שאלה מהירהורי ליבי...

[יעל קליימן]

שאלה מהירהורי ליבי...../images/Emo22.gif

התחום בו אנו עוסקים אינו כולל רק טיפול , אני בכ"א מתימרת להיות גם מורת דרך ומכוונת את אלה מגיעים אלי לטיפול, אני מנסה להדריך אותם בתזונה נכונה , באורח חיים נכון, לחלקם אני משמשת כחצי פסיכולוג .. בהדרכתי אני מעבירה להם את האמונה והדרך הנכונה לדעתי לחיים בריאים.. השאלה היא היכן עובר הגבול בין המטפל למדריך שבי? האם הכל צריך להיות בגדר המלצה ו"תעשה מה שטוב לך" או יש לשים גבולות של "אם לא תעשה כך וכך לא תוכל להיות מטופל שלי " האם יש מקום להתערבות שלי בחייו הפרטיים של המטופל אם הם נושקים לבעיה אליה הוא מגיע אלי ( נגיד בעיה על רקע של דיכאונות ע"ר זוגיות בעיתית). אשמח לחוות דעתכם מטפלים ומטופלים יקרים. ערב טוב יעל

 

[m_katzmann]

כל אחד יודע מה הכי טוב בשבילו

היי יעל, למרות שאנחנו מטבעינו מאוד רוצים לעזור, אנחנו חייבים להבין שכל אדם יודע הטוב ביותר מה הכי טוב בשבילו, לפחות לאותו רגע נתון. אז אנחנו יכולים לייעץ, להסביר, להדגים, אבל ההחלטה מה וכמה לקחת ממה שמוגש - היא של המטופל. ייתכן שהוא מאוד רוצה לקבל את ההמלצות, אך קשה לו עדיין לישם אותן, כי הוא עדיין לא בשל לעשות את השינוי הזה בחייו.להתנות את הטיפול בשינוי אורח חיים - זה לא נראה לי כדרך טיפולית - שוב משום שלא לכל אחד עשיית השינוי ושבירת מוסכמות העבר היא דבר שיכול להתבצע מהיום למחר. אנחנו צריכים להשתמש בכל הידע והיכולות שלנו כדי לשנות את האנשים, כדי שיוכלו לבחור מתוך בחירה ולא מתוך חוסר בחירה, אבל ההחלטה היא כבר לא שלנו. מאיה

 

[יעל קליימן]

אם ככה מאיה ,

את מטפלת גרידא , אין את מתימרת להיות למטופליך מורת דרך מקסימום את על תקן מייעצת. ומה קורה שיש קונפליקט בין דרך החיים של המטופל לצורת הטיפול שלך , נגיד מטופל מאוד פאסימי שכל הזמן מקטר ומבקר , האם כדאי להמליץ לו לחשוב חיובי או "להעביר אותו סדנת חינוך" (לדג. שכשהוא מגיע לטיפול עליו לאמר משהו חיובי..) ז"א היכן את שמה את הגבול ,האם הכל אצלך הגדר המלצה?

 

[m_katzmann]

סדנת חינוך

היי יעל, אני לא מתיימרת לחנך אף אחד. אני יכולה להציע כל מה שיש לי, אני לא יכולה לבחור עבור האדם מה לקחת ומתי מכל המבחר הזה. ולמרות שאני מאוד מתוסכלת מכך שיש אנשים שלא מוכנים לעשות שום דבר לשינוי מצבם, אני חייבת לכבד את רצונם, לעשות את המקסימום שאני יכולה מתוך מודעות מוחלטת שהעשייה שלי לא תניב את הפירות המקווים, כי האדם עדיין תקוע ומקובע בעברו. חינוך, יעל, זה תהליך ארוך. אנחנו חינכנו אדם רק כאשר הוא יודע ליישם את הידע שלו בפועל. כל זמן שהידע נשאר בגדר מחשבה בלבד לא חינכנו - יידענו. החינוך יכול לבוא רק כאשר האדם חווה משהו והנסיון מאשר את הידע שרכש. רק כאשר יש לאדם סיבה (_מוטיבציה) להפוך את הידע לעשייה - אנחנו יכולים לאמר שחינכנו. לבקש מאדם לאמר משפטים חיוביים - זה לא חינוך - זו דרך טיפול. את משתמשת בכלי המודעות העצמית, כאשר האדם יאמר זאת תוך סלידה - שום דבר לא ישתנה. אם האדם יאמין שהמשפט הזה יעזור - רק אז יש למשפט ערך מוסף. אני לא מתיימרת להיות מורת דרך לאף אחד. אני הולכת היום בדרך מסויימת שמאוד מתאימה לי. לאמר לאומה זו הדרך היחידה - ממני ראו וכך תעשו - זה אפילו לא נכון לדעתי, כי אנחנו כל כך שונים האחד מהשני ומה שכל כך מתאים לי אולי לא מתאים בכלל לאחר, ואולי בעוד שנה שנתיים יהיה בשל לקבל את דרכי ואולי לא. אני מאמינה שכל אדם עושה את מה שהכי מתאים לו באותו פרק זמן נתון. ומי אני שאחליט עבורו: עשה כך, או עשה אחרת. עם כל התסכול - חופש זה דבר חשוב. מי שרוצה לקבל אותו צריך גם לדעת לתת אותו. מאיה

 

[mishmush]

לדעתי...../images/Emo142.gif

לדעתי מעצם הגדרתנו בתור מטפלים אנחנו נכנסים בצורה זו או אחרת לחיי המטופלים, ואת צודקת לחלוטין שאנו מהווים באיזשהו אופן גם פסיכולוג, מורה וכו´... אני מאמינה כי חשוב להבהיר למטופל כבר מתחילת תהליך הטיפול כי אנחנו בעצם באנו לעזור לו לטפל בעצמו, לתת לו כלים והכוונה, אך הוא בעצם זה שיחולל בסופו של דבר את השינוי האמיתי, אנו יכולים להקל, לזרז את הריפוי, לכוון אותו לדרך הנכונה, אך בהחלט לא לרפא- את הריפוי האמיתי יעשה הוא בעצמו (מכיוון שאם ימשיך באורח החיים הקודם, הבעיה בסופו של דבר תחזור על עצמה, אלא אם כן יעשה שינוי). חשוב להעביר אל המטופל לפחות חלק מהאחריות להצלחת הטיפול. רוב המטפלים הגדולים והמנוסים שאני הכרתי לא לוקחים על עצמם את הריפוי, אלא רואים עצמם ככלי, לדעתי זו גישה חשובה. יצא לי כבר לדבר עם מטופל ולומר לו כי אני מרגישה שאנו צריכים להפסיק את הטיפול כי אני לא רואה מספיק שיתוף פעולה מצידו ואני מרגישה שאין ביכולתי לעשות יותר ממה שאני עושה כרגע לצורך הצלחת הטיפול. (אבל אולי זו לא חוכמה מכיוון שהיה מדובר בטיפולים שהתבססו בעיקר על תזונה, ובטיפולים אלו שיתוף הפעולה הכרחי). השיחה היתה לטובה והמטופל הראה יותר שיתוף פעולה בהמשך. אני חושבת שבכל מקרה אסור לנו לשכוח שאנחנו בכל זאת לא- פסיכולוג, יועץ זוגי וכו´ ולהפנות את המטופל לאיש מיקצוע אחר במידה ויש צורך. בעוד אני כותבת את שורות אלו אני נזכרת במשפט האחרון שמטופל שלי אמר לי בתום הטיפול הבוקר: "אני מאמין בך, אני יודע שזה יסתדר... ואחרי כמה שניות הוסיף- "בעצם אני מאמין בעצמי". לאחר תוספת זו יצאתי מהטיפול בהרגשה נפלאה.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

אהבתי את השאלה ../images/Emo13.gif../images/Emo45.gif

התחלתי לכתוב ב"אנחנו" אבל אני יכולה לדבר רק על עצמי ועל דרכי... אני רואה עצמי מדריכת דרך, יותר מאשר מטפלת ובכל זאת, אני מדריכה בדרך מסוימת. אז אם אנשים רוצים ללכת בדרך אחרת, אני ממליצה להם לקחת מורה דרך שמתמחה בדרך בה בחרו. בהחלט יש לי תנאים כמרפאה וכמדריכה. דרך עבודתי אינה מאפשרת לאדם לטחון מים. משהו חייב לקרות. אין מנוס משינוי (חוץ מהפסקת הטיפול, כמובן) יש מקרים שאני מטפלת / מדריכה בהתאם למוכנות האדם - בהתאם, אני לא מתחייבת לשינויים דרמטיים. בכל מקרה, אני לא מקבלת תכתיבים לגבי שיטת הטיפול בטיפולים עמוקים, בהם אדם רוצה ליצור שינוי משמעותי בחייו/ה, אני מאוד קפדנית על התנאים שיאפשרו לי להציע לאדם את השינוי הרצוי (שיפור תקשורת, הגברת מודעות, בריאות טובה יותר, מציאת הדרך). בפגישת האבחון, האדם מגדיר בעיה ויעד מטרה, מספק את כל המידע האפשרי, בתום הפגישה אני מגדירה את מה שהבנתי, את ההבנה שלי לגבי הבעיה ויעד המטרה ונותנת סיכום לגבי מה אני יכולה לעזור, מה לא, איזה מידע חסר, ומהם הדברים שצטרך לגלות אותם יחד א. אני מקבלת לטיפול רק אנשים שהחליטו להיות מטופלים (מי שמגיע בגלל אישתו או הוריו, מי שמגיע כדי לספק סקרנות או "לבדוק אותי אם אצליח למרות התנגדותו - אני מסרבת!) בדרך עבודתי, שיתוף הפעולה הכרחי. בתהליכי שינוי יש מספיק קשיים. אדם צריך לרצות את השינוי כדי לתת לעצמו איזהשהו סיכוי להצלחה. ב. האדם מתחייב לעשות כל מה שאני אומרת לאורך תקופה מינימלית. הוא לא חייב להאמין בזה, או להרגיש עם זה נוח, והוא יכול לשאול אותי כמה שאלות שהוא רוצה, להתחכם ו"לתפוס אותי" עם קושיות... ובלבד שיעשה הכל - מבין או לא, הגיוני או לא, מטופש או לא. יש מידע שאני מוסרת רק מאוחר יותר (כמו למשל: אילו פרחי באך יש בבקבוק) - גילוי המידע מראש יכול לפגוע בטיפול (דיקטטורית) ג. כשעולה בעיה פיזית או נפשית, אני מבקשת להיות מיודעת לפני קבלת טיפול תרופתי כי חלק מהקשיים קשורים לעבודה, וטיפול תרופתי יכול להדחיקם עוד יותר משהיו לפני תחילת העבודה. אדם שלא מתחייב על זה או שלא עושה זאת לאורך הטיפול, אני עלולה לסרב להמשיך לטפל בו ד. אני מתחייבת על שינוי, לא על תוצאות. למשל: אני יכולה להבטיח החלמת יחסים, לא להתחייב אם המשמעות היא חיבור או ניתוק (מתוך תקשורת, הבנה והסכמה הדדית), אני יכולה להבטיח מיקוד על דרך מתאימה, לא להתחייב שהיא תהיה מקובלת על הסביבה או שהיא תכניס הרבה כסף... יכולה להבטיח שיפור בריאותי - לא מתחייבת עד כמה או באיזו מהירות כי זה אישי. נראה לי שמאוד הרחבתי מקווה שלא על חשבון בהירות התשובה

נאוה

 

[יעל קליימן]

אהבתי את התשובה ../images/Emo3.gif אבל..

האם יכול להיות מצב שאת יודעת שאת יכולה ויש לך את הידע והכוחות לעזור למישהו שסובל , ובגלל חוסר מודעותו לעצמו וליכולת שלו לעזור לעצמו תדחי אותו? האם תמיד שתוף פעולה הוא הכרחי , הרי יש פעמים שניתן לאזן את האדם גם ללא רצונו ( אולי אפקטיבי פחות אבל אפשרי). יותר מזה האם לא יכול להיות מצב שאדם מגיע כי אישתו שלחה והתעקשה ואחרי שהוא רואה שיפור והצלחה הוא הופך למאמין נלהב ויעשה כל מה שתאמרי לו?

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

כמובן שכן!!! ../images/Emo13.gif

אני יכולה לעזור רק למי שרוצה... הדרך בה אני עובדת לא מתאימה לכולם. אני עובדת עם "חומרים קשים" וגם לוקחת אנשים "עד לקצה". יש מי שצריכים שיעטפו להם את הטיפול בחיוכים וב-לנדנד את האדם כמו תינוק בחיק אימו" - מי שאלו צרכיו, אני מפנה למטפלים שטובים בזה... יש אנשים עם בעיות כרוניות שצריכים טיפול שבועי קבוע, שמקל עליהם. כאשר מדובר באנשים מבוגרים, אני מוותרת פעמים רבות על טיפול עומק. אז הם לוקחים את מה שהרופא אמר, ואת מה שהדיאטקנית נתנה ומוותרים על מוצרים יעילים מאוד בגלל מחירם או בגלל ש"הם לא מכירים" ואני סלחנית וסבלנית, כשהם לא מבצעים מהפכות, מדברת מדי פעם על מה שלדעתי חשוב, מחייכת ומחכה בסבלנות כשהם חולים שוב באיזו מחלה... ומשאירה להם את הפתח לומר: את יודעת מה, אולי אנסה את זה? אני לא מאמינה שאני הופכת מישהו מהם למאמין נלהב, אני גם לא מנסה... ללא יד חופשית, כשאין לי אפשרות לזרום חופשי עם כל מה שיש לי - האדם לא הולך "עד הקצה" להשגת מטרותיו/ה, אני נהנית פחות מהעבודה (מרגישה "קשורה") ולכן, מן הסתם, הכל פחות מרשים

אני אוהבת ד ר מ ו ת

נאוה

 

[בת חן-נמהסטה...]

תשובה מהרהורי ליבי שלי...

שאלה חכמה היא זו שנשאלה כאן. אנחנו מטפלים? אנחנו מורי דרך? אניחנו פסיכולוגים? לא!!! חד וחלק לא!!! אדם הנמצא במצוקה זו או אחרת, מחפש לשאוב פיסה ולו הקטנה ביותר כדי להתאימה לצרכיו שלו. שהרי ברור, כי כל אדם חושב אחרת, פועל אחרת, מגיב אחרת, ואין דרך לחדור לדרכו שלו ולהשפיע עליה. אדם המגיע לטיפול שואב מהמטפל אך ורק את מה שניראה לו נכון לגבי דרכו שלו. מכאן שהמאמץ להפוך להיות מישהו שאחנו לא הוא מיותר לחלוטין לדעתי המחפש להפוך לקרש קפיצה של מישהו זה כמו להפוך להיות עבורו אליל. מכאן, היכן הטיפול האמיתי? לי ברור כי מטפל כנה ואמיתי, השואף באמת ובתמים לעזור לזולת הוא זה אשר יכןן את המטופל למצוא את הדרך הנכונה עבורו ולא את הדרך הניראית למטפל אנחנו איננו מלאכים... אנחנו בקושי בני אדם... כולנו טועים בכולנו... הנה הרהורי הלב... בברכת אור ואהבה בת חן

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

איזה קרש קפיצה? למה מלאכים?

היי בת-חן, מה שלומך? איך הולך עם הסיגריות? שינוי אמיתי יכול לקרות ר ק דרך עבודתו של אדם על עצמו בטיפול אנחנו עושים פעולה על האדם כדי לסייע לו ב... בטיפול נכון, הגוף עושה למידה (לא מודעת) ומשתנה. מורה - מעביר מידע וטכניקות שיאפשרו לתלמיד להפנימן ולהשתמש בהן. מורה טוב, יעביר את החומר כך שהתלמיד יוכל ליישמו בדרכים המתאימות לו לדעתי, בגלל זה חלקנו מעדיפים להיקרא "מורה דרך" "מורה דרך" - מלווה את האדם בדרכו מנקודה א´ לנקודה ב´ ומאיר לו נקודות חשובות או מעניינות שהוא כבר מכיר ורואה בדרך "מורה דרך" טוב, ילמד את המטייל להתבונן ולמצוא את אותן נקודות חשובות, על מנת שיוכל אח"כ להמשיך בדרך בעצמו - לפחות ברובו של הזמן. המטפל, המורה, ומורה הדרך, בהיותם בני אדם, יש להם את דרכם שלהם. טובים ככל שיהיו, אין הם יכולים לתת למבקש את עזרתם ולו גם מעט מעבר למה שיש להם.... נמהסטה, נאוה

 

[בת חן-נמהסטה...]

היי נאווה

אלי הכל טוב אני בינתיים מחזיקה מעמד עם 11 סיגריות ליום הורדתי את המינון של הנוני כי זה גרם לי לכאבי ראש בנוגע לתשובתך בעצם אמרת את דבריי שלי בניסוח שלך מטפל טוב, כנה, ואמיתי, יכוון את המטופל למקום הנכון לו. ולא ינסה להשריש בו את דרך חשיבתו. כשהייתי בהודו, אחד מהמורים הענקיים שם אמר כך: אם לא תמצא את הדרך לעצמך, אך אדם לא יוכל לעזור לך, כי אף אדם אינו יודע היכן אתה גר. הכתובת היא אישית לכל אדם והמופלא הוא, כי טרם פגשתי בחיי אדם שהוא נטפל, טוב עד כמה שאפשר, שהוא בריא לחלוטין והרי שכל המחלות בגופינו הן ביטוי מוחלט לחסימות האנרטיות שלנו. לא אין אנו מלאכים אנחנו בקושי בני אדם נמהסטה בת חן

 

[דוד כפרי]

לא פגשת אף מטפל בריא?

ואדם בריא לגמרי כן פגשת? אני, אישית, לא מכיר כזה...

 

[m_katzmann]

../images/Emo127.gif

 

[רמי מור - הומאופט]

עיצה שווה זהב

שלום יעל למעלה מעשור שנים אני מקשיב לסיפורים הרבים המתגלגלים לפתחי. לא אחת שמשתי כתובת מטחים " כזר " אשר נקלע לדרכו של החפץ לשפוך את ליבו. סיפורים רבים על פרידות וגירושין עם חוסר נחת שכזה היו החלק הארי של הסיפורים שספגתי. את שיכולתי לייעץ ייעצתי ותרמתי ללא גבולות מחסום. כי בסך הכל הייתי משוב לשאלת פציינט ( כמו כאן משוב לגולש ) בברכה רמי מור

 

[עינת מירון]

אם היית המטפלת שלי והיית מתנה את

המשך הטיפול בעמידה בכללים שקבעת, כבר לא היית המטפלת שלי..

מטפל יכול וצריך לתת מהידע והניסיון שלו. המטופל יחד עם זאת צריך לעשות את הבחירה... ואגב, אם כל מטופלייך היו פועלים לפי הכללים, עם הזמן יפחת הצורך שלהם בך ואת תשארי ללא..

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

המטרה: לשחרר

לא יודעת אם התייחסת אלי או בכללי אבל... כשאני עובדת עם אנשים אני לוקחת אותם "עד לקצה" לפעמים צריך לקפוץ לתהום כדי לעבור אותה, או להפסיק לפחד ממנה התנאים שאני מציבה מוודאים שהאדם מסוגל לדרך אותה הוא מבקש לעבור אם היית רוצה לטייל בדראג´ה, מורה דרך טוב לא היה לוקח אותך אם את לא בכושר טוב ויודעת לשחות. רבים וטובים מתו שם... התנאים הם עניין של אחריות. לאורך העבודה האינטנסיבית, אני אוספת את האנשים אל הרחם שלי - אני חייבת גם לוודא שאני לא לוקחת פנימה מה שנקרא "ערפדי אנרגיה" אני אישית, עובדת ר ק עם מי שמוכנים באמת ללכת את הדרך. זה לא מספיק רצון, צריך גם מוכנות. רק אדם אמיץ יכול ליצור שינוי אמיתי בחייו/ה. אגב, אני עובדת בעיקר עם מצבים שדורשים שינויים חדים - בעיקר בדפוסי חשיבה, דפוסים רגשיים ודפוסים התנהגותיים. חלק ממצבים אלו הם מצבים נפשיים קשים (אני למשל לא עובדת עם מטופל שמקבל תרופות פסיכיאטריות אלא אם אני מקבלת הסכמה כתובה ושיתוף פעולה של הפסיכיאטר המטפל...), מצבי בריאות מורכבים (ריבוי מחלות), מחלות קשות עד אנושות. במצבים כאלו, כשהאחריות שאני לוקחת היא כל כך גדולה, אין מקום למשחקים. לסיום, המטרה שלי בעבודתי היא לראות את האדם לא נזקק לה. אני אישית בפירוש מלמדת אנשים לטפל בעצמם. נכון, זה לא כלכלי, אבל... מי אמר שאני טובה בכספים???

ו... אולי אני לא המטפלת / מדריכה שמתאימה לך... אני בהחלט לא מתאימה לכולם

נאוה

 

[עינת מירון]

הגבתי ליעל.. ../images/Emo13.gif

אני בהחלט מסכימה איתך, אם כי אני לא מסכימה עם האינטנסיביות שאת מציבה כתנאי. (אינטנסיביות בעיניי היא לא לרצות או להסכים לעבוד רק עם מי שמוכן.. לפעמים המוכנות העקרונית היא רק תחילת הדרך ועד שהיא מבשילה את כמטפלת יכולה לפספס את המטופל..)

 

[יעל קליימן]

אני בנתיים רק קוראת , ונהנת ../images/Emo13.gif

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

את צודקת...

ובכל זאת, אולי מישהו אחר צריך ללוות את האדם בכברת הדרך הראשונית?!? אני עובדת עם מי שאני מאמינה שיש לי אפשרות לעזור לו הלוואי והייתי יכולה לעבוד אחרת (לפחות מנהל הבנק שלי היה מרוצה

) אין מטפל שמתאים לכל האנשים בכל בזמנים כמו ש... אין שיטת טיפול שמתאימה לכל האנשים בכל הזמנים וגם אין מוצר שמתאים לכל האנשים בכל הזמנים אם משהו לא מתאים לך, הוא לא בהכרח לא טוב אם משהו לא מתאים לך ע כ ש י ו, ייתכן שהוא כן יתאים לך בזמן אחר ועוד אמירה לסיום: (זה מתאים לכל מקצוע, לאו דווקא טיפולי) יש מרפא טוב יש מרפא גרוע ויש טכנאי לטיפול אני אישית אוהבת את המרפאים הטובים

נאוה

 

[עינת מירון]

אני בהחלט מסכימה שצריכה להיות כימיה

בין המטופל למטפל (או למרפא כהגדרתך), אבל יח עם זה, אני בהחלט אעריך יותר מטפל/מרפא שיקח יוזמה וינסה לפתוח לי את העיניים (לא בדרך מיסיונרית). בשיטה כזו שני הצדדים יכולים לצאת נשכרים, לא?