שאלה פילוסופית: רווחה אישית מול מוסריות
יש לי שאלה קצת פילוסופית אולי לגבי טיפול פסיכולוגי.
מה אתם חושבים על מטפל, פסיכיאטר נגיד במקרה שנתקלתי בו. שכנראה הרווחה האישית של המטופל שלו היא הדבר היחיד שעומד לנגד עיניו. אז נגיד והמטופל סובל מקשיים חברתיים, הפסיכיאטר מדריך אותו צעד אחר צעד איך להשתלב במקום עבודה או לימודים חדש. משתמש בידע שרכש על הפסיכולוגיה החברתית של בני אדם, וכך אומר למטופל איך להשתלב גם במחיר של לעשות דברים שנויים במחלוקת מבחינה מוסרית, כשמטרת העל היא להשתלב בקבוצה המיינסטרימית באותו מקום.
סתם דוגמא, המטופל מספר לו הכל, למשל שיש איזה בחור מוזר במקום העבודה שאנשים לא ממש מתחברים אליו, והמטפל אומר לו לנסות ו"לזרום" עם הצחוקים על אותו בחור בתקווה שזה יעזור למטופל שלו להשתלב, להתאחד עם הקבוצה נגד אותו "זר". או עוד דוגמא, המטופל מספר לו שהכיר חבר שיש לו דיבור משותף איתו, אחד ביישן כמוהו ולא ממש מקובל חברתית, והמטפל אומר לו להפנות לו גב כי אם יהיה בקשר עם אותו בחור זה יפריע לו להתחבר לקבוצה הדומיננטית.
ובקיצור, המטפל לא מהסס להעביר למטופל שלו את המסרים שצריך לדרוס את מי שצריך, להפנות גב לרגשות של אנשים, כי "אלה החיים" ו"כולם עושים את זה", הוא מזכיר למטופל את הרגעים שהוא היה בעמדת חולשה אבל לא במטרה לגרום לו להתחשב בחלשים אלא במטרה לגרום לו להבין שיש שני צדדים, ואם הוא רוצה להיות בצד החזק, להצליח חברתית ובכלל בחיים הוא צריך להתנהג כמו שהתנהגו אליו, כי אידיאלים בכל מחיר זה עניין לפילוסופים, ואת הפסיכולוגים ובייחוד הפסיכיאטרים מעניין התפקוד המוצלח והמשתלב בכל מחיר בסביבה שבה חי המטופל, כי זה מה שיביא לרווחה ובריאות נפשית. מה אתם חושבים על מטפל כזה?
יש לי שאלה קצת פילוסופית אולי לגבי טיפול פסיכולוגי.
מה אתם חושבים על מטפל, פסיכיאטר נגיד במקרה שנתקלתי בו. שכנראה הרווחה האישית של המטופל שלו היא הדבר היחיד שעומד לנגד עיניו. אז נגיד והמטופל סובל מקשיים חברתיים, הפסיכיאטר מדריך אותו צעד אחר צעד איך להשתלב במקום עבודה או לימודים חדש. משתמש בידע שרכש על הפסיכולוגיה החברתית של בני אדם, וכך אומר למטופל איך להשתלב גם במחיר של לעשות דברים שנויים במחלוקת מבחינה מוסרית, כשמטרת העל היא להשתלב בקבוצה המיינסטרימית באותו מקום.
סתם דוגמא, המטופל מספר לו הכל, למשל שיש איזה בחור מוזר במקום העבודה שאנשים לא ממש מתחברים אליו, והמטפל אומר לו לנסות ו"לזרום" עם הצחוקים על אותו בחור בתקווה שזה יעזור למטופל שלו להשתלב, להתאחד עם הקבוצה נגד אותו "זר". או עוד דוגמא, המטופל מספר לו שהכיר חבר שיש לו דיבור משותף איתו, אחד ביישן כמוהו ולא ממש מקובל חברתית, והמטפל אומר לו להפנות לו גב כי אם יהיה בקשר עם אותו בחור זה יפריע לו להתחבר לקבוצה הדומיננטית.
ובקיצור, המטפל לא מהסס להעביר למטופל שלו את המסרים שצריך לדרוס את מי שצריך, להפנות גב לרגשות של אנשים, כי "אלה החיים" ו"כולם עושים את זה", הוא מזכיר למטופל את הרגעים שהוא היה בעמדת חולשה אבל לא במטרה לגרום לו להתחשב בחלשים אלא במטרה לגרום לו להבין שיש שני צדדים, ואם הוא רוצה להיות בצד החזק, להצליח חברתית ובכלל בחיים הוא צריך להתנהג כמו שהתנהגו אליו, כי אידיאלים בכל מחיר זה עניין לפילוסופים, ואת הפסיכולוגים ובייחוד הפסיכיאטרים מעניין התפקוד המוצלח והמשתלב בכל מחיר בסביבה שבה חי המטופל, כי זה מה שיביא לרווחה ובריאות נפשית. מה אתם חושבים על מטפל כזה?
] ) ולא מאמין ברוחניות ואני חושב שאלו דברים שמזיקים לאדם ולחברה האנושית יותר מאשר מועילים.