מה קורה?
אני אסביר את עמדתי ממקום שלי של מתבונן מהצד, כמי שיצר מעט מאוד קשר עם גורמי רווחה ...
אתם לא מסבירים פנים לא לגורמי מקצוע שעובדים עימכם , לא עם סטודנטים מסוכנויות אחרות שיוצרים עימכם קשר אז אני לא רוצה לחשוב איך אתם מתייחסים לפונים שלכם.
אולי האמירות כאן קשות לקריאה, אבל הן נכתבו מדם ליבו של כל אחד ואחת מכאן עם חוויותיו כאיש מקצוע וכבר נמאס לנו כציבור מקצועי לגבות אנשי מקצוע מחפירים, גרועים, שיכורי כוח שעושים עוול למקצוע ולעוסקים בו.
והם נמצאים בכל מקום לא רק ברווחה ולא רק בקרב עו"ס לחוק..(הנוער, הפיגור, סדרי דין, חסרי ישע , קשישים), ומסבים נזק ללקוחות, לקולגות וגם לעובדים בסוכנויות אחרות. מותר להביע ביקורת , מי שלא נאה לו שיבדוק בהדרכה "היכן הביקורת פוגשת אותו" .
אף איש מקצוע באף מקצוע לא צריך להתבייש במקצוע שלו, קל וחומר על עבודה סוציאלית.
השיח המתנהל בועדות תכנון והחלטה , השיח המתנהל בכלל במחלקות לשירותים חברתיים בארץ הוא שיח מיושן , שיח של פטרניאליזם , שיח של בעלי הכוח לעומת האומללים . שיח שלא תמיד ולא רואה את טובת הילד מנקודת מבטו שלו כי "מה כבר הוא מבין מה טוב לו?"
אגלה לך סוד קטן, גם בסוכנויות אחרות מטפלים בכל קשת הקשיים שתיארת, במרפאה לבריאות הנפש, בבית חולים כללי עובדים הרבה עם עוני, אלימות במשפחה בצורה הקשה ביותר שלה, הזנחה הורית ואף טלטול ילדים, מוגבלויות שונות , פגיעה מינית ירושה, הזנחת קשישים, דרי רחוב, התמכרויות, ואז מנסים להפנות לקהילה - והרבה פעמים, יותר מידי פעמים מגלים ש:
א. אין מענה בקהילה , הקהילה שע"פ חוק מחויבת לטפל בכל פונה בכל אדם המופנה אליה , משלחת אותו ממנה , למשל ע"פ חוק כל אדם עם התמכרות זכאי לקבל פגישת אינטייק ביחידת התמכרויות, כשבנינו פרויקט בהכשרה המעשית, זו התשובה שקיבלנו משתי יחידות ההתמכרות הפיזית במרכז, שההפניה חייבת להגיע מגורם טיפולי כלשהו. התקשרתי בעצמי ליחידות ברחבי השפלה , חלקן ענו לי שהן מטפלות בהתמכרות לחומרים אבל לא באלכוהול (שזו ההתמכרות הכי קשה ומסוכנת בגמילה וגמילה ללא פיקוח מביאה אף למוות). חלקן ענו שהן לא מקבלות מכורים ללא ניקיון פיזי (אבל במשהב"ר אמרו לי בפירוש שצריך הפנייה מהרווחה).
תמיד כשאני או המדריכות שלי בהכשרה פנינו לרווחה התחושה הייתה שאתם בכלל עושים לנו טובה שאתם עונים לטלפון (ומדו בר בחלק מהמקרים במחלקות מבוססות).
באשר לפק"סיות: רבות מהן מנצלות את המצב החוקי שאין ללקוחות שלהן אפשרות לערער על החלטותיהן, וזה שהאיגוד גיבה את זה בזמן ועדת סלונים-נבו , זו הייתה אחת הטעויות ההרסניות ביותר עבורן- למה? כי אם היה פיקוח ונציב תלונות הציבור מוסמך כמו שיש בבתי"ח, מערכות השיקום, מערכות הבריאות , אז כל תלונה הייתה נבדקת , ומי שבאמת סרחה והשתכרה מכוחה ולא הייתה פתוחה לביקורת היה מתנהל מולה הליך משמעתי ואולי סוף סוף היה מופעל החוק ורשיונה היה נשלל.
הקוד האתי מעלה בפני העובדים הסוציאליים דילמה כי בפרק הראשון בו אני מחויב ללקוח שלי, רק בפרק השלישי אני מתבקש לכבד עמיתים ובכללם סטודנטים המבצעים הכשרה מעשית. רק בפרק השישי אני מחוייב למקצוע וערכיו והגנה על המקצוע. משמע שאם מושמעת ביקורת כלפי המקצוע עולה הדילמה האם להגן על העובד , או על המקצוע או על החברה (פרק שני). אני מעדיף להגן על העובד כשברור לי מעל לכל ספק שהעובד פעל לפי החוקים השונים (כולל חוקים משיקים לנו כגון חוק זכויות החולה, חוק הפרטיות , חוק כבוד האדם וחירותו) ולפי הקוד האתי ומעל לכל זה בהתאם לקוד האתי של הלב, רק אז אוכל להגן על העובד הספיציפי. כל עוד המידע לא ידוע לי אני מחוייב רק בסוף להגן על המקצוע וזאת כנראה כי ועדת האתיקה הניחה שיש בתוכינו הרבה עובדים שמנצלים את המקצוע ואת הכוח שהחוק העניק להם לרעה.
מכיר עו"ס ותיקה שהחוק והקוד האתי מהווים עבורה המלצה בלבד והיא מתעללת (לא פחות) בלקוחותיה השוהים במסגרת הדיור שהיא מנהלת.
האם כשועדת האתיקה של החוק הייתה פעילה והייתה מאפשרת לכל אדם לפנות אליה, היה אפשר לשלול לה את הרישיון בתהליך מוסדר הכולל אזהרות ונזיפות וקנסות? כן. האם המצב החוקי והמצב בפועל מאפשר זאת? לא.
אם היא במערכת כל כך הרבה שנים ומרשה לעצמה , ויש לה יחסית מעט כוח, אני לא רוצה לדעת מה פק"סית מופרעת יכולה לעשות (ולצערי במקצועות הטיפולים לא חסרים מופרעים). החוק והמסגרת החוקית לא מאפשרת לנו לסנן את הפסיכים מתוכינו ולהוקיע אותם. בנתיים מי שסובל הן עו"סיות לחוק הנוער באופן גורף, גם כאלו שעושות עבודת קודש תרתי משמע ומוכנות לקחת את הסיכון ולא לבצע הוצאת חוץ ביתית כדי למצות את הטיפול בקהילה, עבור אותן פקידות סעד, שיכורות הכוח עושות נזק ודמוניזציה שכולם סובלים ממנו.
הביקורת שלי היא לא על אלו שמבצעות את עבודתן באופן שקול , מקצועי , ראוי להערכה , שבוחרים בהוצאה החוץ ביתית כפתרון "תמו כל הקיצים" ולא כפתרון אוטומטי, הביקורת שלי היא על המקצוע שלא מוקיע מתוכו את העשבים השוטים שהורסים גם לפק"סיות (רובן) המתפקד באופן חיובי ועושה טעויות בתום לב, ולמקצוע בכלל .(הייתה לי למשל שיחה עם סטודנט מבוגר שחשב שכולנו עוסקים בהוצאת ילדים מהמשפחה ולא הבין שיש לנו ים של נושאים וטווח התערבויות ענקי לאוכלוסיות מגוונות). ככה אנחנו מצטיירים בחוץ וזה משפיע על הדימוי המקצועי שלנו וגם על השכר , היוקרה והכבוד שהגופים המעסיקים מתייחסים אלינו.
