שאלה לכולם..

שאלה לכולם..

לאסקסואלים שבינכם..אתם מרוצים מהיותכם אסקסואלים? הייתם מעדיפים להיות מיניים, או שטוב לכם כך? האם התאהבתם במישהו (לא בהכרח משיכה מינית) או שתמיד הייתם כך? סליחה על השאלה הנדושה :) לילך
 

snoopytush

New member
היי לילך!

לשאלתך: אני לא מרוצה מהמצב, אני עדיין חושבת שאני לא סגורה על עצמי, אבל כרגע אני הכי מתאימה להגדרה הזאת. הסיבה להיותי לא מרוצה הוא לא כי אני חושבת שלא אמצא חבר או משהו בסגנון אלא כי אני רוצה שהחבר שלי ימשך אלי מינית. אני לא אומרת שזה הכי חשוב אבל כרגע כך נראית התפיסה שלי לגבי מערכות יחסים. מצד שני אם מורידים את הגורם הנ"ל אני לא חושבת שזה רע להיות אמיני ויכולים להיות בזה יתרונות רבים ( פחות כאב ראש ).
 

p019

New member
אני מרוצה מהמצב.

כי זה מה שאני - והחיים שבניתי מתעימים לזה. סביר שאם הייתי נולדת מינית הייתי גם מרוצה מזה. בקשר לשאלה השניה היא לא ממש ברורה לי. להתאהב במישהו - ללא המשיכה המינית - לא סותר א-מינייות. אז למה השאלה "או שתמיד הייתם כך?"
 
אני מרוצה

ככה אני מרגישה נוח עם עצמי. לא התאהבתי, אבל זה לא קשור לא-מיניות, אני גם לא הטיפוס שיתאהב. מאז ומתמיד הייתי א-מינית, כן. מעולם לא הרגשתי משיכה מינית למישהו, וגם לא הגיוני לי להרגיש משיכה מינית למישהו. או מישהי. אותו הדבר.
 
ובכן,

אני מרוצה מהיותי אסקסואלית פשוט כי אני מקבלת את זה. אם הייתי מינית גם עם זה הייתי מרוצה, זה לא שיש לי העדפות כלשהן. מה שכן, אני לא מרוצה מהעובדה שיש כל כך מעט אסקסואלים שלא לדבר על כמות האנשים שבאמת מודעים לעובדה שהם כאלה >< שלא לדבר על כמה זה מתסכל לשמוע בפעם ה123213421 שאני עוד צעירה וזה יעבור לי עם הגיל. [יכול להיות, נכון. אבל האם זה משנה את איך שאני רואה את העולם היום?] האם תמיד הייתי א-מינית? ובכן, אני מאמינה שאי אפשר "להפוך" להיות א-מיניים. ואם מישהו מיני עובר תקופה של חוסר משיכה מינית, הוא אדם מיני עם תקופה של א-מיניות. אני לא חושבת שאפשר להפוך להיות א-מיניים; אם נולדת מיני, אתה מיני. הא-מיניות שבן אדם שבעבר הרגיש משיכה מרגיש, היא לא מולדת ולא עם הזמן הוא הפך לכזה, אלא יש לה סיבה מוגדרת וייתכן שניתן לטפל בה. ככה לפחות אני מאמינה, השד יודע אם זה נכון. אז לא, מעולם לא הרגשתי משיכה מינית כלשהי. לגבי שאלת ההתאהבות, זו שאלה קשה. מכיוון שאין את האספק המיני, הקו הדק שבין אהבה קרובה להתאהבות כל הזמן מטשטש לי בראש. אני לא חושבת שאי פעם הייתי ממש מאוהבת. אולי רק פעם אחת, וגם אז לא ידעתי שזה מה שזה. אבל היו לי המון קראשים בחיי. שלעומת הדיעה הרווחת, גיליתי שקראשים זה לא פשוט משיכה לבן האדם אלא השלב שבין החיבה הידידותית להתאהבות. יש הרי שלבים באמצע, לא פתאום מתאהבים עד כלות הנשמה בבן אדם; אז לפחות בהגדרות שלי, קראש זה אותו שלב של האמצע. כאלה יש לי אין-סוף
 
:)

כמה זה מתסכל לשמוע בפעם ה123213421 שאני עוד צעירה וזה יעבור לי עם הגיל.....". מאוד מתסכל.. תודה..לילך
 
לפי הכרטיס האישי שלך את בת 20,

ו~עדיין~ אומרים לך את זה? כמה זמן עוד אני אצטרך לסבול את התגובה הזו, עד גיל 30...? ><
 
עדיין לא סיפרתי למשפחה [רק לאחות]

אבל כשזה מגיע למשפחה, אני משוכנעת בעצם שגם שלי תגרור את תירוץ הגיל במשך שנים... אבל עוד לא הזמן לספר להם, לא. זו היעילות באסקסואליות לעומת הומוסקסואליות. הומוסקסואלים צריכים הרבה פעמים להסתיר את הקשרים שלהם. הורים לאסקסואלים סתם חושבים שהילדים שלהם אנטיפתיים שלא מתחברים עם מספיק אנשים כדי שיהיה להם קשר רומנטי [שהאמת היא שגם אם לא הייתי אסקסואלית, זה תיאור לא מאוד רחוק מהאמת D:]
 
גם אני לא סיפרתי למשפחה...

זה לא גם שיש כל כך מה לספר...אני מסכימה איתך לגבי ההבדל בין הומוסקסואליות לאסקסואליות...אבל הורים לילדים אסקסואלים כבר די מבינים את זה לבד...הם רואים מה קורה ומבינים...זה שיש להם תירוצים לזה (גיל, פחד, אנטיפתיות)...זה כבר משהו אחר לילך :]
 

Xylophone

New member
את אמרת

כמה זה מתסכל לשמוע בפעם ה123213421 שאני עוד צעירה וזה יעבור לי עם הגיל אני מצאתי פתרון לזה- פשוט אל תגידי לאנשים שאת א-מינית לי לא אומרים את זה כי אני לא מספרת לאנשים שאני א-מינית. חוץ מכמה אנשים שבאמת מסוגלים להבין את זה
 
אני באמת לא אומרת שאני א-מינית

וככשואלים למה אין לך חבר אני אומרת שאני לא רוצה וזה לא מעניין אותי...זה כמו להגיד את ההגדרה...אבל מושך פחות תגובות שאני לא רוצה לשמוע...אנשים מבינים דברים גם בלי מילים....
 
אבל זה חשוב לי שיידעו.

לי הם יאמרו שאני עוד צעירה וזה יעבור, אבל לבן האדם הבא שיבוא ויאמר להם את זה הם כבר לא יגיבו ככה. הם יתרגלו למחשבה שאולי יש כזה דבר. אין הרבה מודעות לעניין, ואולי אני באמת מרגישה את עצמי קצת יותר מידי כשליחה, נציגה של הקהילה הקטנה מידי בתוך עולם לא נגמר של טפשות. אבל אם ממני הם לא ישמעו את זה, ממי כן? זה לא כאילו הנושא מופץ כל כך. ומלבד זאת, אני לא אוהבת להסתיר. אני שונאת להסתיר, למען האמת - יותר מכל דבר אחר. אז לומר מבחינתי שאני לא רוצה וזה לא מעניין אותי זה לא נכון, אני כן רוצה וזה כן מעניין אותי - רק קשר א-מיני. ונמאס לי שרוצים לשדך לי אנשים, בעיה בה ההגדרה טיפלה. וזה מונע שאלות אינפנטיליות כמו, "נכון הוא שווה? היית עושה אותו?" לא! לא הייתי עושה אף אחד, באמש'כם, תעזבו אותי >< וגם נמאס לי שחושבים שאני לסבית
נכון, אני לא מתעניינת בבנים. אבל ראיתם אותי אי פעם מתעניינת בבנות...? :X כשהייתי אומרת פעם לאנשים שאין לי טעם בבנים [מצחיק אותי שככה הגדרתי את זה לפני שידעתי על קיום א-מיניות], אז ישר היו מסיקים שאני לסבית. לא שזה באמת משנה לי שיחשבו את זה, מלבד העובדה שאני לא לסבית
[כלומר, אין לי שום בעיה עם הומוסקסואליות, מלבד העובדה שאני לא משתייכת לקבוצה הזו ומעצבן אותי שמשייכים אותי רק מתוך חוסר-ברירה מסוים, שהם לא יודעים לאן לקטלג אותי. הנה, לכאן תקטלגו אותי בראש שלכם. טוב יותר?] בקיצור, זה אחד הדברים הממש ראשונים שחשוב לי שאנשים ידעו עליי, כמו שחשוב לי שידעו מה השם שלי [אפילו שפעם זה היה יותר עקרוני, בהתחשב בעובדה ששיניתי את השם] או מה המוסיקה שאני הכי אוהבת לשמוע. אז ברשימת ההנה-תדעו-עליי נמצא גם פרט הא-מיניות. חשוב לי.
 

p019

New member
מסקימה

חוץ מהעובדה שזה לא הדבר הראשון שאני רוצה שידעו אלי. הייתי רוצה שידעו את זה כמו שאני רוצה שידעו שאני ג'ינג'ית. וזה ארבה יותר חשוב לי מזה שידעו שאני אישה. מה לעשות - צבע שער ומין זה דבר שכל אחד קולט מיד - החוסר נטייה מינית זה משהו שצריך לספר לאנשים - ויותר מיזה - כיוון שכמעט אף אחד לא יודע מה זה - זה אומר גם להסביר להם. לכן אני מחלקת את העולם לאנשים קרובים אלי - להם אני מספרת ומסבירה, וכל השאר - שהאמת לא החפת לי גם אם הם יסימו לב שאני ג'ינג'ית
. אם כי מצאתי את זה ממש קשה לעלות לדיון. מה אמורים להגיד? באמצע שיחה על מחקר חדש בFMRI להגיד - "ממ, ודרך הגב אני א-מינית"? בפעם האחרונה שסיפרתי את זה למישהו אני עדין לא בתוחה שהוא מבין מה זה בדיוק א-מיניות - לדעתי לא נעים לו לשאול יותר מידי - אבל אולי אני טועה.
 
אני חושבת שבגיל ההתבגרות

יש המון הזדמנויות להעלות את הנושא
כמה פעמים כבר נכנסתי לשיחת הלמה-אין-לי-חבר-ולמה-אני-לא-רוצה-אחד. זה כל כך על הפרק בגיל הזה [הרבה יותר מידי. ממה עושים כזה עניין גדול? כולה חבר של גיל ההתבגרות, הם לא יזכרו אותו אח"כ]. זה לא הדבר הראשון שאני רוצה שידעו עליי, אבל הכוונה היתה שאני לא בהכרח מעמיקה את הקשר כדי שאוכל להיפתח ולספר על זה. אני מאוד פתוחה בעניין מלכתחילה. יוצא שזה אחד הדברים הראשונים ששומעים עליי, בד"כ גם כדי למנוע שידוכים ו, כאמור, שאלות אינפנטיליות של "נכון הוא שווה? היית עושה אותו?"
 

queen helen

New member
יש לי רעיון מעולה!

אולי ילדת הסוכר תלך ותספר לכל ההורים והחברים שלנו שהיא א-מינית, ואנחנו נספר להם אח"כ? יחסוך הרבה מאד כאב ראש.
בכולופן - צר לי לבשר לך, אבל באיזהשהוא שלב, ההורים רוצים נכדים. ואז מרגישים את מכבש הלחצים... והשלב הזה הוא לא בגיל ההתבגרות. ממש לא...
 
אבל להורים עוד לא סיפרתי בכל מקרה.

המשפחה לא יודעת ולו חצי דבר על הנושא [מקווה שזה ישתנה בקרוב. אני טסה בקיץ לדודים שלי בארה"ב ומתכננת לספר להם בביקור. סוף כל סוף להיות איתם לבד, הה! זו הזדמנות מושלמת (ויחידה)]. אני מתכוונת יותר בכיוון חברים ומכרים.
 
אני מסכימה איתך בחלק מהדברים

אבל זה לא כל כך חשוב לי שאנשים ידעו מה ההגדרה שלי...כי אני לא מתביישת להסתיר שאין לי עניין מיני בבנים...אני אומרת את זה מפורשות פשוט לא באתי ואמרתי "אני א-מינית"...גם כששואלים אותי שאלות כמו שאמרת..."נכון היית עושה אותו" וכאלה.. אני עונה לא...ממש לא...כאילו..אין את הצורך של לבוא ולהגדיר את עצמי בעיני אחרים...מה אכפת לי? שיחשבו מה שהם רוצים...הרי ממילא לא יהיה לי קשר מיני אז הם יראו את זה במוקדם או במאוחר...אני אחיה איך שבא לי..ואחרים יעשו מה שבא להם. דרך אגב גם לי אומרים הרבה אנשים שאני לסבית...אבל זה כל כך לא נכון...אני כל כך לא(אין לי בעיה עם זה)...פשוט לא נמשכת לבנים... אבל עדיין נראה לי שאני לא כזה סגורה על עצמי למרות הכל..הכל יכול להשתנות.
 
למעלה