בהחלט מסכימה והייתי מוסיפה עוד נקודה,
רבים מהיהודים התרחקו מהיהדות בשל גישת ההלכה המחמירה. הדת היהודית היא דת בעלת עקרונים חברתיים חשובים. מעבר לאמונה באל,יש בה יום מנוחה,יש בה סוציאליזם,התחשבות בנכה ובנצרך,יש בה רעיון מקסים של יום מנוחה ורוגע,יש בה הטפה לערכי מוסר (לא תרצח,לא תגנוב,לא תלין שכר,לא תשקר,לא תרכל,לא תעיד עדות שקר,לא תעוות דין וכו). אילו אכן ההקפדה היתה על אותם ערכי מוסר(שבעיניי הם העיקר),לא נראה לי שהיה בכלל קונפליקט או התרחקות המונית. הבעיה היא שההלכה לא שמה דגש על ערכי המוסר אלא על פולחן. הפולחן הפך טרחני מאד,מקשה על חיים תקינים ומעיק עד כי רבים רבים שברו את הכלים ונסו על נפשם הכי רחוק שאפשר. לו רק ההלכה הבינה שהעיקר אינו מספר התפילות,סוג הכיפה או הקפוטה,פאר בית הכנסת או אי נסיעה בשבת, אלא לא לגנוב ולא לרצוח ,לעשות משפט צדק ולתת כבוד לכל אדם באשר הוא אדם,אזי היו לדת הזו הרבה יותר קונים מקרב היהדות החילונית. כאשר החילוניים רואים איך הדתיים מרוקנים את קופת המדינה בתחבולות ומניפולציות פוליטיות ובסחטנות קואליציונית, הם מרגישים שגונבים אותם, כאשר חילוני רואה שזורקים עליו אבנים בשבת,הוא חש סכנה לחייו וניסיון לרצח, כאשר החילוני נתקל באברכים המתנפלים עליהם ברחוב בתחינה להניח תפילין,הם חשים ניסיון לכפייה דתית, כאשר נחקקים חוקים הנכנסים לתוך הצלחת(חוק החמץ,חוק החזיר),הם חשים כפייה דתית, אילו רק היתה הבנה ברורה יותר שהדת אין פרושה להתבדל מהחברה,ללמוד תורה במקום לפרנס את המשפחה,לכפות חוקי דת מכעיסים ולהנחיל את היהדות בכוח, אני מאמינה שהיינו חיים כאן בהרמוניה אמיתית ואיש לא היה רוצה להתרחק מהעקרונות המקסימים הללו.
