שאלה לחמיות שהן סבתות (אם עוד יש פה מישהו...)

[dori78]

זהו, שכל הדיון התחיל

מזה שהיא התלוננה על זה...

 

[אמאשלשון]

כשגורים מודים מסוג בני אדם באים להעיר אותך בחמש בבוקר

זה בדרך כלל בשביל שתקומי ותשעשעי אותם, לא נראה לי שהסבתא המבוגרת כל כך נהנית מזה.

 

[חובטת שטיחים]

דווקא מאוד פשוט

בתור הורה יש לך אחריות כל יום כל היום וכל הימים וחשוב לארגן את החיים לפי הצרכים והרצונות שלך (כמובן בשילוב אילו של הילדים), ככה שיהיה לך נח בחיים כדי שתוכל לשרוד. בתור סבתא, אם את מבלה עם הנכדים פעם ב... את יכולה לשים את הצרכים והרצונות שלהם מעל שלך ולספוג אי נוחות של יום אחד כי מחר תוכלי לחזור להרגלים הנוחים לך.

 

[dori78]

תודה על התגובה.

אני שוב מחדדת - אין לי בעיה עם עצם הבחירה ואני מבינה מצוין את ההיגיון העומד מאחוריה.
אבל זו בחירה, לא הכרח ולכן לא הבנתי על מה בדיוק מתלוננת אותה אשה.

 

[ויקה1222]

לא הכל שחור ולבן

התחושה שלי היא שאת מנסה לארגן את הדברים כך שיהיו הגיוניים, אבל הרבה פעמים זה בלתי אפשרי.
למשל את אומרת שהיא התלוננה על משהו לאחר שהיא זו שהיא איפשרה שהדבר הזה יקרה. אז כן, זה אנושי וזה קורה גם אם הדבר מבלבל אותך ונראה לך לא מובן ולא הגיוני. היא בחרה לאפשר לנכדיה להעיר אותה ומצד שני היא מתלוננת על כך.
הרבה פעמים אנשים עושים את זה.
למה היא בחרה לתת לנכדיה להעיר אותה? יש לזה הסברים אפשריים אבל לדעתי ההסבר הכי הגיוני הוא שהיא מתה עליהם ורוצה לשמח אותם.
אם היא היתה שולחת אותם לסלון ורואה טיפת אכזבה ביניהם, הדבר היה מעציב אותה והיא לא היתה יכולה או רוצה לישון ממילא.
אולי לזה היא התכוונה באמירה שלה שכה הרגיזה אותך. אולי היא התכוונה להגיד שכשתהיי סבתא, תלמדי שקיים סוג כזה של אהבה שכרגע לא מוכר לך והאהבה הזו תגרום לך (אולי) לרצות לוותר לנכדייך בכל הזדמנות.

דרך אגב, אולי התלונה בכלל לא היתה תלונה אמיתית אלא מן דרך להתגאות בזה שהנכדים שלה כאלה חמודים. משהו כמו "אני כה עייפה, הנכדים העירו אותי בבוקר ולא נתנו לי לישון" כאשר הסאבטקסט הוא משהו כמו : "איזה כיף לי שיש לי נכדים כאלה מתוקים ואיזו סבתא קולית אני שהתעוררתי איתם ואיזה מזל יש לי שהנכדים שלי אוהבים לבקר אותי" . ככה אנשים מדברים לפעמים, למשל מישהי יכולה להתלונן שהיא יצאה לבלות כל הלילה ולכן היא עייפה אבל למעשה היא נהנתה מאוד מהבילוי.

 

[אור חבצלות]

סבא, סבתא, ילדים... ספור מהחיים.

אמרה מפורסמת היא בין הסבים והסבתות: "כשהנכדים באים סבא וסבתא שמחים פעמיים; פעם כשבאים פעם כשהולכים."
חברה ספרה לי שכשילדיהם היו קטנים, מדי שבת התארחו אצל סבא וסבתא, הילדים שיחקו, הם ישבו דיברו וצחקו והסבא פצח בשיר "ילדים לכו הביתה, ילדים לכו הביתה...." הם נעלבו והלכו.
במשך הזמן התרגלו...
חלפו שנים והם, חברתי ובעלה כבר סבא וסבתא, והם שרים לילדיהם את אותו שיר באותה מנגינה "ילדים לכו הביתה".
חלפו עוד שנים.
באחת הפעמים בהן התארחו הם לארוחת צהרים אצל בנם, ישבו שיחקו והקריאו לנכדים פצח בנם בשיר מוכר : "לכו הביתה, לכו הביתה..."

 

[mykal]

אהבתי,

זה רק מלמד--שכאשר היחסים טובים ואין כונות להעליב--
אף אחד לא נעלב ולומדים לחיות בנעימות.