מה אכפת לו לים
שהעץ הוא גבוה? המשפט מדגים לדעתי את נקודת המבט, הפרספקיטבה, בא אנחנו בוחנים דברים. אין לנו דרך אחרת להתייחס למאורעות אל דרך עצמנו. כל מה שאנו קולטים הוא דרך חושינו (בין אם חמישה, שישה, שבעה או עשרה) ודרך תודעתינו. לכן אין אנו יכולים לדעת מה באמת העץ הרגיש, ואם לא היינו שם, זה בהחלט לא משנה אם הוא השמיע רעש או לא. האם כשאת נופלת, נניח, מהמדרגות (חס וחלילה, אני מאחר לך את כל הבריאות שבעולם), האם זה משנה לך איזהו קול השמעת (אלא אם כן נפלת בכוונה להשמיע קול)? ואם לא היה אף אחד אחר שישמע את הקול, ואת, לא עלינו, אבדת את ההכרה, האם זה שינה כי השמעת קול או לא? הרי לא היתה שם נפש חיה (אלא אם כן את מתחשבת במיקרו-אורגניזמים
) שיכולה לעשות משהו בנידון? ולכן זה לא משנה. הרי את עולמנו אנו שופטים ממערכת צירים שראשיתה היא בנו, בין אם נרצה ובין אם לאו, וכנראה מכאן האימרה "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו!". שלך הנווד