שאלה פילוסופית: רווחה אישית מול מוסריות

[ממה מיה1]

זה לא קשור לילדים מחוצ'קנים

יש דינמיקות חברתיות שהן פחות או יותר זהות. אז נכון שאנשים מבוגרים במקום עבודה מכובד לא יתלו למישהו שלט על הגב שאומר "אני חמור", אבל כן יש אינטריגות ומניפולציות ויחסי כוחות ותחרותיות וניתן לראות קבוצות דומיננטיות וחזקות ופרטים שיותר נוטים לשוליים.

אם הבן אדם בא מראש עו בעיות חברתיות אז זה מה שהמטפל בוחר להתמקד בו, אני לא חושבת שזה תסביך ילדות של הפסיכיאטר כמו ראייה מאוד צינית וניהיליסטית של המציאות.

 

[sense9]

וגם דיכוטומית מאוד.

קריפי.

 

[ממה מיה1]

זה נכון

אבל מהבחינה הזאת, לפחות במקרה הזה, הפסיכיאטר ממש הדריך את האדם מה לעשות. לא נתן לו כמעט מקום לשיקול דעת עצמי, אולי כי הוא חשב שאם למטופל יהיה חופש הוא שוב יברח למקום ה"מוכר" של הנחבא אל הכלים. והמטופל התייחס לפסיכיאטר כאל מלאף מושיע שכל מילה שלו חקוקה בסלע. ואם הוא אמר אז הוא יודע.

אז יוצא שהמטופל עושה כל מה שאמרו לו כמו רובוט, וגם אם אלה דברים שלא נוח לו איתם הוא מתגבר כי הפסיכיאטר מכניס לו לראש שהמצפון הזה שלו הוא בעצם החולשה שלו, ושכדי להתגבר על הבעיות הוא חייב לנטוש כל הלך חשיבה שאפיין אותו בעבר, כי אלה הביאו אותו למצב העגום שהוא נמצא בו.

אגב, בלי קשר, יצא לי לשמוע ולראות הרבה פסיכיאטרים עם אגו שצריך מיקוד נפרד בשבילו. והם מתעצבנים מאוד שמעזים לערער או לחלוק על מה שהם אומרים.

 

[sense9]

מעניין. האם יש דרך לצפות גישה כזו מראש?

 

[ממה מיה1]

מניסיון אישי

זה ניסוי וטעייה. אפשר גם לעבור כמה וכמה פסיכיאטרים עד שנופלים על מישהו מתאים. בהנחה שהקוקטייל שלו לא יחסל אותך קודם

 

[HH husa]

מה זה משנה האגו של המטפל אם הוא מקצועי ?

אם מבחינה מקצועית זה הטיפול שעל המקצוע נותן , אז אין בעיה.

אם מטפל אמור להתייחס לשיקול מוסרי או ששיקול מוסרי הוא חלק מהידע המקצועי לפיו מטפלים אז זה עניין של מקצועיות.

השאלות הפילוסופיות לא מתאימות עבור פורום פילוסופיה ?
במקצוע הטיפול הפסיכולוגי עוסקים בפילוסופיה ?

 

[ממה מיה1]

תנסה שנייה לצאת מהקונספציה

של הפרדת דיסציפלינות. במציאות, אתה יודע, אין הפרדה כל כך מוגדרת בין תחומים כמו באקדמיה. וכן מה לעשות, שמטפל טוב יצטרך לדעת גם עם שאלות של מטופל לגבי משמעות החיים או נושאים מוסריים.

ומטפל שאומר למטופל שלו לקלל, לרמוס, לעשות משהו רע לאדם אחר רק כדי להתקדם בחברה הוא לא אתי ולא מוסרי. אין לו שמץ של יושרה ואנושיות שאמורים להיות לבן אדם שמתעתד עצמו לטפל במכאובי נפשם ומצוקותיהם של בני אדם.

 

[HH husa]

אם מטפל טוב אכן יצטרך לדעת כל מה שכתבת

אז כמו שכתבתי זו שאלה של מקצועיות.

השאלה אם אכן מה שהמטפל מייעץ זה כמו שתואר או שזה פירוש ואי הנבה של הגישה ,
או שמחסור מקצועיות זה הטיפול היחיד שמצא. (בהנחה שאפשרי בכלל פתרון אחר)

אם נגיד זה הפתרון היחיד , או שהמטופל לא יקבל טיפול ויסבול או שיתנהג לא מוסרית.
(בהנחה ויתר לא מוסרי מה שיעשה מאשר הסבל)

האם המטפל חייב לותר על הלקוח כי הטיפול היחידי הוא לא מוסרי ? יש קודים אתים אני מניח במקצוע.

 

[ממה מיה1]

זה הטיפול

וכנראה שזה כן מקצועי, הוא מתבסס על ידע ממחקרים, הטענה היא לא שהוא לא מקצועי, יש מחקרים בפסיכולוגיה חברתית שהוא מתבסס עליהם ויש לו ידע על התנהגות של אנשים.

הפואנטה היא לא או ש או ש. מן הסתם המטופל כמו שכתבתי לא בא עם ידע ובטוח שמה שאומרים לו זה נכון וטוב והוא צריך לעשות מה שהפסיכיאטר אומר. פשוט שאלתי האם זה לגיטימי השקפה כזו בטיפול פסיכולוגי או שלא.

 

[HH husa]

אם אין קוד אתי או הנחיות של מי שנותן רשיון

עיסוק בכך , אז זה לגיטימי.
או שאת מחפשת דעה מבחינה מוסרית (מוסר של מי ?) או דעה אישית של אנשים ? או איזו ?

אני לא יכול לתת דעה אישית כי אני לא יודע מספיק פרטים.

 

[baaviad3]

ניטשה ופרויד

לדעתי כחלק מלימודי הפסיכולוגיה יש לשלב לימודי פילוסופיה (כמו גם משפטים)...

מלבד מפיתוח גישה עמוקה וביקורתית יותר למדע ולחברה שאותה אנחנו חוקרים, לימודים שכאלה עשויים לספק למטפלים ארגז כלים ראוי להתמודד עם ענייני מוסר שכאלה...


אגב, האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם, יחי מות האמת האחת! (יש סתירה במשפט הזה אבל לנו לא איכפת --- )

 

[reakwind]

האקזיסטנציאליזם הוא לאו דווקא הומני

הומניות היא האדרת האדם וההצבה שלו במרכז (הדת היהודית למשל היא הומנית משום שהיא מציבה את האדם מעל לשאר הבריאות)
ההומניות היא גם בדרך כלל אופטימית כי מטרתה לגרום לך להאמין שיש בך עוצמות נפשיות ושאתה מסוגל לשנות את החיים שלך לטובה אם רק תרצה בכך.
האקזיסטנציאליזם הוא לאו דווקא אופטימי שכזה והוא לאו דווקא מאדיר את האדם ומייחד אותו, אלא יותר מדגיש את התחושה של להיות אדם ולחוות את המציאות דרך עיניו של האדם.
מציאות זו יכולה להיות אפרורית מאוד, בודדה ומדכאת כמו של ניטשה או שהיא יכולה להיות אופטימית ומלאת תובנות חיוביות כמו של חלק מהפסיכולוגים האקזיסטנציאליסטים.

 

[baaviad3]

גישות שונות דעות שונות

אני דבק בגישה שהאקסיס' הומני כיוון שהוא שם את האדם במרכז.
ואילו הגישה הדתית היא לא הומנית כיוון שהיא שמה את החברה במרכז... כמו גם גישות מרקיססיטיות שונות, כולל הסוציאליזם הנאור הפוסט מודרני.....

היידגר וקאמי עושים קצת סדר ומלטשים אותה עוד יותר.... מעבר לאדם הבודד שרק ניזוק מהחברה.... (אך עדיין מדברים על עצב וחרדות קיומיות- חלק מהקסם לדעתי)

אני מודע לכך שהדעה הזאת לא מוסכמת על הרוב... ושיש כאלה שיגידו שהיא מעודדת אגואיזם ובריונות יותר מהכל, אבל אני חושב שלא לזה התכוון המשורר וזה בדיוק היופי בגישה היא לא מנסה להיות חד משמעית.....

אגב התיאוריה של פרויד מתארת אותה תמונת מצב, רק שפרויד לא מאמין שהאדם יכול לעשות דבר כדאי להחלץ מכך. (גם לזה אני נוטה להסכים)