שאלה מפגרת/דבילית/שטחית...

[dorlim]

לקחת לי את המילים מהמקלדת ../images/Emo45.gif

 

[אנידס]

הדבר האחרון שאת צריכה לדאוג בגללו

זה זה. אני מדברת מנסיון. אור גם היתה תינוקת עגלגלה למדי עם לחיים וקפלים רבים. אני דאגתי מאוד בעיקר לאור הנתונים שלי (עדיין עם לחיים וקפלים) ובמיוחד לאור העובדה שהיא לא יונקת אלא מקבלת שאוב יחד עם תוספת תמ"ל. בנוסף גם בטיפת חלב הלחיצו אותי ( כן כן שם לא מלחיצים רק את השחיפונים) שהיא גדולה לאחוזון שלה. ותראי איזה פלא איך שהיא התחילה קצת לזוז הכל ירד. היום היא ילדה לא שמנה ולא רזה בדיוק לגובה (אחוזון 50) ואוכלת טוב וכמעט הכל. הכי חשוב מבחינתך שלא תעשי מזה אישיו, כי ילדים מרגישים בזה וכדי שזה לא יהפוך לאישיו עבורה. זו עבודה קשה, כי זה שינוי עצמי וכן החברה דוחפת לזה, אבל נראה לי כדאי בטווח הרחוק. וזו כמובן דעתי האישית.

 

[Arfilit]

לדעתי את צריכה להניח לפעוטה

ולטפל בעצמך. אני אומרת את זה באופן הכי לא מעליב, הכי מזדהה והכי מבין שיש - ואני חושבת את זה גם על עצמי. זאת התורה שלי בענין בקצרה: חלק גדול מהתסביכים שלנו קשורים במה שספגנו בילדות, הרבה מזה בבית. אני מכירה נשים שיש להן 5 ק"ג "מיותרים" או אפילו יותר מזה - וחיות עם עצמן בשלום ואחרות שמשתגעות גם כשבעיני הסביבה הן רזות. ואם זה לא משקל - אז זה פגמים אחרים - אני למשל, בהירה מדי בעיני עצמי (והיום גם שמנה מדי - אז תארי לעצמך - לבנוּנה שמנמנה - לא משהו - הא?!). אחרות הן שעירות מדי בעיני עצמן, נמוכות מדי, העיניים קרובות מדי, יש יותר מדי שומות, יש נמשים, השיער יבש ולא מסתדר - ואין לזה סוף). השאלה היא איך אנחנו חיים עם "היד שחילקו לנו". אם את לא רוצה שהיא תאבק עם עצמה אלא תחיה עם עצמה בשלום (בין אם היא קיבלה את מבנה הגוף שלך ובין אם היא תמצא אצל עצמה מגרעת אחרת) - אז את צריכה לעזור לה לבנות את הבטחון העצמי שלה - וזה יותר דחוף מדיאטה. בעיני זה מתחיל קודם כל ומעל לכל ממה שאנחנו משדרים לילדים שלנו. אם היא תשמע בגיל שנה וחצי את אמא שלה אומרת: "למה את צריכה עוד קציצה - זה סתם משמין" או "אוי הצמיג החמוד הזה שלך - מתי הוא כבר ירד..." או כל דבר שמסתובב מסביב לנושא הזה - אז היא תהפוך מהר מאוד למודעת לכך שהיא לא מספיק רזה בעיני אמא - ואם בעיני אמא זה ככה אז כנראה זה נכון, ובכל מקרה אנחנו רוצים לרצות את אמא (וגם את אבא) ולגרום לעצמנו להיות הילד המושלם שהיא הכי תאהב (זה נמשך רוב החיים - לא?!). בקיצור - אם לא מדובר בענין בריאותי (ובשלב הזה נשמע לי שאין המדובר בענין בריאותי) - צריך לדעתי לעזוב את זה, ולעבוד על עצמך - שתוכלי לשדר לה מכאן ועד עולם שהיא מושלמת. היא פשוט פשוט מושלמת בעינייך. שמה שאת רואה אצלה - יפה ומקסים ומתוק ואהוב - ושככה בדיוק חלמת אותה וככה בדיוק את רוצה אותה, ושהיא לא צריכה, ככל שזה תלוי בך, לעשות שום דבר כדי לשפר את איך שהיא נראית. היא צריכה להיות היא - ובעינייך זה הכי יפה בעולם ובדיוק בדיוק מספיק (ממה שאמרת נראה שאת ממילא חושבת את זה - אז עכשיו צריך רק ללמוד להניח לחששות מן העתיד - ולהתחיל לשדר לילדה מסרים "בריאים"). ואגב - 38-40? זה לא שמנה. רוב הנשים שאני מכירה מתות להיכנס למידה 38. אז כנראה שגם בכיוון הזה את צריכה לעבוד על עצמך - כי את כנראה פחות נוטה להשמנה ממה שנדמה לך... זה לא יצא כל כך בקצרה כמו שחשבתי - אבל מילא.

 

[galiaS]

אני מסכימה עם כל מילה שכתבת

 

[מ ת י ל ד ה]

כמו שכבר אמרו

הניחי לנושא... מנסיוני, הכי חשוב זה חינוך לאכילה נכונה ולספורט, ובניית הבטחון העצמי. הייתי נערה מאד מלאה, וחיילת שמנמנה, ושנאתי את זה. באיזה שלב תפסתי עצמי, וירדתי יפה במשקל ואהבתי את המראה שלי. תמיד מאד פחדתי מתוצאות ההריון והלידה, אבל אני חיה בשלום עם 5 הק"ג העודפים שלי ואפילו לא התחלתי לעשות משהו בקשר לזה. לא עליתי עשרות ק"גים כפי שחששתי, כנראה שממש השתניתי ביחס לאוכל. המזל שלי - שתמיד אהבתי לעשות ספורט, וזה מה שאיפשר לי "לעבור בדלת" בתקופות השמנות, והבאסה - שלא תרמו לי בבית לבטחון העצמי, על זה אני נלחמת כל יום. והייתי ילדה מאד מאד רזה (25 ק"ג בכיתה ו') ורדפו אחריי ע"מ שאכניס פירור לפה. קילקלו אותי. ומה רע במידה 38?????????

 

[רוני של יובל ומאיה]

מה פתאום דיאטה?

קודם כל היא פיצית. בטח שאין מה למנוע ממנה אוכל. זה שהיא שמנמונת עכשיו זה לא אומר שתהיה כך בעתיד. את צריכה לראות את אח שלי שנולד שמן, והיה תינוק ופעוט שמנמן ביותר. היום הוא בן 22 והוא שרוך! ארוך ורזה עד שדפון. את בעצמךל אומרת עדן יפהפיה ומתוקה ומקסימה, אז מה את דואגת? תינוק שמנמן זה כיף גדול. וחוצמזה רציתי להגיד לך שמידה 38-40 זה בכלל לא שמנה. מידה 36 זה רזה בטירוף והלואי עליי, והאמת היא ש-38-40 זה בשבילי חלום רטוב. 5 קג' עודפים זה משהו שמזמן כבר לא היה לי.... אולי יותר בכוון של 20!!!

 

[yaelia]

רמאית אחת../images/Emo13.gif

את כבר הרבה, הרבה, פחות מזה.

 

[פיצהלה]

../images/Emo41.gif עצה משמנה אמיתית ../images/Emo9.gif

ולא מדובר על 5 קילו עודפים אלה על משהו סביב ה- 30... תמיד הייתי שמנה, ואני מניחה שתמיד אהיה אבל שהייתי עוד רק ילדה הייתי סתם שמנמונת, משהו חמוד כזה ולא מזיק, שומן ילדים קוראים לזה. האמא הפולניה שלי שמראה חיצוני היה לה תמיד מאוד חשוב לא השלימה עם זה שיש לה בת שמנמונת (לא משנה כמה מוצלחת הייתי בשאר הדברים) ושיגעה לי את השכל עם זה מגיל מאוד צעיר. זה התבטא בהערות אם אכלתי קצת יותר מדי, בלהחביא את השוקולד בבית כדיי שרק אבא שלי ימצא אותו, לפעמים בלהעליב, וגם ליד אנשים זרים. התשובה שלי היתה נקמה... אני אכלתי בשביל לנקום בה שהיא לא אוהבת אותי כמו שאני, בשביל להראות לה שלא משנה כמה היא החביאה את השוקולד אני אמצא ואוכל לא קוביה אחת אלה את כל החפיסה. הנקמה הזו מלווה אותי עד היום אני אוכלת הרבה יותר שאני אצל הורי כאילו כדיי להוכיח לה שזה לא משנה לי. אני לובשת מידה 48 היום אחרי הלידה (לפני הלידה לבשתי 46...לא הבדל עצום) מצאתי לי בעל שחולה על כל גרם, יש לי בגדים יפים, חיים לא רעים, עבודה טובה וכו'. אפשר להגיד שאני שמנה מאושרת. נכון שהיה לי קל יותר אם הייתי מידה 40, אבל לא רע לי בחיים, וזה לא שאני מאשימה את אמא שלי , אני זו שאכלתי ואוכלת ואוכל את מה שעושה אותי שמנה, אבל תסביכים של אחרים זה מה שהביא אותי לדרך הזו. אם תאהבי אותה כמו שהיא, היא תאהב את עצמה. אם תתני לה מגיל 12 שבועות את התחושה שאת מפחדת שהיא תיהיה שמנה זה מתכון בטוח להפרעות אכילה בהמשך. קחי נשימה ארוכה ותגידי לעצמך שזו הבת שלך, היא מהממת ואת חולה עליה . כל השאר לא משנה, בחיי. אנחנו אמורים לתת לילדים שלנו בטחון במה שהם ולא חרדות, לא זה מה שהבטחנו לעצמנו שהם נולדו? בהצלחה

 

[פשושולה]

אני נורא מודה לכולן על התגובות

אני גם רואה שאני לא היחידה שיש לה מחשבות על הנושא. רציתי להבהיר - אין לי כוונות לעשות לילדה דיאטה. אני פשוט מסתבכת עם עצמי, ולכן כתבתי כאן. אני מאד מוטרדת מהנושא של עודף משקל - תמיד הייתי קצת אובססיבית על הנושא, אבל לא מספיק בשביל להוריד את הקילוגרמים האלה.. פשוט מעצלות. עכשיו, עם 17 ק"ג מיותרים, הקרב נראה אבוד מתמיד, אבל אני מנסה מאד מאד (מאד) להקפיד על הדיאטה שלי. נראה מה יהיה. אני חושבת שעדן מקסימה, מדהימה, משגעת, יפיפיה וכל שאר הסופרלטיבים, כמו שכל אחת מהנוכחות חושבת על הילד/ה שלה. אני רוצה שיהיה לה הכי טוב בחיים, וזה כולל גם ביטחון עצמיומראה טוב ככל האפשר. זו הסיבה שאני משתוללת ככה. אבל למען האמת, הילדה לא נראית שמנה לדעתי, אלא חמודה ועגלגלה כמו שהיא אמורה להיות, ואני מאוהבת בה לחלוטין. תודה על העיצות וההרגעה.

 

[cookie1]

אוי פשושולה כמה שאני מזדהה

ואני ממש נלחמת בעצמי. בתור ילדה שמנה יש לי טראומות והדבר האחרון שאני רוצה הוא שיובל יסבול מאותן התעללויות. מה גם שסיכוייו להיות בוגר שמנמן הם לא קטנים. מה שכן אני עובדת על עצמי המון שלא להכניס לו את הטראומות שלי. * אני מנסה להקפיד על על ארוחות מסודרות ובישיבה. * אין אצלינו ממתקים בבית * אני מנסה לשמור על תפריט מאוזן אני גם לא מונעת ממנו עוגות ומתוקים כשיש בסביבה, כי מה שאסור מושך יותר ובכל זאת כל פעם שאני מסתכלת עליו, עוד מאז שהיה תינוק זה עובר לי בראש. הוא גם כן ילד מדהים וחכם ונמצא באחוזון 100+ מבחינת גובה משקל. בקיצור - מכיוון שהבעיה היא בראש שלי, אני נלחמת בה, כי אין דרך אחרת.