמאחורי כל אחד שרוקד ושכותב פה. גם איזה נסיון יותר להכיר את הנפשות הפועלות. שיהיה לכולם יום קריר
(ובלעדי הממוצע היה שונה
12משה המקורי
New member
ותק בריקודים
ציינת שראש העיר רוקד. איפה הוא רוקד? אני מישוב ליד חיפה ולא ראיתי אותו בשום הרקדה. איפה את רוקדת?
ציינת שראש העיר רוקד. איפה הוא רוקד? אני מישוב ליד חיפה ולא ראיתי אותו בשום הרקדה. איפה את רוקדת?
שוגי היחידה
New member
ממוצע הגיל
מה שמענין הוא שהשאלה הזאת הובילה אותנו לזהות פחות או יותר את חתך הגילים דוקא בפורום. (40 ומעלה בערך לכאן או לכאן) מוזר, מדוע הצעירים לא נכנסים לפורום הזה? יצא לי מדי פעם לרקוד באוניברסיטה ומצאתי הרקדה שוקקת חיים ובעיקר מלאה חברה צעירים אז היכן הם בפורום?
מה שמענין הוא שהשאלה הזאת הובילה אותנו לזהות פחות או יותר את חתך הגילים דוקא בפורום. (40 ומעלה בערך לכאן או לכאן) מוזר, מדוע הצעירים לא נכנסים לפורום הזה? יצא לי מדי פעם לרקוד באוניברסיטה ומצאתי הרקדה שוקקת חיים ובעיקר מלאה חברה צעירים אז היכן הם בפורום?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.