שאלה לחמיות שהן סבתות (אם עוד יש פה מישהו...)

[dori78]

שאלה לחמיות שהן סבתות (אם עוד יש פה מישהו...)

בשבוע שעבר נתקלתי בסוגיה מעניינת.
הסוגיה נגעה להצבת גבולות לילדים, כאשר פעם אחת מדובר בילדים שלך ופעם אחרת בנכדים שלך.
הגברת איתה שוחחתי טענה שהילדים שלה חונכו להעסיק את עצמם בבוקר שבת, גם אם התעוררו בחמש בבוקר.
עם הנכדים - כך היא אומרת - זה סיפור אחר.
בשבתות בהן הם ישנים אצלה, הם מגיעים למיטתה ומודיעים בשעה שהציפורים
עוד נוחרות על העצים - "זהו, סבא/סבתא, אני לא ישן יותר, הבוקר הגיע!"

שאלתי מה ההבדל, הרי לא כל ילד זהה לאחיו ואם בכל זאת הצליחה ללמד
את כל ילדיה לא להפריע מגיל מסוים - למה לא ללמד את הנכדים אותו דבר?
היא לא נתנה לי הסבר, רק אמרה "כשתהיי סבתא תביני."

אני מודיעה באחריות, שסבתא אחת שלי לא הסכימה בכלל שנישן אצלה אף פעם
והסבתא השניה - רק אם נשארים כולם, כולל ההורים שלי.
יש לי חברה שהוריה מקבלים בשמחה את ילדיה ללינה, אבל הורי בעלה
לא מתנדבים אפילו לבייביסיטר של אחה"צ בלי תחנונים של יומיים.
כלומר - כמו כל דבר בחיים - גם זה משתנה מאדם לאדם, מסבתא לסבתא.

אז תסלחו לי, אבל התשובה הזאת "כשתהיי סבתא תביני" לא מקובלת עלי.
אם יש משהו ברור ואחיד - חייבת להיות דרך להסביר אותו.

בבקשה תסבירו לי - למה עם נכדים זה שונה?
האם זה לא עניין של (כמו שמראה הניסיון של סבתות שונות מסביבי) בחירה אישית?

 

[ניגונים בדמיוני]

לדעתי, זה מאוד פשוט.

כשאת אמא, את מחנכת את ילדייך כראות עינייך.
כשאת סבתא, את מתנהלת לפי החינוך של ההורים.

לעניין המקרה שתארת, אם הילדים רגילים לקום ולהעיר את מי שאחראי עליהם, ולקבל את מלוא תשומת הלב השכם בבוקר, קשה להרגיל אותם אחרת.
מסייגת את דבריי, תלוי גם באיזה גיל.

(גילוי נאות, אני לא סבתא וגם לא אמא)

 

[dori78]

תודה על התגובה.

לא התכוונתי לחינוך שוטף, אלא להצבת גבולות ושמירה על כללים בבית שלך, גם אם הם שונים מעט מהכללים בבית של הילד.

 

[mykal]

עונה לך כסבתא/כחמות/כאמא

ראשית מסכימה עם קודמתי--
הורה מחנך את ילדיו לפי ראות עיניו, והילדים רגילים לתבנית הבית בה הם גדלים,
בהחלט גם בענין ההתנהגותי.
כשאני סבתא--אני מקבלת 'דגם מוגמר' אין מתפקידי לערער על הרגלי הוריהם,
ואינני מחנכת אותם.
&nbsp
כסבתא--אני נהנית לפנק, כסבתא אני מקבלת את נכדי רק לפרקי זמן קצרים יחסית.
כסבתא--אני מקבלת נכדים מילדים שונים--והרגלי כל משפחה שונים.
ולכן, אין כאן ענין של הם 'מכתיבים' אלא ענין של הבנה שלי כסבתא--שאני במקום שונה מהיותי הורה.
&nbsp
אגב, יש דברים שהם קוים אדומים בהתנהגות גם אצלי--
לדוגמא--לא ישברו חפצים, לא יקפצו על ספות וכד'.
אוכלים ע"י השולחן, לא מרשה אוכל בחדרים וכד'.
ההבדל הוא שלילדי נתתי הוראות, ומהנכדים אני מבקשת.
כשילדי לא שמעו להוראותי--'הענשתי'
כשנכדי לא שומעים להוראותי--אני מבקשת שוב, ומי שלא מבין "לוקחת' את החפץ וכד'.
&nbsp
בהיותי סבתא--אני בהחלט טורחת לרוחת הנכדים ומנפקת ודואגת שיהנו,
את החינוך עושה בתיאום הוריהם,
למשל--נכדתי הבכורה בנכדים--בת 18, אני יוצאת איתה לדייטים--שם 'משחילה' בשיחות נפש את האני מאמין שלי. היא מקשיבה ולומדת (הכל בתיאום עם ביתי אמה של הילדה)
אני מקבלת פידבקים נטובים.
&nbsp
לדוגמא שנתת---אני תמיד ערה מוקדם--אז לא ניתקלתי בבעיה שהצגת--
אבל מקוה שעניתי את הרציונל שלי.
&nbsp

 

[dori78]

כלומר כמו שהנחתי - זה עניין של בחירה אישית.

את יכולה לבחור "להגמיש" את החוקים עם הנכדים, גם אם זה פוגע בשינה שלך (או בחפצי הבית, תלוי מי הילד ואיזה חינוך הוא מקבל בבית שלו) כדי לבלות איתם עוד כמה שעות, מכיוון שהם לא איתך 24/7. אבל זו בחירה, בדיוק כמו שאפשר לבחור להודיע להם שבבית הזה יש חוקים שצריך לכבד, גם אם החוקים שונים מהחוקים של הבית שלהם.
אין לזה שום קשר למשהו שמבינים או לא מבינים כשנולד לך נכד, שהרי אחרת - כל הסבתוות היו מתנהגות בדיוק אותו דבר.

בנוגע לחינוך - נכון, זה התפקיד של ההורים ולא של הסבים.
ועדיין, יש התנהגויות מסויימות שלא נראות לי הגיוניות ולא נראה לי שאני ארשה אותן בבית שלי. גם כשמגיע חבר לבקר את הילד, מסבירים לו יפה שזה נחמד שאצלם אמא מרשה לשים רגליים על השולחן, אצלנו - לא. גם עם נכדים אפשר להציב גבולות שקשורים בבית הספציפי, מעבר לעניין החינוך הכללי.

 

[אמאשלשון]

אני חושבת שסיכמת את זה מעולה

החינוך הוא להורים אבל בבית שלך מותר לך להציב את הגבולות שלך אם זה לנכדים ואם זה לחברים של הילדים,
מי שאמרה לך שכשתהיי סבתא תביני כנראה סובלת בתור סתא ממערכת לא מכבדת של בנה וכלתה (את בתה וחתנה?) שכנראה מפעילים סנקציות אם משהו לא נראה להם.

 

[dori78]

לא נראה לי שהיא סובלת מהורי הילד

אלא יותר מהעובדה שהמסקנה שלי הכריחה אותה להתמודד עם ההחלטה שלה.
זה אומר שהיא לא יכולה להתלונן שהנכד מעיר אותה מוקדם, כי היא בוחרת לאפשר לו מתוך רצון לבלות איתו יותר זמן.

אני חושבת שבאופן כללי כשמשתמשים ב"כשתגיעי לסיטואציה תביני" זאת הכוונה:
לא נעים לי להתמודד עם ההשלכות של ההחלטות שלי, אז אני מספר לכולם שפשוט "ככה זה" כשאתה הורה/סבתא/מנקה רחובות/עורך דין.

 

[mykal]

לשני ענינים בתגובותיך,

1)אכן --מותר ואפשר ואפילו נכון להציב גבולות גם לסבתא,
בענינים שנראים בעיניה עקרוניים.
ואלה כנראה, משתנים מסבתא לסבתא--כמו בין משפחה אחת לאחרת.
&nbsp
2)האמירה 'כשתגדלי תביני' --היא דרך לומר --שכל אחת מתמודדת עם הקשיים שאצלה,
בדרכה, ואין 'אמת' אחת שתחייב. והבחירות הן בהתאם למה שקורה במערכות היחסים המורכבות שבין משפחות.

 

[dori78]

אני חולקת עלייך

בנוגע לפירוש האמירה "כשתגדלי תביני".
לו היתה הכוונה שאין אמת אחת שתחייב - אין שום הכרח שכש"אגדל" אגיע לאותן תובנות של האדם איתו אני משוחחת.
לכן אני חושבת שבגדול - זה בולשיט של מי שלא מסוגל להודות בפני עצמו שאין לו מושג מה הוא עושה, או שהוא ויתר על עקרונות מסויימים מתוך עייפות.
זה נכון בעיניי לשליחים על קטנועים, שמנסים לשכנע אותי שאין אפשרות ללבוש מעיל ממוגן כל הקיץ כשאתה מבלה 8-10 שעות על הקטנוע וזה נכון בעיניי גם לאמהות וסבתות, שנדמה להן שאם יש להן סטטוס ביולוגי כלשהו זה הופך אותן למומחיות בתחום.

 

[mykal]

אומר לך

1) זה בסדר לחלוק ול'תרגם' אמירות בצורה שונה.
2)לי נראה שהביטוי הזה מבטא יותר 'מנעד רגשי' לא מתומלל,
שאין אפשרות תמיד לתמלל אותו ולהגיע לדיוק הרגשי.
&nbsp
היום הייתי בהופעה של שתי נשים דעתניות ומענינות, שמדברות על היותינו נשים--
הן קוראות למופע "כשתגדלי תביני" קוראים להן שגית ושירלי--(תוכלי למצוא בגוגל)
הן שרו שיר על כל השאלות של הילדים את הוריהם ושהתשובה היתה כשתגדלי תביני.
ומשפט הסיום היה--וכשגדלנו הבנו שלא נבין אבל גם הפסקנו לשאול.
&nbsp
ולכן, בעיני אותה אשה ששוחחת איתה--לא יכלה להסביר מה באמת קורה בסיטואציה,
(ממה היא חוששת, או מה עובר לה בנשמה,) והיא 'זורקת' זאת על הסבתאות ולא על האישיות.
&nbsp
אני בטוחה שאת יכולה להבין, ע"פ מה שאת רואה כסדר קדימויות שלך,
והחלטות מושכלות שלך--מה שברור לי--שכל סבתא חווה את הסבתאות באופן שונה.

 

[dori78]

אין לי מושג מי הן שגית ושירלי.

אני מכירה שיר של חוה אלברשטיין שנקרא "כשתגדלי תביני" (תרצה אתר/משה וילנסקי)
שהסיפא שלו הוא בדיוק מה שאמרתי - זה לא משנה כמה גדלת ולאן הגעת, יש דברים שלא מבינים לעולם.
לזרוק משהו על הסבתאות - כדברייך - או על האמהות, זה פאתטי בעיניי.

 

[mykal]

הן שרו אכן את השיר הזה.

אגב, הן נשים מענינות--שתיהן כתבו ספרי ילדים.
והמשפט הזה 'כשתגדלי תביני' יכול להשמע פאטתי גם מהורה/מורה/ וכל דמות בוגרת
כלפי צעירים מהדובר.
ויכול בהחלט להיות דרך לגמור דיון או בירור מהמקום הלא יכול/יודע/רוצה לדון יותר בענין.
ואז זה מה שהוא בלי להיות פאטתי. אני באופן אישי לא משתמשת בו--
כי לא מסכימה עם אי יכולת ההבנה, יש דברים שכל אחד יודע או לא יודע--ולא קשור להבנה עמוקה. בעיני יש כאן התנשאות או 'חכמולוגיה' שלזה אינני מתחברת בכלל.

 

[אמאשלשון]

אני לא מסכימה איתך, דבר ראשון התשובה לא היתה כשתגדלי

תביני שזה סוג של התנשאות אלא כשתהיי סתבא תביני.
וזה כמו להגיד כשתהיי אמא תביני כי אין מה לעשות יש דברים שעד שאת לא נימצאת שם את לא באמת יכולה להבין אותם.
שאת יכולה להכריזז מפה ועד להודעה חדשה שתעשי ככה וככה וככה וכשאת עומדת פתאום במקום הזה הדברים נראים אחת.

 

[dori78]

אני אסביר את עצמי שוב

"כשתגדלי" - לפי הפירוש של mykal - כשתגיעי לסיטואציה/מקום בחיים.

הדיון כרגע לא נוגע לאיך ראוי לנהוג, אלא האם כל אדם נוהג באותו אופן, מעצם היותו במקום מסוים.
אין לי בעיה עם סבתות שמחליטות שהן מעדיפות לישון כמו שצריך ולארח את הנכדים לצהריים, אין לי בעיה עם סבתות שמחליטות לתת לנכדים לעשות מה שעולה על רוחם. כל אחת וההחלטות שלה, או התמודדות שלא קשורה להחלטות.

השאלה שלי היתה האם בהכרח סבתות לא יכולות להציב גבולות לנכדים, בניגוד להצבת גבולות לילדים, בבחינת "כשתגדלי תביני".
ממה שעולה עד כה בשרשור - אין שום קשר ל"כשתהיי סבתא תביני".
הגברת הספציפית איתה דיברתי, פשוט לא מוכנה לקבל את העובדה שיש נשים שבוחרות אחרת ממנה, או לחליפין מאוכזבת מחוסר היכולת שלה להציב גבולות לנכדים ולא מסוגלת להודות בזה ולכן משליכה את זה על היותה סבתא.

 

[אמאשלשון]

זה מה שמחזיר אותי לתשובה הראשונה שנתתי לך

הרי ברור שכל סבתא יכולה ואף זכותה להחליט לגבי התנהגות של הנכדים כשהיא שומרת עליהם בבית שלה.
לדעתי יש בהחלט מצב שהסבתא הזו או שהיא נתונה לבדיקות של כלתה כל הזמן ומפחדת שחלילה משהו לא יראה לכלה או לבן כמו שצריך.
או שהיא אדם שלא יודע להציב גבולות ולא ידעה לעשות זאת גם עם ילדיה וקשה לה להודות בזה.
מה שהיא ניסתה להגיד כשאמרה לך שכשתהיי סבתא תביני זה כנראה שעד שלא תדעי מה לאהוב נכדים לא תדעי כמה קל להפוך לשפוטה שלהם ןלעשות כל מה שהם רוצים, כנראה מן תירוץ שהיא מוכרת לעצמה לעובדה שהיא מפחדת להציב גבולות כי אולי אז הם לא ירצו לבוא אליה.

 

[mykal]

תגובה למשפט הראשון והאחרון שלך כאן,

המקבילה של 'כשתגדלי תביני' הוא הפתגם
אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.
כן, יש סיטואציות בחיים שבהם יש מערך מורכב יותר מאשר התמונה הקטנה,
או הנקודה הסציפית. אלא מארג שלם של מערכות יחסים מורכבות יותר.
אבל המארג הזה לא נכנס בשיח על התמונה הכוללת. אלא מתקיף את התמונה או הסיטואציה הקטנה.
ואשתמש בדוגמא שאת נתת, (שלי אין איתה בכלל בעיה)
הזוג נסע לחו"ל הסבתא קבלה על עצמה שבוע בייביסיטר.
השעון הביולוגי של הנכדים וההרגל שלהם הוא להתעורר ב--6 בבוקר,
ולקפוץ למיטת ההורים (הם אינם אבל הסבתא מהוה תחליף)
אין כאן בהכרח הצבת גבולות כי השעון הביולוגי עובד כרגיל.
(היא כן יכולה לאסור או לתחום גבול שלא יבואו למיטתה)
אבל אז הם רבים, עלולים לשבור חפצים,
כל שאר הארוח היא מסתדרת.
אין לה אפשרות להחזיר הביתה שלהם ההורים לא כאן.
פוחדת להעיר שלא יתלוננו להורים, בעיקר מרגישה מלכודת--וסופגת ,
כי היא הבטיחה לילדיה את עזרתה ואפילו שמחה על כך.
כלומר --נקודת הקיימה בעיתית לה-- עם השאר היא מסתדרת.
כדי לחסוך את סיפור המורכבות (ואינני יודעת אם זה לא מסובך יותר/מורכב יותר)
היא 'חתכה בביטוי--אל תדוני אותי עד שתגיעי למקומי, או במילים אחרות כשתגדלי תביני,
כשתגיעי להיותך במצב המורכב של אחריות סבתאית--תראי שלא כל מה שתרצי תוכלי להשיג.

זה לא נאמר כדי להמעיט ביכולת ההבנה שלך, ולא כי היא 'פוחדת' אלא כי היא התיחסה למצב לא של התמונה הנקודתית אלא למכלול.

 

[dori78]

אני מטילה ספק

בהתחשב בהבעת הפנים ושפת הגוף שלה, אני ממש בספק אם זאת היתה הכוונה.
את נותנת פה דוגמה יפה ומעניינת, אבל מאד ספציפית.
אני שאלתי על הרגלים שונים בבית ההורים ובבתים אחרים באופן כללי.

בנוגע לסיפא שלך - המצב המורכב של אחריות סבתאית לא מעניין אותי.
בסופו של עניין יש החלטה שהתקבלה, בלי קשר אם היא נכונה בעיניי או לא.
הטענה של אותה גברת היתה שכל הסבתות מעצם היותן סבתות יגיעו לאותה החלטה ועל זה היתה השאלה.

 

[mykal]

לא כל הסבתות יגיעו

לאותה החלטה, לגבי המקרה של התמונה הקטנה--הקימה בבוקר,
אני חושבת שכל/רוב הסבתות יגיעו להחלטה על ויתור--אם ירצו בקשר הטוב עם
המשפחות החדשות שילדיהם הקימו.
1)כי ויתור אנחנו עושים ברוב מערכות חיינו. עם בן הזוג, עם השכנים וכו'.
2)קל מאוד להפסיד בן או בת אם לא באים לקראת החתן ו/או הכלה.
למרות שכבר גידלתי ילדים, אני אוהבת את נכדי--ועושה הכלל לרצות את כלותי והחתנים שלי, חלק מהויתור הוא בענין הנכדים.

אישית--מאחר וכ"כ כאבתי את אי יחסי עם חמותי--אעשה הכל בשביל לרצות את כלותי.

 

[שוב מירי]

השאלה אם בכלל סבתות רוצות.

רוב הסבתות בעצם נמצאות במקום אחר מההורות עצמה.
כשקיטרתי לאמא שלי בדיוק על הדברים האלה 'לי לא אפשרת אפילו רבע מהדברים שאת מרשה לנכדים' (והנכדים אלה הילדים שלי...) היא הסבירה לי שאותי היא הייתה צריכה לחנך איתי היא חיה יום יום שעה שעה...
הילדים שלי באים כשהם באים היא נהנית רק מהטוב והמתוק ולכן מחזירה רק בטוב ומתוק ונהנית לעשות ויתורים שהיא מקווה שאני לא עושה לאותם ילדים בדיוק....
&nbsp

 

[ayaht]

ניחוש פרוע

אני לא אמא ולא סבתא.
רק דודה מבסוטית בינתיים.

תראי, את הילדים שלך את צריכה לחנך.
ילדים של אחרים?
הם פשוט חמודים וממיסים את הלב.
ההורים שלהם כבר יחנכו אותם.

אני מניחה שלסבתא אוהבת קשה לעמוד בפניהם ולומר להם לא, והיא בטח מבסוטית מההזדמנות להתפנק עם גורים חמודים שבאים להעיר אותה בשבת בבוקר.