שאלה מסקרנת, השתדלו לענות בכנות

[A 26 cm Schlong]

שאלה מסקרנת, השתדלו לענות בכנות

כמה מכם מגדירים את עצמם לא רק כחסרי ניסיון זוגי, אלא גם כחברי ניסיון חברתי?

כלומר האם יש לכם חברים, אתם יוצאים ומבלים, יש לכם קשרים חברתיים, או שאתם בודדים גם מהבחינה הזו?


אני שואל, מכיוון שיצא לי להיתקל פה ביותר מהודעה אחת שבה הכותב/ת מספרים על הבדידות שלהם, ואני תוהה האם מי מכם שאין לו כישורים חברתיים בכלל, לא ראוי שיעבוד תחילה על פיתוח הכישורים הללו טרם הפניה לבני/בנות המין השני?

 

[goldy]

דיוויד דיאנג'לו אמר:

'העובדה שאין לי חברים היא בעיה אמיתית: קודם סטרייטים כמוני מאשרים אותי בתור חבר,
ורק אחר-כך
נשים ישקלו אותי בחיוב'.

 

[חסויASD]

זה משהו שקשור מאוד

עד לפני איזה שנתיים לא הייתי יוצא בכלל וכמובן שלא דיברתי עם אף בחורה.
מאז המצב השתנה מאוד וכמובן שזה גורם לאינטרקציה עם בנות בלי להתאמץ במיוחד, אז אני מניח שאני אמשיך ככה ובקרוב אני אול לא להיות מתאים לכותרת של הפורום.

מי שלא יוצא ולא מבלה, ולא שואל אנשים לאיפה הם יוצאים ומצטרף, שלא יתפלא למה הוא לא מכיר אף אחת. (לקח לי בעצמי זמן להבין את זה, אבל זה ההתחלה)

 

[A 26 cm Schlong]

אתה צודק!

תודה לכל המגיבים, אני מעריך את הכנות.

ל-חסויASD כתב את המשפט הכי חכם בשרשור הזה: מי שלא יוצא ולא מבלה, שלא יתפלא למה הוא לא מכיר אף אחת.


לכל אלה מכם שמגדירים את עצמם במאותגרים חברתית (וכפועל יוצא מכך מאותגרים זוגית ומינית), אני מציע לכם לעבוד תחילה על שיפור היכולות החברתיות שלכם לפני שאתם ניגשים למלאכה ופונים לבני/בנות המין השני. כל עוד אתם נעדרים את היכולת לפתח קשרים חברתיים בסיסיים, לא תוכלו להצליח בעולם הדייטים. צר לי על התקיפות, אבל זו האמת. אתם פשוט תגיעו לכל דייט שתצאו אליו עם המטען הזה שרובץ עליכם, עם היעדר הכישורים החברתיים הבסיסיים שאתם זקוקים להם, ותשדרו את זה מהשנייה הראשונה. כמו שאני רואה את זה, שום דבר טוב לא יצמח מזה.


זה נכון שבגילים מאוחרים קשה לפתח קשרים חברתיים משמעותיים חדשים (להוציא כמובן קשרים שהם פועל יוצא של העיסוק שלנו, כמו קשרים במקום העבודה, בלימודים וכיו"ב), אבל לא בלתי אפשרי.

בפורומים שונים של תפוז (הכרויות, סטוצים וכדומה) מארגנים מדי פעם בפעם מפגשי פורום. שווה ללכת, כיוון שיש הרבה מאד אנשים שמחפשים חבר/ה לבילויים משותפים ולאו דווקא לזוגיות. בנוסף יש כל מיני טיולים של פו"פ בארץ ובחו"ל וכדאי לשקול לצאת לטיול כזה.


אם במפגשי פורום עסקינן, קראתי שחלקכם מעוניינים לערוך מפגש היכרות לחברי הפורום. עצתי לכם: בשלב הזה להתרחק כמו מאש. הדבר האחרון שאתם זקוקים לו זה להתרועע בחברת אנשים שמצבם זהה לשלכם. אני לא רואה כיצד זה עשוי לתרום לכם. אתם לא זקוקים לכתף לבכות עליה, אלא לאנטיתזה של עצמכם - מישהו שיהיה ההפך הגמור שלכם ויראה לכם עולם שלם שלא ידעתם והכרתם לפני כן. כששני אנשים שמגדירים את עצמם מאותגרים חברתית נפגשים, שום דבר חברתי לא יכול לצמוח מהמפגש הזה. רק מישהו שהוא שונה מכם לחלוטין יכול לסייע לכם במצבכם.

 

[Saladin]

התשובות פה די מייאשות, אני חייב לומר.

לא, אין לי כמעט חברים וגם עם מי שישנם אני לא יוצא ולא מבלה בכלל. ללא ספק היעדר כישורים חברתיים זה דבר שצריך לעבוד עליו קודם או במקביל. ניסיתי לעבוד על זה בחודשים האחרונים בלימודים אבל צריך יותר. מצד אחד הלימודים הם זירה מצוינת שאין הרבה כמוה להכיר אנשים ובעיקר בגלל זה אני מגיע לשיעורים, אבל מצד שני הצורך לעמוד בקצב של האחרים בלימודים כדי להיות מסוגל להעמיק איתם את הקשר (וואללה, ככה זה עם רוב הסטודנטים למרבה הצער) הופך את העניין לקצת מייאש. הבעיה שלי היא שמאוד בקלות אני מתנתק מתחושת עניין בלימודים וזה גורם לי לא להתמיד ביצירת קשרים עם אנשים בלימודים. קשה

 

[ESPS]

אני כזה

ציינתי שאני לא חסר ניסיון מיני, אלא דווקא בעל ניסיון מיני ואפילו מגיל די מוקדם.
לעומת זאת, במבט לאחור, אני תמיד מרגיש כאילו מעולם לא הייתה לי חברה "אמתית" אלא רק ניצבים או ניצבות שמילאו את הרובריקה הזאת.

תמיד היו לי חברים ספורים בלבד, ובשנים האחרונות אין לי חברים כלל, וגם לא בת זוג.
אני כבר מזמן התרגלתי למצבי, וכבר לא פועל לשנות את מצבי.
אני מתנחם בעובדה שאולי רק כך אני מקבל "יציבות".
גם בלהיות זאב בודד, יש מידה של נחמה. הנחמה היא יציבות בחיים, שגרה, היעדר הפתעות, היעדר חרדת נטישה והיעדר נטישה בפועל , נטישה שתמיד מגיעה...

 

[אנונימוסטייל]

אישית אין לי בעיה עם קשרים חברתיים

יש לי קבוצה מצומצמת של חברים מאוד קרובים וקבוצה רחבה יותר של חברי עבר ששומרים על קשר. אני יוצאת הרבה [במיוחד בחופשת סמסטר כשצריך ללמוד /tapuzforum/images/Emo13.gif] ואין לי בעיה להסתדר עם אנשים חדשים למטרות ידידות. יש לי גם יחסית הרבה ידידים, לא רק חברות.. הצליעה אצלי היא בתחום הרומנטי. פשוט הופכת לכושלת ברמות שקשה לתאר.

 

[I בתולת ים I]

ברוך הבא לפורום

 

[כחולאדוםצהוב]

כך גם אצלי

מתסכל מאוד.

 

[אנונימוסטייל]

אישית אין לי בעיה עם קשרים חברתיים

יש לי קבוצה מצומצמת של חברים מאוד קרובים וקבוצה רחבה יותר של חברי עבר ששומרים על קשר. אני יוצאת הרבה [במיוחד בחופשת סמסטר כשצריך ללמוד /tapuzforum/images/Emo13.gif] ואין לי בעיה להסתדר עם אנשים חדשים למטרות ידידות. יש לי גם יחסית הרבה ידידים, לא רק חברות.. הצליעה אצלי היא בתחום הרומנטי. פשוט הופכת לכושלת ברמות שקשה לתאר.

 

[קופיפה טובעת]

עונה בכנות כפי שביקשת

אני לא משהו מבחינה חברתית.
אני אפילו אומרת שאני אדם לא חברותי, למרות שיש שיסתרו את זה.
אני מסוגלת להסתדר כמעט עם כל אדם, אבל אני אף פעם לא אהיה זו שאזום קשרים וזה פועל לרעתי.
למשל, אתמול ישבתי בשעה יחסית מאוחרת וחיכית לאוטובוס ואיזו בחורה התחילה לדבר איתי, העברתי איתה את כל הנסיעה בשיחה שלמה.
היום קישקשתי עם המתלמדים בעבודה, אבל לא ידעתי להמשיך את זה, נגיד לבקש פייסבוק וכאלה.

חיי החברה שלי ממש לא משהו.
המעט אנשים שהם חברים שלי או סוג של חברים, לרוב אין לי זמן אליהם כי אני לומדת או עובדת.
היתה לי תקופה בליינית של הרבה יציאות אבל זה היה בקרב אותם האנשים.
אני ביישנית ואני לא ממש יוזמת מעבר למה שיש.
באופן כללי, אני מרגישה מאוד בודדה בעולם.

 

[mcTom32]

מה עוצר אותך מעבר לביישנות?

גם אני מאוד ביישן ואני יכול להבין שקשה לצאת מזה אבל פייסבוק זאת התחלה מצוינת לפרוץ את המחסום הזה
לשאול מישהו לגבי פייסבוק זה הרבה פחות נורא מטלפון לא?
ואפשר פשוט לשלוח בקשת חברות במידה ואת יודעת את השם המלא, אני חושב שתתחילי עם זה ותראי איך זה מתפתח

בהצלחה

 

[A 26 cm Schlong]

זה הרבה יותר נורא

פייסבוק זה פשוט רעה חולה. אנשים כבר לא מדברים בטלפון, מיד מבקשים "לראות פייסבוק". החרא הזה השתלט לאנשים על כל חלקה טובה.

 

[mcTom32]

אני לא חושב שזה כזה נורא

וזאת עוד דרך ואפשרות להכיר אנשים חדשים אבל כל אחד יעשה מה שטוב לו

 

[קופיפה טובעת]

האמת שגם חשבתי לעצמי

שכמה שעצוב שהיום כבר לא מבקשים טלפון אלא פייסבוק אבל אין לי מה להתייפף, אני עצמי מכורה לפייסבוק.
מה גם, שזו צורת תקשורת שיותר קלה לי.
וגם קלה יותר לצד השני כי זה הרבה פחות מחייב... זו לא הבטחה לשמירה על קשר אלא אפשרות.

 

[קופיפה טובעת]

במקרה הספציפי זו ביישנות

אבל בגדול זה חוסר בטחון שתמיד היה לי.
למזלי, הרבה פעמים אני מצליחה להסתיר את זה וגם אם אני עושה משהו ונקרעת מבפנים כי אני מרגישה את הביישנות או החוסר בטחון, אנשים לא תמיד רואים את זה ככה.
אני פשוט לא מסוגלת לעשות צעד ראשון.
בעיקר כי אני רגילה לחיות בתחושה שאנשים לא באמת רוצים בקרבתי ותכלס מי שכן אז הוא מתקשר איתי גם ככה.
עכשיו למשל, אני בתקופה של הרבה רגרסיה לתחושות האיומות של החוסר בטחון ואני די מתחבאת מהאנושות מלבד מה שהכרחי.

 

[שרית הכפית]

שאלה טובה

אצלי תמיד היו מיעוט של חברות והיו אף תקופות מאוד ריקות. כיום לא רק שיש מעט. לחברות בגילי יש כבר זוגיות/ משפחה ואני נורא מרגישה מאחור. גם כשאתה מכיר אנשים בגיל יותר מבוגר ככה יש להם כבר חברים מהעבר וחיים עמוסים ואין יותר מידי אינטרקציה ביום-יום. אני חושבת שכיום אני חברותית יותר אבל כבר אין הרבה מקומות ליצור קשרים של חברויות, בטח לא כאלו שאוכל לצאת איתם.

 

[Drifting Feather]

בכנות,

יש לי את אותה חבורת החברים מאז ימי התיכון וזהו בערך.
גם אותם יוצא לי לראות ממש מעט בשנים האחרונות בגלל שהם לומדים וגרים בעיר אחרת..
חוץ מזה יש את החברים ללימודים, והם יותר חברי פייסבוק/וואטסאפ/SMSים וטלפונים. אני לא כל כך ניידת חוץ מאוטובוסים ורכבות והם מערים רחוקות יותר לכיוון המרכז..

אני אמנם טיפוס חברותי נורא, קל לי להתחבר לאנשים במסגרות חדשות.. אבל משום מה קשה לי לתחזק את החברויות האלה אחרי שהמסגרות האלו מסתיימות.

מה שחסר לי בחיים, חוץ מזוגיות, זה כמה חברות טובות או אפילו חברה אחת טובה כמו שיש לרוב הבנות..
אין לי אחיות או בנות דודה בגילי, וזה באמת מרגיש כחוסר.

הלוואי והיה יוצא לי להכיר באחד הפורומים שאני משתתפת בהם מישהי כזאת.. בינתיים לא יצא.

 

[כרית נוגט]

מצבי מאוד דומה!

מתחברת יחסית בקלות ל-2 המינים הייתי אומרת, אב ברגע שאני חשה התנגדות כלשהי/חוסר התלהבות מדיבור איתי שבדר"כ אני קולטת מטון הדיבור אני פשוט מתרחקת, או לא מתאמצת יותר מידי...

תמיד הייתי מוקפת בחבורה גדולה של בנות!
בחטיבה עוד היו לי מה שנקרא "ידידים" ועם כמה היה לי שיחות די טובות...אבל עם הזמן הם נעלמו.
בצבא כן רחשתי קשרים עם 2 המינים בהצלחה,אבל שוב יש בעייתיות בהוצאת את הקשרים לפועל מעבר למסגרת או בכלל לשמר אותם לאחר מכן...

בכל מקרה התמעטות של בנים בחיי גורמת לי להרגיש הרגשה מוזרה ומובכת כשיש לי אינטרקציה איתם... אין לי אחים/בני דודים בגילי ככה שחיבוק תמים אפילו מרגיש לי מוזר...

 

[Drifting Feather]

אני יותר מתחברת לבנות,

לבנים קצת פחות.. למרות שעדיין אין לי בעיה לדבר איתם וכאלה.

הבעיה העיקרית שלי כשזה מגיע למין הגברי, זה שאני מסמיקה מהר וקשה לי להסתכל להם בעיניים במשך כל השיחה.
המודעות לזה שאני אדומה בערך עד האוזניים מביאה אותי למצב שאני נבוכה ואז השיחה איתם זה מבט חטוף לעיניים ואז מבט הצידה, ואז שוב לעיניים ואז הנעליים שלי פתאום נורא מעניינות.. וכו'.
המצב נהיה יותר רע כשאני מדברת עם מישהו שהמראה החיצוני שלו מוצא חן בעייני.

יש לי ביטחון עצמי מעט יותר גבוה בעבודה/לימודים... אנחנו צריכים לתקשר עם אנשים, ואני לא יודעת למה - אבל דווקא שם הצד היותר פטפטן ושנון שלי יוצא החוצה והצד המאדים קצת מתפוגג.
נראה, אולי יום יבוא ויצא לי מזה משהו טוב....