מחקרים על המוח מראים שיש הפרדה בין איזורי
הרגש, לאיזורי הניתוח ההגיוני; הרגש הרבה יותר 'פרימיטיבי' ומהיר (וקשור לאינסטינקטים), וגם נמצא במיקום שמעיד על היותו קודם אבולוציונית לניתוח ההגיוני, שעיקרו נעשה בחלקים ה'חדשים' של המוח. דניאל גולמן עוסק בזה הרבה בפתיחה לספרו 'אינטליגנציה רגשית', וכדאי לעיין בו כדי להתרשם. מה שאפשר להסיק מכך, הוא שאנחנו מנתחים את העולם בשתי רמות, שלעיתים מנוגדות זו לזו - הרגשית והרציונאלית. הרגשית היא הבסיסית והמשכנעת ביותר, ואילו הרציונאלית היא השלב שאחרי, שנועד לנתח את התהליך. קל לכן לתרץ את הרגש בהגיון, אבל האמת היא שהרגש לא חייב הגיון (לפחות לא רציונאלי) ויש לו הגיון משלו, שונה מההיגיון הרציונאלי, ויותר קשור לתחושות בסיסיות מאוד שקשורות לשרידה - הנאות, פחדים, תאוות ועוד (ה'איד' אצל פרויד). אני מאמין (רגשית נטו, אבל לדעתי זו אינטואיציה - היגיון בלתי מודע) שמאחורי כל החלטה רציונאלית יש בסיס ריגשי.
הרגש, לאיזורי הניתוח ההגיוני; הרגש הרבה יותר 'פרימיטיבי' ומהיר (וקשור לאינסטינקטים), וגם נמצא במיקום שמעיד על היותו קודם אבולוציונית לניתוח ההגיוני, שעיקרו נעשה בחלקים ה'חדשים' של המוח. דניאל גולמן עוסק בזה הרבה בפתיחה לספרו 'אינטליגנציה רגשית', וכדאי לעיין בו כדי להתרשם. מה שאפשר להסיק מכך, הוא שאנחנו מנתחים את העולם בשתי רמות, שלעיתים מנוגדות זו לזו - הרגשית והרציונאלית. הרגשית היא הבסיסית והמשכנעת ביותר, ואילו הרציונאלית היא השלב שאחרי, שנועד לנתח את התהליך. קל לכן לתרץ את הרגש בהגיון, אבל האמת היא שהרגש לא חייב הגיון (לפחות לא רציונאלי) ויש לו הגיון משלו, שונה מההיגיון הרציונאלי, ויותר קשור לתחושות בסיסיות מאוד שקשורות לשרידה - הנאות, פחדים, תאוות ועוד (ה'איד' אצל פרויד). אני מאמין (רגשית נטו, אבל לדעתי זו אינטואיציה - היגיון בלתי מודע) שמאחורי כל החלטה רציונאלית יש בסיס ריגשי.