שאלה מסקרנת, השתדלו לענות בכנות

[anticuntamination]

מכירה את תסמונת העניין הגובר בנעליים

יפה, אאמץ את המונח ברשותך

 

[שרית הכפית]

גם אני ככה עם גברים

באופן כללי יש לי נטייה לתהות תוך כדי שיחה איך אני מצטיירת ואם לא יצאתי מפגרת ועם המין השני זה אפילו יותר יוצר חרדה

 

[anticuntamination]

אני ככה תמיד!

לפחות בשיחה מול מי שאני לא ממש מכירה, ויש לי רצון להשאיר רושם חיובי, ללא קשר למין ומגדר

לפחות זה כבר קצת משעשע אותי, אני יודעת שאני עלולה לצאת יצור

 

[dori78]

זה יפה שאת מסתכלת על הנעליים שלך

אני בתור תיכוניסטית ידעתי לזהות את כל השכבה לפי הנעליים, כי לא כל כך הישרתי מבט עד החצי האחרון של י"ב...

 

[כחולאדוםצהוב]

העלת לי חיוך

 

[anticuntamination]

גדול!

(מדליק כמה בחורות חמודות יש כאן

)

 

[I בתולת ים I]

מסכימה איתך לגמריי

בקשר למצב החברתי שלי; האמת שיש לי יותר מידי חברות
וגם לא מכירה את המונח בדידות
כי גם כשאני לבד ממש כייף לי עם עצמי

ככה שאני לא בדיוק מרגישה חוסר בזוגיות
כי לצאת ולבלות עם חברות
זה גם טוב בשבילי

רק שבזמן האחרון בשישי שבת יש סוג של שקט שמעצבן אותי

אני יוצאת עם חברות בימי חול
ובשישבת כל אחת עם הבן זוג שלה
אז זה טיפה מעצבן

 

[avraham223]

בכנות

אני באמת הייתי בחור ביישן מופנם עכשו אני הרבה יותר פתוח ומדבר ויוזם אבל עדיין לא מספיק אין לי כישוריים חברתיים לרכוש חברים ולהמשיך לשמור על קשר לייצר קשרים קרובים עם חברים עובד על זה
אבל אפשר לעבוד על יצירת קשרים עם חברים במקביל ליצירת קשר זוגי לא צריך לסתוק אחד את השני

 

[פרפרי אהבה]

אצלי זה בעייתי...

מצד אחד-אני מאוד חברותית,מאלה שמכירה אנשים בכל מקום,מתחברת וכו'...לא קרה פעם אחת שנסעתי באוטובוס קבוע ולא התחברתי עם אנשים שנסעו איתי. אני מאוד ידידותית למשתמש

אבל מצד שני- קשה לי לשמור על חברויות מאחר ונפגעתי בעבר מאוד ולכן באיזשהו מקום אני בודדה כי אין לי הרבה חברים אלא בעיקר מכרים ומכרות. יש לי 2 חברות טובות אבל כל אחת מהן ואני די עסוקות בחיים שלנו וכמעט ולא יוצא להיפגש.

האמת שזה משהו שדי חסר לי ומנסה למצוא חברות מהאיזור שלי

 

[Purple Mushroom]

צודק בהחלט.

אני בהחלט מגדיר את עצמי כמאותגר חברתית. אבל יש לי כמה חברים. (לפחות 2 טובים שנפגש איתם תדיר,\חשוב לי להפגש איתם לפחות פעם בשבוע, הם גרים במרכז תל אביב, ואני בדרומה הדרומי של העיר תל אביבה).

אבל עדיין, מאותגר חברתית, והחברים שלי אולי לא הכי דומים לי\מתאימים לי, מהחיים שרוצה להיות ולחיות יותר. סוג של לולאה אינסופית כזאת, קשה לי להסביר במצב השעה כעת.
אני חושב שיש עוד כמה אנשים כאלו בפורומים של תפוז, ויש גם אנשים שלא מתאימים להגדרה הזאת, הפוך על הפוך,. כמו חנונים, וערסים, כל מקרה לגופו, ולא צריך להכליל הכללות גם.
אבל נקודה אנתרופולוגית מעניינת העלת.

 

[9צב]

אכן, בקושי יוצא.

וןבתכל'ס החברים היחידים שיש לי, הם מתקופת הצבא\מילואים שאנחנו בקשרים טובים אבל זה כי בצבא בשירות זה מגיע למין "שלב" מסוים של עליה בדרגה בקשר. לא יודע להסביר.
אבל, כולנו די רחוקים אחד מהשני.
חוץ מזה, אני לא ממש יוצא.
להופעות שיש בת"א אני בדר"כ נוסע לבד וגם זה אחרי שאני עובר עם עצמי עשרות פעמים על הדרך אותה אעשה (בעיה אחרת שיש לי) וכשאני נוסע לשם, הלב שלי דופק כמו מטורף מרוב לחץ. גם לגבי הדרך עצמה וגם מה יהיה שם.
אני כן נהנה לשבת עם אנשים וכן נהנה לצאת לפאבים ולשתות וכ'ו ואי בנאדם די חברותי ונחמד, הבעיה שלי מתחילה בכך שאני לא יודע להביא את עצמי למצב בו יהיו לי חברים לעשות את הדברים האלה. לפעמים אני הולך לבד. שותה, שותה עוד, מסתכל קצת על הקירות, מסתכל בטלפון ורואה שכמובן אף אחד לא חיפש אותי או שלח לי הודעה, וחוזר הביתה.

 

[אריאל362]

אני רק חסר נסיון מיני

קשרי זוגיות היו לי אבל קצרים
חברים וחברות היו ותמיד יש לי, ב"ה

 

[שלגייה123]

יש לי מעגל חברים מצומצם מאוד

בגדול ומבלי להכליל, אני חושבת שלרוב יש התאמה בין חוסר ניסיון מיני לחוסר ניסיון חברתי.

לי קשה לתת אמון באנשים חדשים שאי פוגשת ואת רוב ידידי וחברי הכרתי בלימודים.

כשהייתי בתיכון הייתי אאוטסיידרית לגמרי והייתי רחוקה שנות אור מכל המקובלות ו"מלכות הכיתה".

 

[חניתה דרלינג]

עד גיל 15 הייתי די מבודדת-

ואז נפתחתי. אבל לא תרתי משמע

אח"כ תמיד הייתי בסביבת המון אנשים, ויוצאת ומבלה ומוקפת חברתית.
כך שאצלי, לפחות, אין קשר בין זה לבין זה שהתחלתי מאוחר.

 

[MotheRonit]

לא כל כך אוהבת לצאת ובוודאי שזה קשור

כי את רוב הבחורים שיצאתי איתם הכרתי דרך חברים ביציאה

 

[BlacKitten]

אני לא מרגישה בדידות

אמנם אף פעם לא הייתי המקובלת של השכבה או משהו בסגנון אבל גם אף פעם לא הייתה לי בעיה ליצור קשרים חברתיים.
אני תמיד מוצאת את הנישה שלי, את המקום שלי, את האנשים שכייף לי איתם ומתאימים לי.
מהבחינה הזאת אני לא כל כך מרגישה שיש לי בעיה. אני אולי קצת ביישנית בהתחלה אבל אני כן מצליחה ליצור קשרים חברתיים.

בנוגע ליציאות ובילויים- אני פחות הטיפוס. בדר"כ מעדיפה לשבת בבית. ג לצאת לבית קפה.
אני חושבת שחלק מזה זה באמת עניין של אופי, וחלק מזה זה אולי גם קצת המצב רוח הירוד.
לפעמים בא לי לעשות משהו כייפי אבל כשאני צריכה לקום ולהתלבש ולצאת זה פתאום ממש ממש קשה לי וכל מה שאני רוצה זה להיכנס למיטה ולבכות.

דיון מעניין

 

[mcTom32]

בעבר היו לי בעיות חברתיות

אבל יש לזה הרבה סיבות וזה כולל כמובן את הנטייה המינית שלי

היום אין לי בעיות חברתיות, אין לי הרבה חברים אבל יש לי כמה טובים, אני יוצא ומבלה אבל יש קשיים מאוד מסוימים שאני עוד עובד עליהם כמו לדוגמה תחושת החמצה כשאני חוזר הביתה ממסיבה

 

[איטיזית]

לא במקרה שלי

יש לי חברים שאני מתה עליהם משני המינים ועם חלקם גם הייתי שוכבת.
חשק ברוך השם יש
רק בזמן אמת אני מקבלת רגליים קרות.

 

[TDKR]

יש לי חרדה חברתית

וחוסר הניסיון הזוגי/מיני שלי נבע/נובע בעיקר מהסיבה הזו.

 

[iba90]

כן, אין לי חברים

אני מוקף בהרבה אנשים ביומיום וכולם "חברים לעבודה" אבל חברים טובים בשביל לצאת איתם או לנהל "שיחות נפש" אין לי..אני די בטוח שזה משפיע