שאלה לכולם..

אבל כל העניין הוא

שלא חשוב לי שידעו שאני א-מינית לשם ההגדרה שלי עם עצמי, תדעו ככה אני. חשוב לי שידעו את זה מכיוון שאין מודעות בעניין. אם הא-מיניים לא יעלו את המודעות, אף אחד לא יעשה את זה בשבילם. אני רוצה להיות מסוגלת לספר למישהו שאני א-מינית בלי להסביר את הכל עשרים אלף פעם. תמיד יהיו תגובות לא תומכות, לא מאמינות ודי מרגיזות - אבל ככל שהמודעות להגדרה הזו, לקיום שלה, תעלה, כך גם התגובות האלה יפחתו. זה כמו שהומוסקסואליות היא הגדרה שפעם גינו הרבה יותר. אבל עם הגברת המודעות לעניין והכרה של יותר הומוסקסואלים בחברה, כך גם התגובות האלה פוחתות. אם היום אנו במצב שבו 50% מאלה שאנחנו מספרים להם שאנחנו א-מיניים שואלים מה זה, לא מבינים ולוקח להם הרבה זמן להתרגל למחשבה שמשהו כזה בכלל יכול להיות, הרי שעוד שנים מעכשיו זה כבר לא יהיה ככה. אבל אף אחד לא יעשה את העבודה הזו בשבילנו. חוץ מזה שאם המודעות תעלה, כך גם הדבר יהיה ידוע לאנשים בגיל צעיר יותר. אני חושבת שחלק נכבד מהאנשים הא-מיניים בכלל לא מודעים לעובדה שהם כאלה. לוקח לפעמים שנים של בלבול, של ניסיונות להשתלב בחברה המינית, של חוסר הבנה של עצמינו אותנו עד שפתאום נתקלים בהגדרה. אלה שנים שאפשר לחסוך לדורות שאחרינו, לדעתי - וזה מתחיל במעט של לספר להרבה אנשים על א-מיניות. זו כמובן דעתי, אני לא מצפה מאף אחד לקום ולהתחיל לספר לכולם. וכמובן שאני רואה את הדברים במבט מרחבי נורא שאני לא אמורה בכלל להסתכל עליו; מה אני יודעת מה יהיה עוד אי אלו שנים ומה כבר ההשפעה שלי תעזור? אבל אני מעדיפה להסתכל בגדול ולהתחיל בקטן, כי אחרת נתקל לנצח בתגובות לא מבינות שהרבה מהן נובעות מחוסר מודעות. זו הסיבה האמיתית שבגללה אני מספרת את זה לכל כך הרבה אנשים. חשוב לי שידעו, כן - אבל לא בשבילי, בשביל החיים הפרטיים שלי. פשוט כי לא יודעים. [וגם בשביל עצמי, כן?
אבל זו לא הסיבה שאני פותחת את הנושא בפני ~כל כך~ הרבה אנשים.]
 

p019

New member
50% - אלווי

כל פעם שאני מספרת למישהו והוא כבר שמע על זה בעבר אני מופתעת. אני מסכימה אם הצורך בחסיפה. וזה בהחלט לא פשוט. בקשר לבני נוער - אני חושבת שבעולם אותופי מה שצריך זה שבמסגרת שיעור/י חינוך מיני (סיוט מילדותי) ידברו דבר ראשון על הנטיות המיניות השונות - כולל א-מיניות. לדעתי זה יחסוך ארבה מעוד סבל מיותר מכל הכיוונים ויהפוך את הדור הבא לארבה יותר פתוח ומבין.
 

snoopytush

New member
נראה לי שעשיתי לנושא פרסום נרחב למדי...

נראה לי שסיפרתי כבר למלא אנשים וכנגד כל הטענות שלהם הטחתי בהם טענות מהפורום. ככה שמבחינה פרסומית אולי עשיתי אפילו יותר מדי...
עכשיו בנוגע לאיך לספר את זה לאנשים יש 2 שיטות: השיטה הזהירה והאינטילגנטית שמנסה לספר את זה בצורה שתהיה קשורה לנושא השיחה הנידון. או השיטה שלי שפשוט אני מחליטה לספר ואז:"הי את יודעת שאני אמינית ולא אוהבת סקס". היתרון בשיטה השנייה של ההטחה הפתאומית שהיא מבטיחה פחות תכנונים וכאבי ראש מיותרים. NOW ALL YOU HAVE TO DO IS CHOOSE...
 
לגבי השיטות -

כשאני מכירה אנשים חדשים או מדברת עם אנשים שעוד לא יודעים על העניין, אני ב"היכון" תמידי לספר, איפשהו בקצה המוח. זה נושא שתמיד יעלה מתישהו ואני מודעת לזה וכאמור - אני מחפשת את המקום להעלות את זה, מחפשת את הקשר. אני תמיד מקשרת את זה באופן זה או אחר לשיחה, אף פעם אני לא סתם אומר "אה, כן, אני א-מינית וסקס זה לא בדיוק בראש שלי". כך שתכנונים וכאבי ראש אין לי יותר מידי, זה כמעט הפך לעניין של הרגל [הרגל מציק >< אבל הרגל].
 
בהחלט מסכימה.

ואת צודקת, הגזמתי עם ה-50%. אבל לא מעט מהאנשים שסיפרתי להם על הנושא ידעו משהו עליו. לא בדיוק ולא בפירוט רב, זה בעיקר הסתכם ב"הם חסרי נטיה, לא רוצים לא בנים ולא בנות" בלי להיכנס להגדרות מדוייקות או לסיבוכי ההפרדה בין משיכה מינית לרומנטית, לסקאלות וכו'. אבל זו דוגמא נפלאה! לאנשים כאלה, למשל, הרבה יותר קל להסביר מה זו א-מיניות ושהם יישארו עם ראש פתוח בנושא, מכיוון שהם כבר שמעו משהו על זה בעבר. בד"כ השיחות איתם עוברות ממש חלק, כי הנושא דגר להם באופן לא-מודע בראש מאז שהם שמעו עליו לראשונה. ואני מאמינה שגם בשיחות שלא עברו חלק, לאדם הבא שידבר עם האנשים האלה הן כבר כן יעברו חלק, בדיוק מהסיבה הזו.
 
אני הולכת לעצבן אותך...

אני לא חושבת שזה בהכרח "יעבור לך", אבל אני כן חושבת שבגילאים צעירים זה עוד מוקדם מדי לקבוע בכזו נחרצות. לי מאז ומעולם הייתה בעיה עם מין, אני זוכרת את עצמי בגיל 12 חושבת שזה מגעיל, ומניחה שזה יעבור בגילאים מאוחרים יותר (מאז הגואל הכללי עבר, אבל הרתיעה האישית עוד קיימת...). לא התנשקתי עם אף אחד עד אחרי גיל 18... וכבר חשבתי שאני לעולם לא אתאהב... אבל אז זה קרה. התאהבתי בו (בבחור שהתנשקתי איתו). יצאנו בערך חודש, ואח"כ הוא חתך כי הוא הגיע למסקנה (די מוצדקת, בדיעבד) שאני צעירה מדי עבורו וחתך. הוא טען שזו אהבת בוסר (מהצד שלי) והוא צדק, ועדיין זה היה מאוד חסר התחשבות ברגשותיי (ושנים מאוחר יותר הוא התנצל בפני על כך מיוזמתו). חצי שנה אחריו התאהבתי באמת במישהו שהיכרתי לעומק, וזה לא היה קראש, באמת ובתמים אהבתי אותו, נורא. היינו חברים חודשיים ומין לא היה שם (לרווחתי) אבל באמת אהבתי אותו כמו חבר, לא כמו "חבר טוב". איך יודעים? יודעים. כשזה "זה", יודעים. כך או כך, תעשי מה שעושה לך טוב. אם את באמת לא רוצה, את לא צריכה. אבל אם זה רק חוסר חשק ולא דחייה, הייתי מנסה, אם וכשיש הזדמנות (עם מישהו שאוהבים, כמובן). גם אם זה רק כדי לפסול סופית את האפשרות. בעיניי שווה לנסות, כי לא פעם "הניסיון עושה את ההבדל". אני מאמינה שלעולם אין לדעת ולכן לא כדאי לפסול ולסגור אפשרויות. העולם מלא בהפתעות... הקהילה הגאה, למשל, מלאה בסיפורים של אנשים שהיו נשואים הטרוסקסואלית, ויום אחד גילו שהם בעצם נמשכים לבני מינם. גם להיפך יש - השחקן איציק כהן (לשער מ"בנות פסיה") היה הומוסקסואל מוצהר, ויום אחד מצא את עצמו מתאהב במנהלת ההפקה שלהם, והם כיום נשואים עם ילדים. אז אם אנשים מבוגרים פתאום מגלים על עצמם משהו חדש באמצע החיים... אני אישית מאמינה שעבור צעירים, במיוחד כאלה שהם רק בתחילת הגיל המיני (שהוא 15, 16?) יש עוד תהליך של בירור עצמי (גם אם נראה שאין) ולכן, לדעתי, זה עוד מוקדם מדי להצהרות נחרצות. יכול מאוד להיות שהתחושה הנוכחית היא באמת הנכונה והיא תלווה אותך לאורך כל חייך; אבל יכול להיות שלא.
 
למעלה