שאלה לצעירים מביניכם

[יסמין 28]

שאלה לצעירים מביניכם

היי, שמתי לב שחלק מכם צעירים (יותר ממני, לפחות

) עכשיו, אני יצאתי מהארון רק בגיל 23, וגם זה נראה לי מוקדם מאד... כשאני הייתי בתיכון (בשנות השמונים) לא ידענו בכלל מה זה הומו או לסבית, שלא לדבר על טרנסקסואליות. רציתי לשאול, ואני מקווה שזו לא שאלה אישית מדי - איך קרה שאתם סגורים על עצמכם (אם אתם סגורים על עצמכם) בגיל כל כך צעיר? האם זה בגלל הפתיחות הגדולה שיש לנושא בשנים האחרונות בתוכניות טלויזיה ובשיח הציבורי בכלל (דנה אינטרנשיונל לדוגמה)? האם זה בגלל הנגישות שלכם לאינטרנט שחשף בפניכם תכנים שבעבר לא היו נגישים לכלל הציבור? ואגב שימו לב שאני לא חושבת שאתם "צעירים מדי". חלילה. אני גאה בכם על כך שהזהות שלכם מגובשת כל כך ואני אפילו מקנאה קצת, כי לי חבל על כל השנים האבודות, מגיל 16 עד גיל 23, שבהן ידעתי שאני נמשכת לנשים אבל פחדתי להזדהות כלסבית...

 

[Ceee]

היי יסמין

אני בת 18 וחצי כמעט, טרנסקסואלית MTF ועדיין לא התחלתי באף תהליך של שינוי פיזי, אבל נפגשת עם פסיכולוג. את אומרת שגיל 23 זה מוקדם מאוד, ולי זה נשמע מוזר... אני כמעט בת 18 וחצי ואני בלחץ טוטאלי בגלל שעד עכשיו לא עשיתי כלום בשביל לשפר את החיים שלי. אני גם כל כך כועסת על עצמי שהייתי כל כך טיפשה עד עכשיו והתעסקתי בתפל במקום בעיקר...אני מרגישה שהתבגרתי מבחינה נפשית בשנה האחרונה יותר ממה שהתבגרתי בכל תקופת גיל ההתבגרות שלי, שדרך אגב כבר נגמרה ואני לא בטוחה אם אני שמחה או עצובה בקשר לזה.... בעיקר עצובה נדמה לי... אולי בגלל תחושת הפיספוס והביזבוז של שנים כל כך חשובות מהחיים... זה נשמע מוזר שלא ידעתם בשנות השמונים מה זה הומו או לסבית, דווקא הבנתי שבתקופה הזאת כשהתחילה מגיפת האיידס עלתה המודעות לגבי הומוסקסואליות. אבל... אני יכולה להאמין לך... אוי הפרימיטיביות... וכן, כל מה שאמרת זה נכון, בגלל כל הפתיחות והנגישות והחשיפה של נושאים כאלה בתיקשורת ובאינטרנט ובכלל אז זה בלי ספק עוזר... אבל לפעמים זה סתם דוחה (ע"ע ריקי לייק לדוגמא...) דיברת על פחד... ואני הבנתי מהר מאוד שלפחד זה לא מה שיעזור לי בחיים... סתם ביזבוז זמן.... את צריכה לשים את עצמך במרכז. קשה אבל מאוד משתלם. ולא- אני לא סגורה על עצמי ב-100 אחוז, אבל בסביבות 80-90 אחוז סגורה. אבל אני רוצה להיות 100 אחוז סגורה על עצמי ובשביל זה אני הולכת לטיפול פסיכולוגי... שכנראה גם ייכלול טיפול תרופתי בקרוב מאוד, נראה במה זה יעזור.... דרך אגב, נעים להכיר אותך יסמין!!!

 

[ליטל ו]

אמ...

לא יודעת... תמיד חייתי בעולם שלא היה בדיוק מתואם עם העולם שבחוץ. אני מניחה שעזרו חינוך ה"כולנו שונים וכולנו שווים" והאמא התומכת 23 באמת יחסית מוקדם, סחתיין על האומץ. ו - נו, לא הפסד כזה גדול, הקהילה בארץ בשנות השמונים לא היתה מה שהיא היום (באמת שאני צוחקת, נא לא לצלוב אותי ) את כאן היום, וזה שמח לכולנו. זהו.

 

[ניבי נ]

גיל הביניים

גם אני "יצאתי" בגיל 23 (אני רק לא אוהבת לקרוא לזה ארון), למרות שידעתי שאני טרנסקסואלית בערך מגיל 12, בדיוק מאותה סיבה כמוך - פחדתי לזהות את עצמי כ... משהו שאפילו לא ידעתי איך לקרוא לו (אומנם בשנות השמונים הייתי ביסודי, אבל לא השתנה הרבה). כשאני הייתי בתיכון נתקלתי בפעם הראשונה בדנה אינטרנשיונל, בראיון הראשון שלה בטלויזיה אי פעם, בתכנית הסהרורית "חכם בלילה" של רון לוונטל. גם הראיון הזה, וגם החשיפה המועטה שהיתה לנושא שינויי מין בעיתונות באותה תקופה, גרמו לי רק לאישוש ההרגשה שעדיף להדחיק כמה שיותר את מה שאני חושבת. החשיפה היחידה היתה של "קוקסינל-זונה-נרקומן", דראג קווינז מוקצנות וגרוטסקיות ופה ושם גברים שמחקים את מרלין מונרו או שר - בעיקר כדי להרויח כסף. בניגוד אלייך, אני לא מצטערת לרגע על "השנים האבודות", למרות שאין לי ספק שהמצב קצת שונה בין טרנסיות ללסביות. אני מאד שמחה שהתחלתי בתהליך מתי שהתחלתי אותו, איך שהתחלתי אותו, ובסביבה שבחרתי לעצמי להתחיל אותו. אני חושבת שהתיכון או הצבא, בשבילי, לא היו יכולים להיות סביבה אוהדת במיוחד לשינויים דרסטיים כאלה - גם בגלל התקופה, וגם בגלל שגם ככה לא ממש הסתדרתי שם...

 

[יסמין 28]

היי ניבי

שוב אני מוצאת את עצמי בתוך מה שאת כותבת

אני מאד מתחברת למה שאמרת לגבי תהליך שאדם צריך לעבור כדי למצוא את עצמו. אני הבנתי שאני נמשכת לנשים כבר בגיל 15 אם לא קודם לכן, אבל העובדה היא שיצאתי מהארון רק בגיל 23. אני חושבת שהייתי צריכה את הזמן הזה, להתבשל עם עצמי, להבין מי אני. אני חושבת שרק בגיל 23, אחרי תהליך ארוך של מחשבות וגיבוש זהות שעברתי, יכולתי לצאת מהארון בצורה הכי שלמה, ולהיות לסבית בלב שלם לחלוטין וללא חרטות או תהיות. כלומר, יש לי את כל הכבוד לההערכה לאנשים שיודעים מה הם רוצים ומיד הולכים ומשיגים אותו. אצלי, התהליך היה חשוב, ה"התבשלות" הזאת במשך 8 או 10 שנים היא שהביאה אותי להיות אדם שלם יותר היום. ולכן, גם אני לא באמת מצטערת על אותן שנים "אבודות" כי הן לא היו באמת אבודות. הן היו שנים של חיפוש עצמי, לטוב ולרע, והן הביאו אותי להיות מה שאני היום, ולכן גם הן היו טובות וחשובות.

 

[אורי 0]

הזמן הסגול

ואני מה אני צריך להגיד? הרגע הזה לפני שמונה שנים בערך, מול המראה, מביט בפעם המי יודע כמה בראש שלי מעוטר בשני חישוקי אלומיניום בצבע זהב ושני עגילי "פנינה" גדולים, ופתאום שולח את ידי לסומק הכהה של אשתי המנומשת ולאודם הסגול שלה (שלא התאים לה יותר משהתאים לי...), אפילו בלי להתגלח כהוגן, ואחר כך לחייך על עצמי מול הראי - בגיל שלושים, לא לפני, אני אפילו לא בטוח מתי בדיוק. אני לא בטוח שמשהו "יצא" או "הבשיל" שעכשיו אני יותר יודע או סגור על עצמי, זה יותר כמו התפתחות. משהו שבא ממני, לא מהאויר. אבל לא איזה "אורי אמיתי" שהתחבא לו באיזו מאורה בבטן האדמה או במעמקי הנפש. פרחים וחיבוקים לכולכן.

 

[FreakOnALeash]

../images/Emo141.gif../images/Emo39.gif../images/Emo20.gif../images/Emo187.gif../images/Emo24.gif

 

[ק ל א ו]

../images/Emo13.gif

איך עשית לי לחייך..

 

[ניבי נ]

הכל יחסי כנראה

אמא שלי טוענת גם היום שאני עוד צעירה מדי ובטוחה שעוד כמה שנים אני אתחרט על כל מה שאני "מעוללת" לעצמי. ההבדל, אולי, בין טרנסיות ללסביות, שלטרנסיות הרבה יותר קשה "להתחרט"

 

[סתוית שני]

מעניין מה שאמרת על החשיפה...

ראשית לגבי הכמות - לי זכורים הרבה ראיונות עם טרנסיות. לא יודעת, אולי העיניים שלי היו פעורות מדי, בכל פעם שהופיעה אחת. באופן כללי, הרגשתי קרובה ומזדהה, עם החוויה של מי יותר ומי פחות. גם אצלי הייתה הדחקה של 8 עד 10 שנים, אבל אני לא חושבת, שהן - באיזשהי צורה - תרמו להדחקה של הנושא. עשה לי טוב לראות שיש עוד אנשים שהתחילו כמוני, ושהן מאושרות סוף-סוף. למרות זאת, אני מסכימה איתך, שהחברה שלנו בכלל והמדיה בפרט (ואני מניחה שהצבא עוד יותר, אם-כי לא נסיתי) מקשות עלינו הטרנסקסואליות להגיע למודעות ולקבלה עצמית.

 

[FreakOnALeash]

האם את סתיו הישנה בכינוי חדש?

בכל מקרה- ברוכה הבאה!

 

[סתוית שני]

לא. הייתי שחף קודם.

 

[Lizz]

זה תלוי בסביבה, ובאנשים עצמם..

אני רק עכשיו, לפני כמה חודשים, נכנסתי לעניין המגדרי, בגיל 22, ואני מרגיש שאני ממש הגעתי מאוחר. late bloomer. בגלל שהעניין של המיניות, את זה הבנתי בערך בגיל 14, וגם אז חשבתי שזה טיפה מאוחר. שאני מגיע לכל דבר כמה שנים מאוחר מדי. זה לא רק האינטרנט, אלא גם סוג האנשים שאתה מסתובב איתם, הספרות שאתה קורא והטלוויזיה שאתה צופה בה.. החברה שלי, לדוגמה, לא חשבה על נשים עד גיל שלושים ומשהו.

 

[FreakOnALeash]

אני

דווקא ידעתי על עצמי הרבה אחרי שידעתי על טרנסקסואליות. זה קרה בעקבות שינויים בתפיסה האישית שלי.

 

[Alexander l]

זה לא דומה בדיוק

ובסוף גם אסביר למה, כבר עידכנתי שאני מבוגר מחלקכם בשני עשורים, תגליותי על המיניות שלי לא מפסיקות, ותגליות על מיניות אינן רק בתחום המגדר,( BDSM ועוד ) אך מכיון שזה פורום בעיני מגדר אשאר בזה. היום, בצמוד להתפתחות הקשר עם חברתי הטרנסית , זוכרים קראתי לה כאן אלי, על שם Ely McGraw, נגעתי בכל כך הרבה דברים שהיו בי ובמבט אחורה היו של כל זמן ורק לא נתתי עליהם את הדעת. ההבדל הוא שלא סבלתי ולא חשתי מחסור או קונפליקט. שאלת הגיל כמו הרבה דברים אחרים, היא כל כך אישית, כך שהשוואה אינה עוזרת או מקלה. התוודות קטנה השתמשתי בניק זר מוכר בכדי להעזר בכם בקנית המתנה, ולא לחשוף את עצמי לאלי שאולי הציצה. שוב תודה לכולכם צרפתי את הספר של יונה וולך "צורות" עם סימניה בעמוד 90 לשיר "לא יכול היה להיות אחרת," המתנות ניתנו בהתרגשות גדולה. ביום שמש יפה זה על שפת ים רגוע, כחול ועמוק. ובחוסר צניעות אני מודה אני בר מזל. אפילו אם זה יגמר מחר,

 

[BDSMorin]

אני חלמתי על בדס"מ

אני חלמתי על בדס"מ עוד לפני שקישרתי את זה למיניות, מגיל 4-5 בערך, וגם תמיד היו לי קטעים של לדבר על עצמי בזכר. החיבור של הג'נדר לשפה לא היה לי ברור, נו אז מה אם אני אחלה גבר, אני גם הכי אישה שיש, מזל שעכשיו אני יודע מה זה ג'נדרקוויר. מה שכן, גברים יפים בחצאיות תמיד הדליקו אותי אבל גם כשיש לזה שם, אני לא עושה עם זה משהו מיוחד, אני אני ואני עושה מה שטוב לי, לא ידעתי שצריך לצאת מהארון אז לא נכנסתי

 

[Lizz]

הממ...

את עושה לי פלאשבקים.

 

[סיגל ריכטר]

המבוגרת

יסמין ,אני רוצה ברשותך להמחיש מה זה אומר להיוולד בתקופת הפרה אינטרנט. בעבר (הלא כל כך) רחוק לא הייתי מודעת שקימים מקרים כאלו בעולם ,חוץ מ->"זלמן שושי הקוקסינל"< (שבאותה תקופה עדיף היה להיות מצורע ולא להיות כמוהוא) ולכן כל שאלה בנושא היה משייך אותך חברתית אליו. ואז מנסים לבד לבנות תאוריות שיסבירו מי אתה מה לעשות כדי להסתיר את זה טוב יותר וכמובן להתמודד לבד עם הטראומות שהדבר יוצר ,ליתר דיוק אתה קודם כל מקבל בראש ורק אחר כך מנסה להבין למה ואיך על ידי ניסוי וטעיה למנוע כמה שפחות את מפחי הנפש. כמובן שתופעת הלוואי לכך הוא ,שהביטחון העצמי שלך לא שהוא שואף ל-0 אלה הוא פשוט לא קיים. ומה שקורה שאתה סמרטוט עם מנטליות של ילד ,עד שאתה מגיע לצבא. בצבא אתה מבין שאתה חי בדרך ללא מוצא - ויורה בעצמך. במקרה הספציפי שלי נולדתי מספיק מאוחר כדי לראות את האור ,אך עד היום יש לי לפעמים סיוטים מהחצי הראשון של הסדיר. אני רוצה להראות את הטראומות שקשורות לכל שלב בגילוי על עצמי. טראומה ראשונה לקראת גיל 3 הבנתי (אחרי שהבנות בגנון העיפו אותי מהקבוצה שלהן) שהסביבה מחולקת ל-2 (בנים ובנות) ואני בעצם שייכת לבנים. טראומה שניה בסוף היסודי התחלתי להרגיש שאני נמשכת ל...בנות ,ליתר דיוק בנות בעלות מראה והתנהגות כמו של בנים. זה יצר בי מאיין זכיזופרניות ,כי מצד אחד הנחתי שיש לי מח של ילדה אך מצד שני אני נמשכת כמו שאר הבנים ,אך לא בדיוק. (לקח לי הרבה מאוד זמן עד שגיליתי שיש דבר כזה שנקרא לסביות) טראומה שלישית באביב של 1989 ראיתי מצד אחד את "האור שבקצה המנהרה" (כתבה בלאשה על אחת שעשתה ניתוח לשינוי מין) ומצד שני ,כניראה שלא אוכל להגיע אל האור (אני אמורה להיות "בן ממשיך" במשק) (ובמושב אין דבר כזה ליזרוק ,יש רק חינוך מחדש (בטוב או ברע)). טראומה רביעית בטירונות הבנתי שגם אהבה וילדים לא יהיו לי עד ש... (כי איזו בוצ'ה תרצה אותי(פרדוקס) (ואז גם לא ידעתי אם בכלל קיים מקרה הפוך (נל"ז). לסיכום: אני מזה מקנאת בכם ,הצעירים שנולדו לעולם הרבה יותר סובלני (ומודה על כך שלא נולדתי דור קודם) ליתר דיוק אם הייתי נולדת 10 שנים מאוחר יותר החיים שלי היו נראים שונים ב180 מעלות (לעומת זאת אם הייתי נולדת בשטחים אז לא היו לי חיים). מסקנה: לאאא להתמהמה. החיים מזה קצרים וחווים אותם רק פעם אחת ,אז ברגע שאתם סגורים על עצמכם ...

 

[ליטל ו]

<חיבוק>

 

[Lizz]

{חיבוק}

בכל מקרה, מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. הכי חשוב שאת מאושרת עכשיו