שאלה מהירהורי ליבי...

[נאוה פרנס, נטורופתית]

עינת,

זה לא מספיק לרצות לפתוח למישהו את העיניים מה שבאמת צריך, זה שהאדם ירצה לראות.... מה שאני אומרת זה שאני מוודאת שהאדם מוכן לעשות את הצעד, מוכן לראות (גם אם זה קשה), מוכן ורוצה לעשות שינוי. כשיש רצון, התנאים שלי, ממילא מתקיימים אתן לך דוגמא: אישה באה אלי עם בעיית גב. כל שבוע התייצבה ומאוד עזרתי לה - פרנסה נוחה ובטוחה, לכאורה. שוב ושוב חזרתי ואמרתי לה שהגוף שלה מתחנן להאטת הקצב. היא ענתה: "אני אמשיך להזיק לגופי ואת תתקני את זה" עם זה אני לא יכולה לשתף פעולה יכול להיות שאדם שאני עובדת איתו, ייקח לו שנה להאט את הקצב, זה בסדר! כי יש הכרה ורצון ללמוד... מקווה שהצלחתי להבהיר

 

[דוד כפרי]

פתיחת עיני המטופל

אני מטפל בשיאצו וטאי-צ´י, ויכול להעיד (מנסיוני בלבד) שבלי לדבר עם המטופל קשה לי מאוד להשיג תוצאות במקרים קשים. חלק חשוב מהטיפול שאני עושה קשור באי-נוחות וכאב, או יותר נכון בתגובתו של המטופל לאי-נוחות וכאב: האם הוא מתכווץ ונסגר, או מתרחב, נושם ונפתח? מנסיוני, גם בטיפול וגם בהדרכה, בלי ללמד את המטופל איך לנשום ולהתרחב, להיפתח דוקא במצבים של אי-נוחות וכאב, אני לא מצליח לעזור להם ברמה הרגשית, אלא רק ברמה הפיזית - וזה אומר שהבעיה תחזור. איך לגרום לאדם להיפתח תחת כאב? להצחיק, לדבר, להסביר את חשיבות הענין, ללמד נשימת-בטן, לתת לו תרגילים לבית... ועוד כל שיטה שיכולה להיות. האם זה מתאים לכל אחד? אני לא יודע. יש מטופלים שאני לא מצליח לעזור להם, ויש כאלה שבמשך כמה טיפולים נראה שלא קורה כלום - ואז פתאום משהו נפתח וזורם, ויש תוצאות. יכול להיות שבמקרים שאני לא מצליח לעזור, המטופל לא מוכן לפתוח עינים - אבל זו נראית לי גישה מסוכנת, שעלולה להוביל אותי, המטפל, לעצלות מחשבתית: במקום לנסות כל הזמן למצוא את הדרך לגרום למטופל להיפתח, אני יכול לומר לעצמי, מתוך עצלות או אגו, ש"זה לא אני, זה הוא שלא מוכן לפתוח עיניים..." בגישה הזו טמונה סכנה גדולה להתפתחותי כמטפל. אני מאוד משתדל להרחיק ממני מחשבות כאלה, למרות שהן תמיד עולות.

 

[SHARONH]

הרהורי

יש משפט כזה שאומר : GOD HEALS THE PERSON WHILE THE DOCTOR AMUSES HIM לדעתי המטפל צריך תמיד לדעת את מקומו ולשים לעצמו את הגבולות הנכונים. יש מטופלים מסוגים שונים - כאלו שצריכים גבולות וכאלו שקשה להם לקבל סמכות.נראה לי שצריך רגישות לראות איך נכון לנהוג עם כל אדם. דבר נוסף ששמתי לב אליו הוא, שכאשר האדם מתקרב יותר למצב של איזון הוא נכון יותר לעזור לעצמו ולהקשיב ולקבל על עצמו דברים, כך שבמשך הטיפול שיתוף הפעולה גדל.

 

[יעל קליימן]

ללכת בין הטיפות?

ומה עם האמונה והדרך שלי כמטפל / מורה דרך . האם יש מקום לפשרות עם נושאים שאני יודעת שמזיקים למטופל וזאת בגלל שקשה לו לקבל סמכות. מסכימה עם האבחנה שככל שהאדם מאוזן הוא קשוב יותר לעצמו אבל תפקידי הוא קודם להביא אותו למינימום איזון- איך עושים זאת ללא שיתוף פעולה?

 

[אסתיה חוטר גזע]

´הרשות נתונה´אם זה טוב לאלהים אז גם