שאלה לי אליכם.

שאלה לי אליכם.

מעסיקה אותי מאד. קראתי כאן, אנשים שהם דוברי אידיש. משום שזו שפת הלימוד במגזר החרדי. האם פרט לשפה נלמדים, במגזר הזה, גם הקלאסיקה הספרותית, שנכתבה בשפה האידית ? שלום עליכם , י.ל.פרץ ואחרים. או שזה סממן בדלני, כמו הקאפוטה, השטראמייל, והלבוש השחור. אין לי שום עניין לקנטר, חלילה. סקרנות בלבד.
 
אתה שואל ברצינות ?

הקלסיקונים שציינת נחשבים לאבי אבות הטומאה ומקור על חטאת, לא לומדים אותם ולא מדברים עליהם. העולם החרדי דובר היידיש מזלזל בשפה הזאת ולא רואה סיבה ליצור בה ספרות, מה גם שספרות עברית גם לא נמצא במחוזותיהם. כל המושג "ספרות" זר להם, הם אינם צריכים זאת, אינם צורכים זאת. זה מזכיר לי אברך ששמעתי אותו פעם מדבר בהתלהבות על הציוני הגדול שלום עליכם, זה הצחיק אותי כי שלום עליכם היה רחוק מציונות. אבל הכל התערבב אצל אותו אברך.
 

פראזניק

New member
צודק ידידי...

כחרדי, אני יודע שלא לומדים בשום מקום את "שלום עליכם" או כל קלאסיקה יידישאית אחרת. ועל סיפורו של יידישיסט. ככה זה, האויבים תמיד התבלבלו אצל החרדים, הציונים והבונדאים הם אותו דבר, וכל החילונים הם ציונים... ככה זה... :)))
 
ראש הממשלה שלא היה

הדיון הזה מזכיר לי משהו מצחיק שראיתי בהיותי בישיבה: הרבי חיתן את הנכדה שלו, וכמנהג החסידים, נערכה החתונה הגדולה בבית הכנסת. השולחנות כוסו במשקאות ובכלי אוכל, ואני התיישבתי איפשהוא ולידי ישב אחד הקנאים בחסידות. באותה תקופה, היו פרסומות של מופע של מייקל ג´קסון על בקבוקי קוקה-קולה. כאשר החסיד מיודעינו ראה את התמונה של ג´קסון על הקולה, הוא אמר: איזה חוצפה, מכניסים את תמונת ראש הממשלה לתוך בית הכנסת... צריך לעשות משהו, איך הם מעיזים לעשות דבר כזה.
 
אני לא חושב שיידישיסט צודק../images/Emo31.gif../images/Emo70.gif

הבונדיסטים הם היו ציונים לדוגמא אחד מהמנהיגים שלהם ממציא דגל מדינת ישראל ד"ר נתן בירינבוים הוא היה בונדיסט וציוני נלהב בסוף ימיו חזר בתשובה וכתב מאמרי השקפה באחד מהם הוא מתייחס לגבי שפת האידיש שיידישיסט טוען שהחרדים מזלזלים בה ומדבריו לא נראה שהוא חושב שאנו מזלזלים בשפת היידיש בגלות אצל יהודים היכן האור? ביום בו הבריק במוחות יהודים הרעיון, כי האור יהל בנכר ובמחננו שורה האפילה, ולכן יש להכניס את האור לתוך האפילה, בו ביום התחילה הגלות שלנו אצל אחינו היהודים. בראשונה עוד חמלו הם - עושי האור, עלינו - הבטלנים. כעבור זמן מה הפכה החמלה לכעס וחרון-אף: הנשמע כדבר הזה: מבקשים להעניק לנו אורחות בני אדם, לעשות אותנו לדוקטורים, לסוכנים ולמומחים בהלכות הקולנוע, בתי מרזח וקפה - ואנו עוד מרהיבים עוז להתנגד... אבל מה נעשה, ואנו נאלצים להתנגד. לבנו מתנגד, דתנו הקדומה אינה מאמינה באושר הצפון בחדשות, אפילו אומות העולם בוחלים באנשי ה"אור" וב"אורותיהם" האפלים... כל הטענות האלה, אין בכוחן לשכנע את סוחרי האור בסיטונות ובקמעונות שלנו, כי על כן משכילים יהודים הם, יושבים הם על המדורה ומעלים עשן גאווה במקטרתם. הם הרי גלו את כל תעלומות העולם, ומצאו מענה על כל השאלות. אבל אנחנו, מי אנחנו: עניים מרודים העומדים בידים ריקניות לפני איזה כסא כבוד. הם הגיעו לכלל הכרה, כי יש "ללכת עם הזמן", כי יש אפילו לרוץ עם הזמן, כי יש לזנות אחריו. אבל אנחנו, מי אנחנו: מפגרים. את כל המצאות בני אנוש שבכל דור ודור, אנו מכניסים במסגרת מצוות השם, כל יום דומה אצלנו לאתמול, והזמן אינו בעינינו אלא עבד נרצע לרצון הנצחי של הבורא יתברך. הם הנם בני אדם מתקדמים, מבינים הם יפה כי עוד מכונה נוספת, ועוד תענוגים נוספים, עוד שיטות ועוד השערות נוספות והעולם ייוושע. אבל אנחנו, מי אנחנו, בטלנים משונים, המתמסרים לטפול בבעיות משונות, כגון: איכה זה נזכה לעלות בהר ה´ ולעמוד במקום קדשו? כלום ראויים אנו לכל הטובות והנפלאות שהעניקו לנו? לא די שהנחילו לנו את האור, עוד העשירונו במתנות אחרות, בחידושים אחרים. מושג הצדק ראשית כל: מושג הצדק והמשפט. בעולם שורר תוהו ובוהו, יש להנהיג בו סדרים חדשים. יבוטלו כל המחיצות שבין אדם לחברו, שבין עשיר לעני, שלך שלי, ולכאורה גם שלי שלך. דומה שלולא הם, כי עתה לא ידענו מה טיבו של צדק ומשפט, דומה כאילו התורה אינה מזהירה "ואהבת לרעך כמוך", דומה כאילו לא חוקקו מצוות שבין אדם לחברו. דומה, כאילו לא היו נביאים בעולם, ומעודם לא הוכיחו על העוול והעושק הנעשה, ומעודם לא תבעו צדק ומשפט. דומה, כאילו אין זו משאת נפשה של האומה הישראלית, המתגעגעת משחר ימיה לחידוש אנושיות מתוקנת ברגשות נעלים ומעשים טהורים. דומה, כאילו אין קיימת אמונה ישראלית, כי באחרית הימים יבא משיח בן דוד, לא רק גואלו של העם היהודי בלבד, אלא של כל העמים, שיתן לב חדש לבני אדם. אלא מאי? הם, לא רק שאינם בודקים אחרי שותפיהם לחידוש פני העולם, אלא שאינם בוחנים את חדרי לבבם, הם אינם רואים למה הגיעו. במלחמה נגד הרצח, גם הרצח כשר בעיניהם. את עולמם הם מבקשים להקים על ההפקרות, על ההוללות, על שיגעון גדלות ילדותי של בשר ודם, בן תמותה. במקום להוציא מן הבוץ את אחרים, הם גופם שוקעים בו יותר ויותר. קדושה אבל אנחנו, אנחנו לא מרמים את עצמנו, אנחנו איננו שוכחים, כי למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק. אנחנו איננו מתקשרים בעסקי אונאה עם עמים ויחידים שאינם מתוקנים. אנחנו יודעים, כי אין לבער רצח ברצח, כי אין לשכלל עולם באמצעות הוללות, הפקרות, ושיגעון גדלות. האמונה בה´ יתברך, הענווה והקדושה, הם תנאי מוקדם להשגת הקדושה. לקדושה צריך לשאוף ולהתכונן. לכן אנחנו נמשיך ללכת בדרכנו, נמשיך להיות דבקים בתורתנו שעקרה את תאוות הרצח מלבנו, שהשרישה את אהבת השלום ודעת ה´ בתוכנו. לכן נאמנים נישאר לתורתנו ולאור חוקיה, נעלה ממדרגה למדרגה, עד כי ברצות ה´ ומלאה הארץ דעה, הצדק והמשפט בה ישכונו... כל זה אינו מתקבל על דעתם, חרה אפם בנו, כעברתם ההולכת וקשה, כן גם עול גלותנו אצלם הולך ומעיק יותר ויותר. עם אנחנו עוד מתנה שלישית העניקו לנו, עוד בשורה שלישית, עוד חידוש שלישי השמיעו באזננו: עם אנחנו. דומה, כי לולא הם, כי עתה לא ידענו את הדבר. דומה כאילו בתורה אין אנו קוראים: עם, גוי, לאום. דומה, כאילו עד היום חשבנו את עצמנו לטטרים, גרמנים או קוזאקים. אלא מאי? הם מגדירים עם, כל קבוץ של יחידים, הנבדל מקבוצים אחרים בגוון מיוחד של העולם הזה, שבו הצטיינו קורותיו, ואין בין עם לעם, אלא שנוי שם בלבד. לגביהם, ככל הגויים בית ישראל, וכגויים, גם עליו לעשות מעשי נערות, ללמוד מדרכיהם, לרכוש את עזות פניהם, לנטוע בלבו את מאוויים לעולם הזה. עם ישראל אבל אנחנו, אנחנו יודעים, כי יש למושג "עם" הוראה נעלה. כי לכל עם נשמה מיוחדת משלו וכי יש תוכן מיוחד ללאומיותו. העם היהודי נבחר בתוכן מהותו ובאופי נשמתו מכל העמים. אנחנו איננו שוכחים, כי נשתבחנו בתואר "ביישנים, רחמנים, וגומלי חסדים", וכי עלינו להיות ראויים לתואר כבוד זה. אנחנו מתגאים בזה, כי העולם הזה שלנו, אינו אלא פרוזדור לטרקלין העולם הבא. כי אנו זכינו להיות העם של העולם הבא. מקומה של הלשון הם רואים את הלאומיות מושתתת על הלשון. כל המדבר עברית או יידיש יהודי הוא בעיניהם, כשם שכל המדבר טורקית, כטורקי יחשב. בלשון הם משתעשעים. בעברית הם משתעשעים כאפרתים, ביידיש כהדיוטות. אנחנו מעריכים את העברית בלשון הקודש ואנו מתייחסים אליה בהתפעלות ובאהבה גדולה. לשון הקודש, היא הלשון שבה נכתב דבר ה´, היא הלשון בה נבאו והוכיחו נביאינו, לשון זו נצחית היא, כעם ישראל הנצחי. היא לא תמות לעולם, היא תבלה את כל הלשונות של הגויים ואפילו את אלה שהיהודים יצרו לעצמם בארצות הגולה. על כן רוצים אנו, כי לשון זו תישאר בקדושתה ולא תחולל מרוח טומאה. אנחנו מחבבים ואוהבים את היידיש, כי היא לשון אבותינו ואמותינו, הלשון שבה מדברים יהודי מזרח אירופה זה מאות שנים. הלשון הזאת ספגה מנשמתם היהודית הלוהטת ומיהדותם המקורית. אנחנו אוהבים את שתי הלשונות, גם את העברית וגם את היידיש. לכל אחת מהן אנו רוחשים חיבה מיוחדת במינה. עם זה ברור לנו, כי מעל לכל ניצב הצו "ואהבת את ה´ אלקיך". נאמר בנו "רוממנו מכל לשון", ה´ אלוקים זיכה אותנו להיות מנותקים מכל בעיית הלשונות בכלל.
 
המשך המאמר של ד"ר נתן בירינבוים

ארץ ישראל הם חושבים את ארץ ישראל לעיר מקלט: מכיוון שרצחו את צפור נפשה של היהדות ואולי גם שלא בשגגה, נמלטים הם לארץ ישראל. לגביהם אין זאת אלא ארץ חדשה, אשר ביום לא עבות אחד הכריזו עליה כעל "מולדת", בתחומה מבקשים הם להסתדר כאורח אומות העולם במולדתם הם: מתוך שפע "אור", קולנוע רב אורה ואולם ריקודים רב אורה, מריבות אחים שסופן רצח. הכל ללא קורטוב יהדות, ללא ה´ וללא תורתו הקדושה. אנחנו, איננו רואים את ארץ ישראל כארץ חדשה, שנזכרים בה משום שאין מקום אחר להימלט שמה. אנחנו לא שכחנו אותה מעודנו, ולא חדלנו לאהוב אותה ולהתגעגע אליה. אנחנו שואפים לקיים את מצות ישוב ארץ ישראל בכל כוחנו ובכל התמסרותנו, על טהרת הקדש, על יסוד קידוש הארץ ולא על יסוד חלולה. הם אינם מבינים את הדבר, חרה אפם בנו, יחד עם עברתם ההולכת וקשה, גם גלותנו אצלם הולכת ומחמירה. גלות שמא תאמרו אין זאת גלות? כלום יש הגדרה טובה מזו לתיאור המצב שאנו שרויים בו אצל אחינו המתנכרים לתורה הקדושה? ברצותם הם מתקרבים אלינו ועל שפתותיהם מלות נופת משלהם, ושקרים בולטים משלהם, על כל עוצמת תוקפו של יצרם הרע על מנת לתקננו ברוח אירופה, ולעצב את דמותנו בדמות "בני אדם מן הישוב". הם מחפשים נתיב ללבות ילדינו, מדיחים אותם מאחרינו, ועוקרים אותם מהתחום שלנו, מהתורה שלנו, מהיהדות שלנו, אל התורות שלהם אל העולם המופקר שלהם. כלום תתואר גלות קשה ומסוכנת מזו? יש והם מחליטים להעניק לגויים מטובם, את ה"רוח החדשה", את התכניות החדישות לחיי מדינה וחברה המשתנות מיום ליום, לעתים מארגנים ומשתתפים במרידות ובמהפכות, את התמורה משלמים אנחנו, דמנו נשפך כמים, עושקים, רוצצים ומחריבים אותנו, את המוני בית ישראל הכשרים. מה שם יקרא לזה אם לא גלות? יש והם מחליטים, או שהם חושבים כחובתם לגמול אתנו חסד. הם מקיפים אותנו מכל צד, מציפים אותנו בחסדיהם, עד כי אין אנו יכולים להניד יד או רגל, אין אנו יכולים לפצות פה. אם נחוץ לדבר - הם המדברים; אם נחוץ להקציב - הם המקציבים, אם נחוץ לארגן - הם המארגנים. הם המנדבים, האפוטרופסים, אנחנו הנתמכים והבטלנים. כלום קיים עוד צל של ספק כי אכן גלות קשה היא זאת? אם הם שואפים למשרות של כבוד, עלינו לספק אותן להם, הם נציגינו בפני אומות העולם, הם המושלים עלינו בכיפה. הרבנים שלנו, תלמידי החכמים שלנו, היהודים שלנו, נתפסים במצודתם ועוברים לרשותם. בתי הכנסיות שלנו, בתי המדרשים שלנו בתי החיים שלנו, והמקומות שלנו, הכל עובר לרשותם. הם האדונים ואנחנו המשועבדים. בכל עזוז יהדותנו אנו עובדים להאדיר את כבודם הם. האין פירושו של דבר כי בגלות אצלם אנחנו? אנו תופסים ביתר קלות את בעיית גלותנו אצל אומות העולם, מאשר את בעיית גלותנו אצל אחינו המתנכרים לתורה ולמצוות. בשעה שאומות העולם מכות בנו, מתנכלות לקדשנו, מתערבות בעניינינו, אנחנו מוחים, מחפשים מוצא של הצלה. והרי אנחנו לגבם בבחינת גרגיר אבק לעומת הרים נשאים. אבל בשעה שאחינו המתנכרים, הנופלים מאתנו במספר, משפילים אותנו עד דכא, בשעה שהם לא רק מתערבים בעניינינו, אלא מעבירים אותם לסמכותם היחידה, בשעה שהם לא רק מתנכלים לקודשינו, אלא אומרים לחסלם כליל חלילה, אנחנו שמים יד לפה ואיננו מנסים אפילו להתגונן.
 
הבונדיסטים נלחמו עם הציונים

הם נלחמו איתם בכמה מישורים: 1. יידיש מול עברית. 2. הישארות באירופה מול עליה לארץ ישראל. 3. ניתוק מה"דת" היהודית מול מסורת דתית. אפשר תמיד להביא דוגמאות של חריגים מכל המחנות, מה גם שהיו "חוזרים בתשובה" שעברו ממחנה למחנה. אבל אלה לא מעידים על הכלל. הבונדיסיטים הלכו מכות! לא פעם עם הציונים באירועים שונים. הם הקימו מפלגות שונות כאשר יד הבונדיסטים היתה על העליונה, עד שלקראת המלחמה, בשנת 1938, הם היוו הגוש הפוליטי היהודי הגדול ביותר בפולין. במקום השני היתה "אגודת ישרא" ובמקום השלישי הציוניים למיניהם. לגבי היחס ליידיש בציבור החרדי: זה נושא שכדאי לכתוב עליו בנפרד, רק אציין כרגע אנקדוטה: כיום ניתן להשיג ספרות יידיש (משום מה רק ספרות ילדים, תחשבו גם על זה כאשר דנים ביחסם לשפה הזאת) רק בחנויות הספרים במאה שערים או בבני ברק ושכונות דוברות יידיש, אבל אם תחפש מילונים ביידיש, דהיינו, חומר מקצועי, תמצא אותם רק בחנויות "חילוניות" שאינן מחזיקות כלל את ספרות היידיש העכשווית. נקודה נוספת: ראה את היחס לדקדוק ולכתיב ביידיש בציבור החרדי, כל עיתון והכתיב שלו, כל ספר והגחמות של מוציאו לאור. זה לא רציני בעיני. לעברית יש אקדמיה ללשון עברית ואילו ליידיש אין (כך בעיני החרדים, למעשה יש וכבר דיברנו על זה).
 
אני לא חושב שעברית היתה ערך "מקודש"

אצלם והראיה שהרצל וחביריו לא דיברו את השפה וכמו כן הקונגרסים הציונים לא התנהלו בשפה העברית ואותו דבר לגבי היחס לארץ ישראל הרצל וחביריו הסכימו על אוגנדה או מדגסקר לא היה להם שום זיקה לישראל הם רצו "יודענשטאט" ולא ארץ ישראל האדוקים בדבר היו המזרחי או חובבי ציון בשמם הקודם שהם עמדו מאוד על ארץ ישראל ועל השפה העברית בשביל לשכח את דמות היהודי הגלותי דובר שפת היידיש ולגבי המושג "מסורת" אני לא מבין מה זה ? אצל יהודי הדת היא אורח חיים ולא טרודיציונלי לכן מסורת לא שייך ביהדות היות שיהדות היא דרך חיים ולא "מועדון חברתי"
 
אתה עושה סלט ערבי

ראבאק, מה הקשר בין הרצל לבין הציונים של שנות העשרים והשלושים. די עם הרדידות. ומה אתה מערב את דעתך האישית לגבי המושג "מסורת", אני דיברתי על האידיאולוגיה של הבונד ואתה מספר לי על האידיאולוגיה שלך.
 
ס´איז שמעק דיר נישט קיין ארבישע סלט

מיט טחינה ?
 
קודם כל אני מצרף קווים לדמות הבונד

בונד ראשי תיבות של "ברית כללית של פועלים יהודים בליטא, פולין ורוסיה" - ארגון פועלים שנוסד בשנת 1897 בליטא והחל את פעילותו בארגון שביתות פועלים למען שיפור תנאי הפועל היהודי. הבונד, אשר שיתף פעולה עם ארגונים סוציאליסטים רוסיים להפלת המשטר הצארי ברוסיה, ראה ביידיש את הלשון הלאומית היחידה של המוני היהודים ודחה את הציונות והשקפותיה מטעמים אידאולוגיים. לטענתו, השאיפה להקים בית לאומי בארץ ישראל היא בלתי מציאותית בעליל - מאחר שהיהודים כבר אינם עם אחד - ומשום כך על הפועל היהודי לרכז את מאמציו בטיפוח תרבותו המקומית ובהשתלבות בסביבתו. למרות ששלל את הלאומיות היהודית, נדחה ה"בונד" באופן ציני ע"י המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית בטענה שהוא ארגון לאומי. עם פרוץ המהפכה הבולשביקית בשנת 1917, לא התאפשרה עוד פעילותו ברוסיה, ומלחמה"ע השניה סיימה את פעילותו בפולין באופן סופי.
 
היום הופיעה כתבה בעיתון הארץ על אחד

מהמוהיקנים האחרונים שנותרו מהבונד ותיק גטו ורשה פונה ל"פרטיזנים" פלשתינאים מאת יאיר שלג תפוצות / אחד ממפקדי המרד בגטו ורשה: אנחנו לא הרגנו נשים וטף אדלמן. ידוע כאנטי-ציוני גורמים רבים בקהילה הבינלאומית דרשו מהפלשתינאים להפסיק את פעולות הטרור, אך נראה שהפנייה הנוכחית מפתיעה במיוחד. ד"ר מארק אדלמן, סגן מפקד המרד היהודי בגטו ורשה והאחרון מבין מפקדי המרד שנותרו בחיים, שלח להם השבוע "מכתב גלוי" ובו בקשה להפסיק לשפוך דם ולפתוח במו"מ לשלום. המכתב מעורר מחלוקת חריפה בקרב משתתפי המרד ובני משפחותיהם, מכיוון שאדלמן לא מזכיר בו כלל את המלה "טרור". בנוסף, במכתב יש השוואות מרומזות בין פעולות הפלשתינאים לאלה של מורדי הגטו. אדלמן אף מכנה את נמעניו "מפקדי וחיילי הארגונים הפלשתינאים המזוינים והארגונים הפרטיזניים". אדלמן, כיום בשנות ה80- לחייו, מתגורר בפולין. הוא שלח את המכתב לישראל באמצעות ידידו הוותיק שמחה רותם, המכונה "קאז´יק", בעצמו תצלום : ארכיון בית ל אדלמן (שני משמאל) בעצרת זיכרון בוורשה בתום מלחה"ע השנייה מלוחמיו הידועים של המרד. המכתב, שנשלח גם לנציגות הפלשתינית בוורשה, נפתח בהצגת פעילות מורדי הגטו, תוך רמיזות לשוני בין אופי מאבקם לזה של הפלשתינאים: "ב1943- נלחמנו על חיי החברה היהודית בוורשה (...) לא בעבור שטח ולא למען זהות לאומית (...) נשקנו מעולם לא היה כוון לעבר אוכלוסייה אזרחית חסרת הגנה. לא הרגנו נשים וטף". הוא מציין: "מאבק פרטיזנים (רומז לפעולות הפלשתינאים, י"ש) בערים לא הצליח בשום מקום בעולם, אך גם הצבאות שנלחמו בהם מעולם לא ניצחו. גם מלחמה זו לא תוכל להביא לשום פתרון". בהמשך הוא משווה שוב בין המורדים לפלשתינאים, תוך גינוי פיגועי ההתאבדות: "מעולם לא הימרנו על חיינו. לא שלחנו את חיילינו למוות ודאי". אדלמן פונה לשני הצדדים: "אתם וישראל חייבים לשנות את גישתכם. אתם מוכרחים לרצות בשלום כדי ליצור עתיד טוב יותר לילדיכם". הוא מסביר שהחליט לפנות אל "מפקדי הארגונים המזוינים" נובעת מניסיונו, המלמד שהשפעתם רבה יותר משל גורמים פוליטיים. הוא מציין שמתווך אפשרי בסכסוך "אינו צריך להיות פוליטיקאי בהכרח. עדיף אדם בעל אוטוריטה מוסרית, המעמידה את חיי האדם מעל לכל מטרה פוליטית" - אולי רמז למשאלה סמויה שהוא עצמו ייקרא לתווך, רעיון שידידו רותם לא דוחה על הסף. "נראה לי שהוא לא יסרב להיות מתווך", אמר אתמול. אדלמן, קרדיולוג במקצועו, היה סגן מפקד המרד מטעם ה"בונד", המפלגה המרקסיסטית שהתנגדה לציונות. כאנטי-ציוני, שראה בפולין את מולדתו, נשאר בה גם לאחר הקמת ישראל. הוא המשיך לקיים קשרים עם חבריו למרד שעלו לישראל, תוך עימות רעיוני מתמיד. יחסים מורכבים במיוחד שררו בינו לבני הזוג "אנטק" צוקרמן (אחד מסגניו האחרים של מרדכי אנילביץ´ בהנהגת המרד) וצביה לובטקין, שהיו ציונים אקטיוויסטים. למרות העימות הרעיוני, אידלמן ביקר בישראל פעמים רבות, בפעם האחרונה לפני כחודשיים. בפולין הוא נחשב לדמות נערצת, לא רק בהיותו היחיד ממנהיגי המרד שנשארו בפולין, אלא גם מכיוון שהיה מהראשונים לתמוך בארגון "סולידריות". בניגוד לביקורת על ההשוואה בין הפלשתינאים לפרטיזנים (ראו תיבה) רותם, דווקא מבין את סגנונו של אדלמן: "אם הוא היה מכנה אותם ´טרוריסטים´, ברור שלא היה לו עם מי לדבר". אדלמן עצמו, בתשובה לפניית "הארץ", אומר שהשימוש שלו במונח "פרטיזנים" לא נועד להשוות בין הפלשתינאים למורדי הגטו, וגם לא להוות שיפוט ערכי חיובי של פעילותם: "המלה ´פרטיזנים´ מבטאת כל מלחמה של אזרחים, ואין זה בהכרח ביטוי של כבוד". רותם מציין שאנשי הנציגות הפלשתינית בוורשה נפגשו עם אידלמן אתמול בביתו בלודז´, "הם טילפנו מביתו לרמאללה והתשובה שקיבלו היתה: ´נתראה בקרוב´. הוא מקווה שפירוש הדבר שהם מסכימים לפגישה קרובה, ויוצא בהנחה שהישראלים לא יסרבו לפגישה". יאיר שלג משתתפי המרד מבקרים ההשוואה יעל צוקרמן, בתם של "אנטק" צוקרמן וצביה לובטקין, ממנהיגי המרד, סירבה אתמול להתייחס למכתב. לדבריה, "לא יהיה זה מכובד שאדבר בשמם של הורי, שאינם עוד בין החיים". פנינה פרימר גרינשפן, שלחמה תחת פיקודו של אדלמן בזמן המרד, ביקרה את ההשוואה שהוא עורך בין לוחמי המרד לטרוריסטים הפלשתינאים. "לא צריך לעשות השוואה כזו, זה כואב לי. אני גם חושבת שזה מאוד בעייתי שהוא לא קורא להם ´טרוריסטים´", אמרה. עם זאת, גרינשפן, לשעבר חברת "פועלי ציון שמאל", מסכימה עם קריאתו של אדלמן למשא ומתן והידברות, ואומרת שצריך "להחזיר את השטחים כדי להגיע לשלום". פרופ´ ישראל גוטמן, מההיסטוריונים הבכירים של חקר השואה בישראל, שהשתתף גם כן במרד גטו ורשה, היה חריף בהרבה. לדבריו, "אדלמן מלא כבר שנים בשנאת ישראל. בשעתו, טען שבגין ושמיר טבחו בערבים, ושבן גוריון היה ´יהודי קטן מעיירה עלובה´, שבכלל לא ראוי להיחשב מדינאי. דברים רוויי שנאה, ובעצם גם טפשות". לדבריו, כשמדובר "בעניינים המציגים את פולין באור שלילי, הוא בדרך כלל שותק. הוא דמות מפוקפקת מכל הבחינות, ובכלל לא צריך לתת פרסום לדבריו". יאיר שלג
 
אני מזדהה עם האידיאולוגיה של הבונד

אני לא מכיר את מ. אדלמן ולא יודע את דעותיו.
 

fanti

New member
יעצט העייב איך און צו פארשטיין../images/Emo171.gif

אהה, מלוזט זיי גור נישט לערענען .. אפילה נישט קיין אידיש וערטער וייל מהוט מוירע אז , די קאפ און די עייגען ועלן זיך עפענען... אה גרויסע שודן . ובתרגום חופשי , עכשיו אני מתחילה להבין לא נותנים להם ללמוד דבר אפילו לא דברי אידיש כי פוחדים שהראש והעיינים יפתחו , חבל מאד...
 
ממתי קוראים לעברית - "תרגום חופשי"

אני ממש נהנה לראות את ההודעות שלך כי אפשר לשמוע את צליל היידיש שלך לפיהם. פעם קראו ליידיש "ז´רגון", "עברי-טייטש", "לשון-אשכנז", אבל לא שמעתי עדיין את הביטוי "תרגום חופשי" לגבי השפה העברית
.
 
נתנחם בעובדה

שרוב אוצרות התרבות האידית תורגמו לעברית. האידיש לא תגווע, אך אוצרות הספרות והשירה, בשפת המקור. תהיה נחלתם של היידישיסטים מהאוניווערסיטעס. חצי נחמה.
 
99% לא תורגמו לעברית

איך אתה יכול להגיד שרוב אוצרות היידיש תורגמו לעברית ? אולי אתה מתכוון לקלסיקונים - מנדלי, שלום עליכם ופרץ, אבל כל השאר ? נו וויי, לא תורגמו וטוב שכך. האם תירגמו את סוצקבר ? רביטש ? צייטלין ? שמ"ר
? דער טונקעלער ועוד מאות סופרים ומשוררים.
 
למעלה