כסטודנט שנה א'
אומר שרבים מחבריי אינם יודעים מה המשמעות האמיתי של הפסיכולוג הקליני..מה הוא עובר בשנות ההתמחות והכי חשוב מה סדר יומו בפועל בעבודה... רובם מתארים להם איזה "ראובן " דמיוני כמו ב"בטיפול" , שהמציאות האמיתית רחוקה מלהיות כזו.... במקרה, פסיכולוג סיפר על שנת בית חולים שצריך לעשות במסגרת ההתמחות שלו,לי אישית עם כל הרצון הטוב ביותר לעזור ולטפל , אני יודע מהיכרות אמיתית וכנה עם עצמי (לפחות בשלב זה של חיי),שלא אוכל לטפל במישהו עם פתולוגיה חמורה מבלי שאני והאנרגיות שאשקיע בו לא יפילו אותי.... אני לא מדברר רק על אלימות שתשתיכן מבעלי פתולוגיות חמורות, אלא האחריוצת הרבה שיש בטיפול כזה וביכולת האינסופית של בעלי פתולוגיות לתעתעתע במטפלים .... היום , מנק מבטי כסטדנט שרק התחיל את דרכו אני אומר שאני רוצה להיות מטפל בדיוק באותן תחנות בחיי שהיו חסרים אנשי המקצוע , והייתי מעדיף לראות אותם שם ולעזור לכפירים אחרים או להורים אחריםן של כפיר להתמודד ולהתסייע ככל שיוכלו ויצטרכו...תחום ההתנדבוות לא זר לי, אך היום אני חושב שכן אוכל לתרום ולהיות מוצלח (מבחינת כישורים ולא מבחינת ציונים, כי זה יהיה יהירא מצידי להגיד שאוכל להיות מצטיין לפני הבחינות שלא עשיתי), בכיוונים של הרפואית , החינוכית , השיקומית וההתפתחויתית ...זה יהיה אולי מוזר לחשוב אבל, כבר כעת אני לוקח בחשבון את האפשרות של לימודי הסבה לעו"ס או טיפול בדרמה תרפיה במידה ולא אוכל להתקבל לתואר שני שלא מחייב להיות קלינית מצד אחד אך גם הכיוון המחקרי ,בעיקר בתחום הנוירולוגי לא סגור לגמרי עבורי ... התחום הארגני שהואא קצת ביצ'י וממיין ולא כגורם טיפולי מייעץ לפרט אלא נגד הפרט המסויים, ממש לא בשבילי...(שוב בנק' זו של ההתחלה).... הסיבה שדחיתי את הבחירה בעו"ס לאחר התואר הראשון הייתה שאני רוצה לעסוק הן באבחון והן בטיפול כתוצאה מהאבחון ולא במקצוע טיפולי נטו... לא אכחיש ואומר שעו"ס עובד הרבה יותר קשה מהפסיכולוג אך העו"ס מקבל תמורה זעומה ואף ניתן לומר משכורת רעב בהשוואה לפסיכולוג...למרות שיש מקומות ומוסדות ששניהם עושיןם אותה עבודה בדיוק.... אך במקרה שלי השיקול הכלכלי הוא משני....