שאלה מנשואה אחת לאחרת....

dorlim

New member
אכן, אסטרטגיות מלחמתיות עוזרות...

אצלנו, השתלטן הוא דווקא אבא שלי (דורון). כשלימור אמרה שהיא הולכת לעשות סיבוב לראות שמלות, הוא הציע ברוב התלהבות שהוא יצטרף אליה, כי הטעם שלו, כמובן, הוא הכי טוב שיש... על כל דבר הוא חייב להתווכח, להעיר, לקטול כו´. אבל!!! אני מכיר את אבי כל כך, שאני יודע איך לנטרל את השטויות שלו. אני כאילו מתייעץ איתו בכל מני עניינים, ומכוון אותו לקלוע לדעתי. הוא למשל, לא רצה לשמוע על מזנונים. כמובן שנעלבתי והסברתי לו שכל הקטע של המזנונים הוא בשבילו ובשביל החברים שלו - כדי שיהיה להם מבחר יותר גדול, ושיוכלו לאכול כמה שהם רוצים...
... לא תאמינו, אבל זה עבד. ככה עם כל דבר. או למשל: אבא: רגע, אתה רוצה להגיד לי שאתם תהיו בקבלת הפנים? מה פתאום? זה לא מקובל!!! דורון: אבא, התאורה בקבלת הפנים הרבה יותר טובה, וככה הצילומים שלנו, והצילומים שלי עם החברים שלך והמשפחה יהיו הרבה יותר טובים... תנסו ותהנו.
 

shelycat

New member
היינו, ניסינו, עזר? חלקית בקושי

אם האחרים זה עבד איתה עד החתונה כן אבל מאז.... קודם היא צועקת, אחר כך מעליבה, אז היא נעלבת, אז היא עושה ברוגז, ואז היא מתחרטת אבל ממשיכה בשלה.
 

J-סיקה

New member
שלי חבל על האנרגיה

יותר פשוט להגיד בסדר ולעשות מה שטוב לך אל תתני לה לטפס עליך כי זה מה שעושה לה טוב חוץ מזה שאם יש משהו בעיצוב או שההוצאה עליו גדולה ממה שאת ובן זוגך החלטתם והתאים לכם תודיעו לה חד משמעית שהיא משלמת
 

shelycat

New member
תודה ואכן זו הדרך...

שבה אנו נוקטים אבל זה עדיין לא מפסיק את הנדנוד הבלתי פוסק מהצד השני, כמו זמזום של זבוב או יתוש ולוקח זמן להתרגל להתעלם. בכל אופן המון תודה על התמיכה, הייתי צריכה את זה כי היא השבוע שוב איבדה את זה וכמעט גררה אותנו איתה. תודה על החיזוקים.
 
שלי קאט יקירתי

אני באמת מבינה אותך (אבל ממש...) אמא של צביקה גם ככה לא ממש מאוזנת, וכשהודענו על אירוסינו, היא הגיבה יפה, ויומיים אחרי זה התחיל ריב היטרי שנימשך שלושה חודשים, שבו לא דיברנו איתה (גם צביקה לא...) וכלל קללות נוראיות מצידה, וגם שהיא אמה לצביקה לידי שהוא עושה טעות שהוא מתחתן איתי. אני מוכרחה לציין שאני לא אמרתי עדיין כלום, ואני כל הזמן על המישמר כי היא בוחנת את הגבולות שלה, ואני יודעת, שכשיהיה לנו ילד היא תקבל את כל העונשים שלה, כי אני לא אתן לה להתקרב אליו בלי השגחה צמודה... אין לי עצות, רק השתתפות בצער...
 

*מור

New member
היי יעל בוקר טוב ../images/Emo42.gif

שאלה, איך היחסים שלך היו איתה לפני שהודעתם על האירוסין? כמו שכתבתי לפני כמה ימים, אנחנו כרגע בשלב של מציאת טבעת אירוסיןככה שעוד אף אחד במשפחה לא יודע או מתאר לעצמו.....אחרי השיחות האלו בימים האחרונים על האמא של.... אני חייבת לציין שהתחלתי להילחץ
למרות שאנחנו מסתדרות אחלה, באמת אין לי שמץ של מושג מה תהיה התגובה אחרי שנגיד משהו....
 
אחר צהריים טובים, מור.

האמת היא, שליחסים שלי עם אמא של צביקה היו כמה נקודות משבר. האחת הגיעה אחלרי שאני וצביקה היינו ביחד שלושה חודשים, והיא פתאום הבינה שזה רציני, והיא לא יכולה לגרום לו לעזוב אותי, כמו שהיא הצליחה להפריד בינו ובין כל החברות הקודמות שלו. אז היה פיצוץ גדול, ו....לא דיברנו כמעט חצי שנה. אחרי זה, שני הצדדים מאד השתדלו, למרות שהמון פעמים היא דיברה לא יפה אלי, אבל אני סבלתי בשקט, על מנת לשמור על שלום בית. כשהודענו על החתונה היה הפיצוץ השני, כפי שסיפרתי כאן אתמול. גם בפיצוץ השני, בסוף אני ויתרתי על כבודי והלכתי אליה בלי שהיא תתנצל, כי לצביקה היה נורא קשה עם הריחוק בינינו. אבל אמרתי לו, שזו הפעם האחרונה. בפעם הבאה שהיא תקלל אותי, היא לא תראה אותי יותר, וגם לא את הילדים שלי. לצערי, אני בטוחה שהפיצוץ הבא הוא רק עיניין של זמן. למשל, בחתונה, כשהגענו לגן האמנים, והמשפחות כבר חיכו לנו שם, היא באה אלי ואמרה לי: יעל, זו התסרוקת שרצית?? אמרתי כן, אז היא שאלה אם אני בטוחה... כששאלתי למה היא שואלת, ואם זה לא מוצא חן בעיניה, אז היא אמרה, זה בסדר, רק ש...את בטוחה שזה מה שרצית??? בקיצר, לא ממש התיחסתי אליה בשאר הערב, כמו שאתן יכולות להבין...
 

shelycat

New member
מוכר, מוכר והקטע הכי טוב...

זה שהן משחקות ופוגעות בבנים שלהן ובגלל שאנחנו כל כך אוהבות אותם (הבעלים שלנו) אנחנו מוכנות לספוג הרבה מאוד (אני סופגת כבר 3.5 שנים) למענם ולחזור על טעויות שבתכלס אנחנו לא רוצות לחזור עליהן (הרי זה כמו לעמוד מול כיתת יורים כל פעם מחדש) וכל זה בגלל שהן מנצלות את העובדה שאנחנו אוהבות אותם יותר ממה שהן אוהבות ומוכנות לעשות הכל כדי שיהיו מאושרים כשהן לא רואות את טובת בניהן אלא את טובתן כדבר ראשון במעלה, למזלנו לפעמים הם (הבעלים) רואים דרך כל התככנות של האמאות שלהן ומגינים עלינו מהן.
 

cmontal

New member
היי מור ו-dorlim הערות לשתיכן

אז ככה לא יצא לי להיכנס מאתמול לפורום ולכן לא ראיתי את מה שענית לי dorlim אז ככה החתונה עצמה לפי דעתי תכיל בערך 300-350 מוזמנים. כשבערך 100 עד 150 איש יהיו מהצד שלי (כולל חברים) והשאר מהצד של שחר, אבל כמו שכבר אמרתי וכתבתי פה בפורום אנחנו נתרחק מאזור ראשל"צ כדי שכל הזקנים מבית הכנסת שבו אבא של שחר מתפלל לא יבואו לחתונה. בקשר להצקות אין מה לעשות... משלימים עם זה... ותגובה שניה למור: אז ככה, אני ואמא של שחר היינו חברות טובות היא הפכה להיות כמו אמא שנייה שלי. גם בחרנו לגור בראשל"צ ליד ההורים של שחר ולא באזור המרכז (אני מרמת גן) מהסיבה הפשוטה שהם הורים חמים ואמא שלו תמיד מזמינה אותנו לקחת אוכל מהם ונותנים לנו את האוטו שלהם (הם דתיים ושחר לא כך שבסופ"ש אין שום בעיה) אבל לפני כמה חודשים אני ושחר רבנו והלכתי לאמא שלי לכמה שעות ושחר הלך להורים שלו ושם אמא שלו עשתה לו חקירה לגבי כוונותיו בעתיד והוא הבהיר לה שהוא חושב על להתחתן איתי. כמה ימים אחרי זה החלטנו להתחתן ושבוע שעבר קיבלתי את הטבעת ואת ההצעה הרשמית. מאותו רגע שהוא סיפר לאמו על החתונה התחילו ההלחצות מצדה. ליד שחר והמשפחה היא נורא נחמדה אבל אני מרגישה בזרמים תת קרקעיים אחרים ולכן אני אישית מעדיפה לתפוס מרחק. שמתי לב למשל שהיא כבר לא מתקשרת ולא שואלת אותי מה שלומי. אולי יעל וכל שאר הבנות צודקות קשה לאמהות לראות שלוקחים להם את הבן (מה גם ששחר הוא הבכור) אבל אני בטוחה שמצבים כאלה קורים ולאחר מכן חוזרים לשגרה. מה שבטוח שאחרי החתונה הכל יסתדר. אני עוד לא שמעתי על משפחה שלא היו בה מתחים לפני החתונה. ושיהיה לך בהצלחה מור והכי חשוב תבחרי טבעת יפה, כזו שתרצי ללכת איתה 30 שנה (זה היה השיקול שלי). כרמית
 

*מור

New member
תודה כרמית וקחי ../images/Emo24.gif

אני באמת מקווה שהעניינים הסתדרו לך עם אמא של שחר וכמו כן ליעל ושליקאט
 

shelycat

New member
צרת רבים.... ../images/Emo122.gif

חצי נחמה או נחמת טיפשים בכל אופן זה לא משנה. ממה שדיברתי עם חברות אצל מעט מאוד הן לא איבדו את זה בשלב כלשהו ומסתבר שזה גרוע יותר כשהכל בסדר עד החתונה כי אז הפגיעה גדולה יותר. מאיזו שהיא סיבה גם כשהילד כבר גדול ועצמאי ולא גר איתם שנים וגם לא שואל אותם יותר ברגע שיש חותמת או בדרך אליה הן מבינות משהו (שלא ברור לנו) אולי שהוא בונה משפחה חדשה והן הופכות למשניות בסדר העדיפויות ומשהו נשבר אצלהן. הן לא זוכרות איך זה להיות כלות? הן לא מבינות שלטובתן יש להן אינטרס להיות נחמדות אלינו ולקרב אותנו אליהן?- בתכלס הרי אם יקרבו אותנו תהיה להן יותר השפעה.
 

*מור

New member
חבל שזה צריך להיות ככה....

זה ענין שמעורבת בו קינאה עם חוסר תשומת לב שהן מרגישות, שהילד קטן האמא היא הדמות הנשית הכי בולטת בחייו וכשמגיע הכלה התואר הזה נלקח ממנה והכח היחיד שנישאר לה בא ליידי ביטוי בקללות, איומים והשמצות וזו הדרך שהיא חושבת שהיא נכונה....אבל שליקאט יקירה כמו שאמרתי לך כבר, הכל יחזור אליה בבומרנג, אבל לפני כן את צריכה להרגיש שאת עשית את הכל כדי לנסות לסדר את היחסים בינכם להרגיש שלמה עם עצמך וטוב עם עצמך...יגיע היום שהיא כבר תחפש להיות בקירבתך...בשלב מסויים היא תבין את ההפסד שלה
 

shelycat

New member
כמו שאומרים אני את שלי עשיתי..

עכשיו היא מתקשרת לבעלה לשעבר שיתקשר לצעוק ולאלץ אותנו לעשות מה שהיא רוצה (היא רוצה כרגע לפגוש אותנו) וזה לא קורה כי לנו מספיקים הטלפונים והיא לא ממש חסרה בחיינו, מה ללכת אליה כדי שיירדו עלינו את זה אפשר לקבל גם בטלפון!
 

dorlim

New member
טוב, אצלנו הבעיה עם ההורים היא קצת

שונה. אמא שלי, תמיד הייתה מחורפנת, ובזמן האחרון זה פרץ החוצה. לאוו דווקא מאז שהודענו על החתונה, אלא הרבה לפני. אבל לפחות החיים ככה מעניינים, לא?
 

shelycat

New member
מענינים-כן בהחלט! אבל גם לשגרה..

ולשעמום יש מעלות. קצת נמאס מלשוט בים סוער כל הזמן. למה אי אפשר להגביל את זה נגיד לפעם בארבעה חודשים? ככה נעריך ואתה כל פעם מחדש כשתכניס לנו קצת אקשן לחיים.
 
מבינה לליבך!

מה דעתך להושיב את אמא שלו ואת האחות שלו ופשוט להטיח בהן את כל מה שמציק לך? למרות ששני הצדדים טעונים מידי תמיד אפשר לנסות לגשר על פערים, אם המטרה כמובן להגיע למקום טוב יותר מהמצב הקיים.
 

נופר30

New member
למה תמיד אנחנו עושים אותן טעויות ?

למה אי אפשר להודיע רק חודש לפני החתונה כשכבר הרוב מוכן ? למה אנחנו תמיד מחפשים את האישור של ההורים ?
 
למעלה