שאלה/פנייה מ"הקהל הרחב":איך זה שקורה כזה דבר?

Jen74

New member
שאלה/פנייה מ"הקהל הרחב":איך זה שקורה כזה דבר?

עצרת הזדהות תתקיים מחר תחת ביתה של אמא נכה שהתאבדה לאחר שבתה נלקחה ממנה בידי רשויות הרווחה וזאת בעקבות תלונת שווא.

נדליק לזכרה נרות נשמה.
 

sivanjbs

New member
מאוד עצוב

מן הסתם אף עובד סוציאלי לא יכול לענות על שאלה שכזו
מאחר ומי שלא מכיר את פרטי המקרה לא יכול לספק תשובה באמת
ו"הקהל הרחב" לעולם אינו יודע את הפרטים לעומקם.
אני רוצה לציין כי בעבר נתקלתי במקרים קשים של הזנחה והתעללות
אשר כלפי חוץ אנשים ניסו לצייר תמונה של התנכלות של רשויות הרווחה.
מעבר לכך כמובן שזה מאוד עצוב וכואב שהאשה התאבדה.
 

Jen74

New member
תודה על תגובתך.

שמעתי אתמול עוד קצת פרטים על המקרה מבן זוגה של המנוחה.
עדיין מדובר בצד אחד של הסיפור ועולה הרושם שמי שהיה אמור ללוות את האם והבת לאחר הוצאת הבת מהבית במהלך החודש שחלף מהוצאת הילדה ועד להתאבדות כנראה התרשל בתפקידו.
איך ייתכן שמוציאים ילדה מרשות אמה ולא נותנים מענה פסיכולוגי/טיפולי כלשהו?

לצערי, גם אני נחשפתי לטיפול ע"י הרווחה ולא תמיד קיבלתי מענה הולם אבל אני כנראה בן אדם עם חוסן נפשי יותר חזק ולמרות הקשיים והמועקה שליוו אותי לאורך הדרך, לא נפלתי לתהום אבל בהחלט עמדתי לא פעם על פיה והבטתי למטה בחרדה שמא אפול לשם יום אחד.

אולי זה עו"ס לא מיומנת, אולי מחסור במשאבים של כסף או כ"א - משהו כאן לא עבד טוב.
 

randy1982

New member
העלית נושא חשוב שאין כמותו, תודה לך.

קודם כל אציג את עצמי.
שמי נדיה, אני בת 32, עו"ס זה ארבע שנים ואמא לשני בנים: הבכור בן 9 הוא ילד על הרצף האוטיסטי, והקטנצ'יק בן שנה.
עבדתי בתחום בריאות הנפש, כעת בתחום הקשישים.
ממני את לא תשמעי אמירות מגומגמות כגון "מאחר ומי שלא מכיר את פרטי המקרה לא יכול לספק תשובה באמת" או רמזים 'מפלילים' בסגנון "בעבר נתקלתי במקרים קשים של הזנחה..". והאמת, אני כעו"סית מתביישת לשמוע את התירוצים האומללים האלו מפי הקולגות.
המציאות היא נוראה והיא נותנת סטירות לחי מצלצלות מדי פעם לאלו מאיתנו שנרדמו למשמע ההסברים המעורפלים האלו של חלק מציבור העו"סים.
ואני תמיד מדגישה: לא הייתי מאמינה שמערכת הרווחה מתנהלת כארגון פשיעה אלמלא חוויתי את זה על בשרי.
במקרה האישי שלי זה התחיל מסיכסוך עם מנהלת בית הספר של בני, אז תלמיד כיתה א' בעניין עונשים לא מידתיים (כגון השעיות בלתי מוגבלות) והלחץ שהופעל עלי לתת לו סמים מסוג אמפטמינים (ריטלין בעברית פשוטה). המנהלת בחרה בדרך הקלה והבדוקה לסתום לי את הפה: העלילה עליי לרווחה סיפור יצירתי שאני כביכול מתעללת בילד. כאשר הנייד שלי צילצל ובצד השני של הקו אמרו לי שזה מרווחה ושמזמינים אותי לשיחה היתי בטוחה שרוצים להציע לי חונך עבור הילד, או קבוצה חברתית או משהו כזה. כשהגעתי לפגישה הזדעזעתי לגלות שמאשימים אותי בדברים הזויים וחסרי שחר. אבל יותר הזדעזעתי מסגנון החקירה שמאוד דומה למה שרואים בסרטים על מפיה - איומים גלויים לגמרי, "תודי שאת מכה ואני לא אגיש תלונה פלילית נגדך. אם לא תודי - אני מייד מעבירה הכל לבית משפט והלכה לך הקריירה" -ציטוט. כאמור, זאת היתה סטירת לחי מצלצלת, שעון מעורר, התפכחות. אני בהחלט יכולה לומר שיש את החיים שלי לפני זה ויש את החיים שלי אחרי זה.
בהמשך עבודתי עם פגועי נפש נוכחתי לראות שוב ושוב את אותה ההתנהלות, אותם כלים, אותו סגנון. ראיתי אשה עולת אתיופיה ששני ילדיה נלקחו לאימוץ סגור (!!) בהסכמתה כאשר בזמן ההסכמה היא לא ידעה עברית בכלל ולא תירגמו לה וגם מצבה הנפשי היה רע מכדי להבין מה קורה. ראיתי אשה אתיופית אחרת שגידלה ילדה לבד, עבדה כמו חמור, עשתה הכל כדי שלילדה לא יחסר דבר ולא קיבלה שום עזרה מהרווחה. בשלב מסוים היא לא עמדה בעומס והתמוטטה. ואז הרווחה כמובן יצאה "גיבורה" - הילדה הוכנסה למוסד, האמא לאשפוז. יש לה מזל: היא פוגשת את ילדתה אחת לשבועיים. ראיתי יותר מדי מקרים כאלה. כל מקרה זה אמא עם לב מדמם וילד עם טראומה נוראה. ניסיתי לעזור, אך די מהר הבנתי שאינני יכולה. אי אפשר להילחם לבד במכונה ענקית ומשומנת. השינוי חייב לבוא ברמת החקיקה ואני מאמינה שהוא יבוא. האנשים הפסיקו לשתוק בשנים האחרונות ומביאים את הזוועה הזאת לתודעה הציבורית המנומנמת.
ואם רציתם לדעת איך נגמר הסיפור שלי, אז ככה. מייד אחרי החקירה במרתפי הרווחה החשוכים פניתי לעורכת דין מומחית לתחום. לאחר כמה שיחות בינה לבין פקידת סעד שהתנהלו לא בנוכחותי התברר פתאום שאני בכלל לא מתעללת, ובכלל לא התכוונו להרוס לי את המשפחה, ובעצם הזמינו אותי לכוס קפה ועוגה... כוחו של עורך דין

לרגע איני שוכחת שיכולתי לחלוק את גורלה של נדיה אליוכין ז"ל.
 
אני מסכימה איתך.

אומנם לא חוויתי על בשריף אבל ראיתי איך שיכרון הכוח משפיע על עו"סיות ופקידות סעד. איך מתנהלים הדברים בצורה שרירותית ולא מקצועית בעליל. בדומה לסיפור שלך, גם אני מכירה מקרוב מקרה של חברה קרובה שבגלל צירוף מקרים נדיר הרווחה פשוט "התלבשה" עליה. גם היא קיבלה איומים מפה עד להודעה חדשה. הנחיתי אותה מה לעשות כדי שהמקרה יתמוסס ופשוט ישכחו ממנה, ולשמחתי ולשמחתה כך קרה.
במקרה אחר הייתי נוכחת בדיון בו הוחלט להוציא לאימוץ ילדות של אישה שאינה דוברת עברית, ורק בסוף הדיון תרגמו לה בחוסר רגישות ובשני משפטים מה החליטו. זהו, ככה.
 

randy1982

New member
השאלה מה אנחנו כעו"סים יכולים לעשות

כדי למגר את התופעה המכוערת הזאת?
עדיף לפני שההמון הזועם (בצדק) ישרוף את לשכות הרווחה.
 

chulila

New member
..

בוקר, ואני קצת ממהרת ובכל זאת אחרי שקראתי את הדיון ביניכן, לא יכולתי שלא להגיב.
אני מסכימה איתך רנדי שהשינוי צריך להיות ברמת החקיקה - קודם כל בשינוי מערכתי כולל של כמות וסוג התשומות לעבודה עם משפחות שקיימות בקהילה. מרכזי ההורים ילדים והתחנות לבריאות הנפש שערוכות לטפל בילדים מתוך ראיה משפחתית הן קטנות מדי, עמוסות מדי, עם רשימות המתנה ארוכות מדי ועם פחות מדי צוות שדובר שפות זרות שיכול לסייע להורים וילדיהם שעיברית אינה שפתם הראשונה.
כפי שמערך הרווחה (וכן בריאות הנפש במובן מסויים) בנויים כעת ההוצאה החוץ ביתית (כולל לפנימיות חינוכיות /שיקומיות, לא בהכרח ל"מוסדות") היא הכלל, בעוד העבודה בקהילה היא היוצא מן הכלל. עם זאת, אני חושבת שלהאשים את הש"ג (שפעמים רבות הוא נעדר הכשרה מתאימה, כלים, משאבים ותמיכה מערכתית) זו טעות.
אני מכירה פקידות סעד שהן לא לעניין, אבל רובן פשוט עמוסות מדי, בעלות הכשרה בסיסית מדי ובעיקר בקהילה, במבנה הנוכחי שלה אין דדרכים טובות לעבוד עם משפחות על מנת למקסם יכולות ולהשאיר ילדים בבית (תוך הימנעות מפגיעה בהם).
שינוי התפיסה/מדיניות הזה שצריך להוביל לשינויים תקציביים ומערכתיים מקיפים לדעתי, אני ממש לא בטוחה איך ומי יכול להוביל.

כמובן שכל אחת מאיתנו במקום עבודתה יכולה להיות אחראית על צורת העבודה שלה, אבל זה כמובן רחוק מלהספיק.

חשוב לי גם לא לשפוך את התינוק עם מי האמבטיה ולציין שישנם מקרים שבהם ללא הוצאה חוץ ביתית גם הרבה מאוד נסיונות לעבודה ופניות למשפחה (גם כאלה שהן טובים, אמיתיים ומקצועיים) לא מצליחים להניב שיתוף פעולה ורק ההלם של ההוצאה החוץ ביתית מצליח לייצר סוג של מוטיבאציה לעבודה ולשינוי. עצוב, אבל בהחלט קורה לרוע מזלם של הילדים.
 

randy1982

New member
להוציא את הילד מהבית כדי לזעזע

את ההורים זו פרקטיקה בלתי מוסרית, בלתי חוקית
אך לצערי נפוצה מאוד בקרב פקידות סעד.
עו"ד יוסי נקר (חפשו אותו בפייסבוק) תיאר מקרה כזה שהיה בטיפולו.
הוא כמובן הוריד את הפק"סית הנ"ל מהעץ...
אני מניחה שגם במקרה שלי זאת היתה הכוונה, וגם במקרה שלי
עורכת הדין מהר מאוד "הרגיעה" את הפק"ס.
הוצאה מהבית לא מיועדת לזעזע/ להפחיד/ לדרוש "שיתוף פעולה" (שזה בעצם ציות מוחלט לגורמי הרווחה ולא שיתוף פעולה הדדי).
הוצאה מהבית נועדה לשמש אמצעי הגנה במקרה של סיכון שלומו של הילד, ולא שום דבר אחר!
מה שבאמת מזעזע אותי זה שאת (ועוד רבים) מדברת על ההוצאה כעל פעולה שגרתית לסחיטת ציות מההורים.
הבנאליות של הרוע...
 

chulila

New member
זה ממש, אבל ממש (!!!) לא מה שאני אמרתי

וחבל שאת מעוותת ומסלפת את דברי.
למען המקרה שיש כאן אי הבנה, אסביר שוב -

מה שאני אמרתי זה שיש מקרים של ילדים במצבי סיכון משמעותי בקהילה, שלו היה שיתוף פעולה של ההורים, כמו גם מספיק משאבים מקצועיים בקהילה, אפשר היה להימנע מההוצאה החוץ ביתית. אני מכירה לא מעט מקרים שגם לאחר חיזורים והזמנות מאוד משמעותיות של הרווחה למיניה להתמודד עם הדברים בקהילה, המשפחה סרבה ולא טיפלה (בילד שנמצא בסיכון גבוה למען הסר כל ספק). יש מצבים בהם גם ההוצאה החוץ ביתית לא מצליחה לגייס את המשפחה לעבודה משמעותית, אך יש גם מצבים שעל אף אינספור נסיונות לגייס את המשפחה לעבודה, הם הפכו להיות מוכנים לעשות עבודה על עצמם, שתעזור לשמור על הילד מהסיכון בו הוא נמצא רק |הקוד|לאחר|סקוד| ההוצאה החוץ ביתית.
זה שונה, להבדיל אלפי הבדלות מהוצאה לשם "שוק" או "זעזוע". כאשר יש ילד בסיכון ומקרה שהמשפחה לא משתפת פעולה, לא ברור לי מה עוד אפשר לעשות - לוותר על להציל אותו מהסיכון??

כמובן שישנם מקרים של ניצול לרעה של סמכות ושל כוח בזדון, אבל אני חושבת שהם המיעוט.
 
אני עוזרת נקודתית לאימהות

ששמעתי אליהן או פנו אליי. לאחר כמה ניסיונות להעלות את הנושא לדיון מול פקידות סעד שבהם כמעט "רצחו" אותי במילים, הפסקתי לנסות את האפיק הזה. לצערי היחס הזה של פק"ס לביקורת המושמעת על ההתנהלות שלהן רק מחזקת את הביקורת נגדן.
 

randy1982

New member
בדיוק.

פקידות הסעד לא מסוגלות לשאת ביקורת. בשום צורה.
לכן לצפות מהן לשינוי זה כמו לצפות מנסראללה לתרום כסף לצה"ל.
השינוי יבוא מלמעלה - חקיקה ושינוי עדיפויות בחלוקת התקציב.
ואם לא אז הוא יבוא מלמטה - כמו שציינתי קודם באמצעות מרד חברתי.
 

KFIRB

New member
סיפור שמספרים אותו שנים במחלקה בבאר שבע

ואם כל כך הרבה אנשים שהיו נוכחים באירוע מספרים את זה אזיי כנראה שהוא נכון.

הזמן - השקת ספרה של פרופ' מיכל קרומר נבו "נשים בעוני" סיפורי חיים של נשים המתמודדות עם עוני.
הקהל - לא ידוע לי אבל ישבו שם כמה פקידות סעד שחשבו שהן יותר צדיקות מהאפיפיור....

מיכל היא עו"ס שבשנים האחרונות מקדמת את נושא העו"ס המודעת לעוני ועו"ס ביקורתית (לא ביקורת אלא מודעת למבנים חברתיים והשפעתם על נותני השירות ומקבלם).

מיכל מספרת על כתיבת הספר עד לרגע שבו בחרה לספר את הסיפור שהיא הלכה במהלך אחד הראיונות לקנות סיגריות עם האם בזמן שבנה ישן (בלילה). כאן כל הפק"סיות קפצו עליה כמו על טרף קל והאשימו אותה בעבירה על חוק חובת הדיווח שכן מדובר בהזנחה ומה פתאום היא שתפה פעולה לקניית הסיגריות שלקחה בדיוק עשר דקות... ובלה בלה...

כמה שמיכל ניסתה להסביר שלאם חד הורית אין כ"כ הרבה אפשרויות אחרות , זה לא עזר. הסטודנטים, ושאר הקהל שנכח במקום היה נבוך והיו כאלו שעד היום זוכרים את העליהום של הפק"סיות כאירוע אלים במיוחד.


לצערי יש ועדות , הועדות כולן אומרות אותו דבר ומי יורה לעצמו ברגל? אנחנו ציבור העו"ס. ועדת סלונים-נבו המליצה על הקמת נציב תלונות הציבור שועדת סלימן גם המליצה עליו, בועדת סלונים-נבו היה זה האיגוד החמוד שלנו שהתנגד. עכשיו אם ועדת האתיקה של חוק העו"סים לא ממש פעילה בפועל, הועדה של האיגוד לא ממש מתעסקת בבעיות פרסונאליות אז מי מטפל בעו"ס הסוררים שעושים שם רע למקצוע ויותר מכך לכולנו?

זה כבר הפך לבדיחה עצובה "אנחנו לא רק חוטפים ילדים". . ויש ממשקים שבהן יושבת עו"סית שמתקשה להעניק שירות טוב וזמין בגלל שלפונים יש זיכרון רע רק מהמקצוע הזה. תחשבו למשל על עו"ס במחלקת ילדים, או עו"ס במכון להתפתחות הילד שצריכה לסייע להורים למלא טפסים לבטל"א וללוות אותם במיצוי זכויות ובליווי רגשי, אותה עו"ס תצטרך להשקיע זמן רב מאוד בחיזור ובניית האמון, כי לצערי יש לנו במקצוע, אנשי מקצוע לא צנועים ששוכחים שהם לא רופאים, נוירולוגים, פסיכיאטרים, פסיכולוגים התפתחותיים, חינוכים , לעתים קרובות ילד צורח זה לא ילד בהזנחה , זה ילד שרע לו , אין ספק, שהוא במצוקה קשה, אבל רוב הסיכויים שמדובר בלקות קוגניטיבית, התפתחותית או תקשורתית, כמה מהבירור הזה נעשה בפועל? הרבה הורים לילדים אוטיסטים מספרים על היסטוריה שלילית שלהם עם הרווחה , עד האבחון, ושינוי לטובה מצוות המכון להתפתחות הילד ובהמשך גם מהרווחה לאחר האבחון .
 

אוסי401

New member
שלום לכולם 1

שלום לכולם, אני קוראת את התגובות ותוהה מה קורה פה אם עו"סים מגיבים ככה...?
אני מבינה שהרוח הנושבת כעת היא ביקורת קשה נגד הרווחה והעובדים הסוציאלים ובעיקר נגד העו"סים לחוק הנוער {פ.הסעד} , אולם דווקא כמי שעובדת בתוך המערכת - למרות הקשיים, התכנים הקשים, החוסר בתקציבים ובכוח אדם, השכר הנמוך מאד והלא פרופורציונלי לעשייה החשובה- העבודה שנעשית לרוב היא מתוך שליחות, ישנה חשיבה לפני כל התערבות, עו"ס לחוק הנוער אינה פועלת לבד, כל החלטה מתקבלת לאחר התייעצות עם גורמי הטיפול - ולא רק של הרווחה.
לא אחת ישנה ביקורת כלפי החלטות שונות- וזה בסדר גמור וכך צריך- אך יש דרך להעביר את הביקורת וכשהיא לא בצורה משתלחת, ונאמרת באופן ענייני אז ניתן לשמוע הכל.
ברור שיש טעויות, כמו בכל מקצוע- מי שלא עושה , גם לא טועה , ואני מעדיפה שתהיה עשייה. ברור שלא צריכות להיות טעויות אך מה לעשות עבודה סוציאלית זה לא מדע מדויק ומשתדלים תמיד לקבל את ההחלטות הנכונות ביותר עבור הילד והמשפחה - הרבה פעמים זו ההחלטה הכי פחות גרועה במצבים מאד קשים.
במקום להעריך את העבודה של העו"סים - בעיקר באגפי הרווחה-אשר מתמודדים עם מקרים קשים של אלימות בתוך המשפחה, עוני בלתי נתפס, פגיעות מיניות של ילדים, הזנחה הורית קשה, פיגור, אוטיזם, התמכרויות ועוד ועוד תכנים קשים- אני קוראת פה תגובות שהן לא מכבדות .
 

KFIRB

New member
מה קורה?

אני אסביר את עמדתי ממקום שלי של מתבונן מהצד, כמי שיצר מעט מאוד קשר עם גורמי רווחה ...

אתם לא מסבירים פנים לא לגורמי מקצוע שעובדים עימכם , לא עם סטודנטים מסוכנויות אחרות שיוצרים עימכם קשר אז אני לא רוצה לחשוב איך אתם מתייחסים לפונים שלכם.

אולי האמירות כאן קשות לקריאה, אבל הן נכתבו מדם ליבו של כל אחד ואחת מכאן עם חוויותיו כאיש מקצוע וכבר נמאס לנו כציבור מקצועי לגבות אנשי מקצוע מחפירים, גרועים, שיכורי כוח שעושים עוול למקצוע ולעוסקים בו.

והם נמצאים בכל מקום לא רק ברווחה ולא רק בקרב עו"ס לחוק..(הנוער, הפיגור, סדרי דין, חסרי ישע , קשישים), ומסבים נזק ללקוחות, לקולגות וגם לעובדים בסוכנויות אחרות. מותר להביע ביקורת , מי שלא נאה לו שיבדוק בהדרכה "היכן הביקורת פוגשת אותו" .

אף איש מקצוע באף מקצוע לא צריך להתבייש במקצוע שלו, קל וחומר על עבודה סוציאלית.

השיח המתנהל בועדות תכנון והחלטה , השיח המתנהל בכלל במחלקות לשירותים חברתיים בארץ הוא שיח מיושן , שיח של פטרניאליזם , שיח של בעלי הכוח לעומת האומללים . שיח שלא תמיד ולא רואה את טובת הילד מנקודת מבטו שלו כי "מה כבר הוא מבין מה טוב לו?"

אגלה לך סוד קטן, גם בסוכנויות אחרות מטפלים בכל קשת הקשיים שתיארת, במרפאה לבריאות הנפש, בבית חולים כללי עובדים הרבה עם עוני, אלימות במשפחה בצורה הקשה ביותר שלה, הזנחה הורית ואף טלטול ילדים, מוגבלויות שונות , פגיעה מינית ירושה, הזנחת קשישים, דרי רחוב, התמכרויות, ואז מנסים להפנות לקהילה - והרבה פעמים, יותר מידי פעמים מגלים ש:
א. אין מענה בקהילה , הקהילה שע"פ חוק מחויבת לטפל בכל פונה בכל אדם המופנה אליה , משלחת אותו ממנה , למשל ע"פ חוק כל אדם עם התמכרות זכאי לקבל פגישת אינטייק ביחידת התמכרויות, כשבנינו פרויקט בהכשרה המעשית, זו התשובה שקיבלנו משתי יחידות ההתמכרות הפיזית במרכז, שההפניה חייבת להגיע מגורם טיפולי כלשהו. התקשרתי בעצמי ליחידות ברחבי השפלה , חלקן ענו לי שהן מטפלות בהתמכרות לחומרים אבל לא באלכוהול (שזו ההתמכרות הכי קשה ומסוכנת בגמילה וגמילה ללא פיקוח מביאה אף למוות). חלקן ענו שהן לא מקבלות מכורים ללא ניקיון פיזי (אבל במשהב"ר אמרו לי בפירוש שצריך הפנייה מהרווחה).

תמיד כשאני או המדריכות שלי בהכשרה פנינו לרווחה התחושה הייתה שאתם בכלל עושים לנו טובה שאתם עונים לטלפון (ומדו בר בחלק מהמקרים במחלקות מבוססות).

באשר לפק"סיות: רבות מהן מנצלות את המצב החוקי שאין ללקוחות שלהן אפשרות לערער על החלטותיהן, וזה שהאיגוד גיבה את זה בזמן ועדת סלונים-נבו , זו הייתה אחת הטעויות ההרסניות ביותר עבורן- למה? כי אם היה פיקוח ונציב תלונות הציבור מוסמך כמו שיש בבתי"ח, מערכות השיקום, מערכות הבריאות , אז כל תלונה הייתה נבדקת , ומי שבאמת סרחה והשתכרה מכוחה ולא הייתה פתוחה לביקורת היה מתנהל מולה הליך משמעתי ואולי סוף סוף היה מופעל החוק ורשיונה היה נשלל.

הקוד האתי מעלה בפני העובדים הסוציאליים דילמה כי בפרק הראשון בו אני מחויב ללקוח שלי, רק בפרק השלישי אני מתבקש לכבד עמיתים ובכללם סטודנטים המבצעים הכשרה מעשית. רק בפרק השישי אני מחוייב למקצוע וערכיו והגנה על המקצוע. משמע שאם מושמעת ביקורת כלפי המקצוע עולה הדילמה האם להגן על העובד , או על המקצוע או על החברה (פרק שני). אני מעדיף להגן על העובד כשברור לי מעל לכל ספק שהעובד פעל לפי החוקים השונים (כולל חוקים משיקים לנו כגון חוק זכויות החולה, חוק הפרטיות , חוק כבוד האדם וחירותו) ולפי הקוד האתי ומעל לכל זה בהתאם לקוד האתי של הלב, רק אז אוכל להגן על העובד הספיציפי. כל עוד המידע לא ידוע לי אני מחוייב רק בסוף להגן על המקצוע וזאת כנראה כי ועדת האתיקה הניחה שיש בתוכינו הרבה עובדים שמנצלים את המקצוע ואת הכוח שהחוק העניק להם לרעה.

מכיר עו"ס ותיקה שהחוק והקוד האתי מהווים עבורה המלצה בלבד והיא מתעללת (לא פחות) בלקוחותיה השוהים במסגרת הדיור שהיא מנהלת.

האם כשועדת האתיקה של החוק הייתה פעילה והייתה מאפשרת לכל אדם לפנות אליה, היה אפשר לשלול לה את הרישיון בתהליך מוסדר הכולל אזהרות ונזיפות וקנסות? כן. האם המצב החוקי והמצב בפועל מאפשר זאת? לא.
אם היא במערכת כל כך הרבה שנים ומרשה לעצמה , ויש לה יחסית מעט כוח, אני לא רוצה לדעת מה פק"סית מופרעת יכולה לעשות (ולצערי במקצועות הטיפולים לא חסרים מופרעים). החוק והמסגרת החוקית לא מאפשרת לנו לסנן את הפסיכים מתוכינו ולהוקיע אותם. בנתיים מי שסובל הן עו"סיות לחוק הנוער באופן גורף, גם כאלו שעושות עבודת קודש תרתי משמע ומוכנות לקחת את הסיכון ולא לבצע הוצאת חוץ ביתית כדי למצות את הטיפול בקהילה, עבור אותן פקידות סעד, שיכורות הכוח עושות נזק ודמוניזציה שכולם סובלים ממנו.

הביקורת שלי היא לא על אלו שמבצעות את עבודתן באופן שקול , מקצועי , ראוי להערכה , שבוחרים בהוצאה החוץ ביתית כפתרון "תמו כל הקיצים" ולא כפתרון אוטומטי, הביקורת שלי היא על המקצוע שלא מוקיע מתוכו את העשבים השוטים שהורסים גם לפק"סיות (רובן) המתפקד באופן חיובי ועושה טעויות בתום לב, ולמקצוע בכלל .(הייתה לי למשל שיחה עם סטודנט מבוגר שחשב שכולנו עוסקים בהוצאת ילדים מהמשפחה ולא הבין שיש לנו ים של נושאים וטווח התערבויות ענקי לאוכלוסיות מגוונות). ככה אנחנו מצטיירים בחוץ וזה משפיע על הדימוי המקצועי שלנו וגם על השכר , היוקרה והכבוד שהגופים המעסיקים מתייחסים אלינו.
 

אוסי401

New member
הכללות

קראתי את תגובתך , קשה לי בעיקר עם ההכללות בדבריך.
אין לי בעיה עם אמירות קשות לקריאה - אך ההכללות אינן במקומן.
לא בכל המקומות בקהילה נוהגים כפי שתיארת, ונכון- אין מספיק מענים, תקציבים, כוח אדם- ולמרות זאת מנסים לעשות את הדברים בצורה בכי טובה ונכונה שאפשר. לא מכירה מישהו שבחר במקצוע או תפקיד זה בכדי להזיק, לתקוף, להתעלל.. ...
מכירה לא מעט אנשים שלא מוכנים לעבוד באגפי רווחה - עבודה סיזיפית. איפה ההערכה למי שכן עובד במקום כה קשה.....?
חסרה לי האמפטיה למקומו של עו"ס לחוק הנוער ולא רק הכעס והתסכול ממנו.
 

KFIRB

New member
אם קראת את דבריי לאשורם

היית מגלה שרוב העוסקות במקצוע עוסקות בתפקיד כפוי טובה ועושות עבודתן באופן ראוי.


יחד עם זאת, עו"סיות לחוק הנוער לא שונות מאף עו"ס אחרת. נהפוך הוא , הן בחזית והן ראויות לשקיפות מלאה כפי שמצופה מכולנו בכל הסוכנויות.

הבעיה היא לא עם אותן עו"סיות שמשקיעות מאמץ , הבעיה היא עם אלו הבוחרות בפתרון הקל , כי זה קל להן. נכון אגפי הרווחה לא אטרקטיביים אבל יש המון עו"סים שמעוניינים לעבוד בהם. חלקם אף כותב כאן בפורום , ומדובר לא פעם בעבודה לא קלה אבל לא יותר קשה משום סוכנות אינטנסיבית שקיימת . אני נגד ההשוואות ונגד הקורבניות הכה מושרשת במקצוע.

עו"ס העובדת במרכז אלימות או מרכז קשר באוכלוסיות מיעוט נמצאת בלחץ עצום משלך, בדילמות אחרות ותכניה לא פחות קשים ולא פחות סיזיפיים. הרווחה בניגוד לכל השירותים האחרים (גם בניגוד לשירותים שניונים בתוך הרווחה) צריכה להיות הרופא המשפחה, השירות הראשוני .את מידי ממוקדת בתפקיד עו"סיות לחוק הנוער שאת לא רואה שהרווחות ברחבי הארץ ללא קשר לרמת התקצוב והמענים נותנים שירות דוב .

לגבי המשפט שלך בדבר אנשים שנמצאים במקצוע כדי להזיק , גם חשבתי פעם כמוך, היום אני פחות בטוח, יש אנשים שבמוצהר לא מתכוונים להזיק, אך בדרך הם צריכים למלא צרכים פסיכיים ולעתים פסיכופאתטיים של עצמם וככל שאני מדבר על כך יותר אני מגלה יותר ויותר אנשי מקצוע כאלו שהגיעו למקצוע כדי להצדיק את ההתנהגות הפסיכופאטית ולעתים אף הסוציופאטית שלהם בשם המקצועיות.
 
את ראית אותי משתלחת?

גם פה בפורום לא השתלחתי, כתבתי את דעתי.
הבעיה היא שכל ניסיון לפתוח את הנושא הקשה הזה לדיון ענייני נגמר בזה שפקידות הסעד מתלוננות שמשתלחים בהן, ושהן לא ציפו שהביקורת תגיע מ"בית". אם יש כ"כ הרבה ביקורת גם מבפנים, כנראה שמשהו לא עובד כמו שצריך. לצערי ולצערם של הילדים והמשפחות הנפגעות מכך, אף אחת לא מוכנה להקשיב ולקיים דיון אמיתי על הנושא. בינתיים בכל הדיונים בהם אני הייתי מי שהשתלח היו פקידות הסעד שישר תקפו עוד לפני שהתחיל הדיון. כאמור, אני במספר מקרים הרגשתי שממש ניסו להרוג אותי במילים. ואני אדם באמת מאוד עדין ונעים ואני גם יודעת להתנסח בצורה נעימה ועניינית, אבל מעולם לא הצלחתי לקיים שיחה אמיתית עם פקידת סעד. לרוב זה הסתיים (מצידה) עוד לפני שזה התחיל, בעיקר עם הטענה שממני (כעו"סית בעצמי) לא ציפו לשמוע ביקורת. אז אם מבפנים לא מוכנים לשמוע ביקורת, מבחוץ בכלל אין על מה לדבר... אז מאיפה נשאר??
בכל דבר שאני עושה אני בודקת את עצמי ומבקרת את עצמי ומצפה לפידבק גם מהממונים עליי, מהמטופלים שלי, מההורים שלהם ומהקולגות שלי. יש לי רק מה ללמוד. למה פקידות העסד כל כך מפחדות לשמוע כל בדל של ביקורת?
 

אוסי401

New member
לא ראיתי השתלחות

כן ראיתי הלך רוח לא מכבד כלפי עו"סים לחוק הנוער, כאילו הם לא עו"סים ועדיין לא ברורות לי עמדות אלו.
יש פה הכללה קשה כלפי ציבור העו"סים לחוק הנוער שעדיין לא נראית לי במקומה.
תיארתי את דרכי העבודה, החשיבה , ועוד ועוד דברים - והתגובה שלך בשלה.....
איך אפשר לקיים שיח אם אלו העמדות המקובעות כלפי העו"סים לחוק הנוער?
מציעה שתבדקי את עצמך כמה את פתוחה כלפי ציבור זה - וכמה את יכולה לקיים דיון אמיתי על הנושא.
 

Jen74

New member
יש לי שאלה לגבי הוצאת ילדים מהבית

כתבת:
"במקום להעריך את העבודה של העו"סים - בעיקר באגפי הרווחה-אשר מתמודדים עם מקרים קשים של אלימות בתוך המשפחה, עוני בלתי נתפס, פגיעות מיניות של ילדים, הזנחה הורית קשה, פיגור, אוטיזם, התמכרויות ועוד ועוד תכנים קשים..."

למה צריך לשקול הוצאת ילד מבית בגלל מקרה של עוני, פיגור, אוטיזם או בעיות פיסיולוגיות שונות?
האם באמת בודקים כל מקרה לגופו ואת המסוגלות של ההורים לטפל בילדים ברמה ההורית או שמא קושי כלכלי מהווה משקל כבד בהחלטה להוציא ילד מהבית בטענת הזנחה?

למה לא לסייע למשפחה במצב כלכלי או רפואי קשים בכך שיצמידו חונך לילד/ים או יתקצבו את המשפחה כספית, יסייעו ככל שניתן במקום להעביר את הילד מהבית החם והתומך, מהסביבה המוכרת של הילד?

להוציא ילד בצו חירום מבית בגלל בעייה רפואית שלו או של אחד ההורים או בגלל עוני בלתי נתפס בעיניי מצטייר כרוע צרוף או כחוסר הבנה ואטימות למצב המשפחה.

במקום לפרק את המשפחה ולקרוע את הילד ממשפחתו ומהבית היחיד שהוא מכיר ולשלוח אותו למוסד או למשפחה שהוא לא מכיר ולתת להם כסף על השירות שהם נותנים (בואו נצא מקודת הנחה אופטימית שמדובר במוסד ראוי או משפחה ראויה שלא פוגעים בילד בשום צורה) לא יותר כדאי לשקול את כל האפשרויות לסייע למשפחה, להשאיר את הילד אצל הוריו ובביתו ולשקם אותם?
 

KFIRB

New member
יש כאן בלבול

בין התכנים המטופלים בשירותי הרווחה העירונים במחלקות לשירותים חברתיים לבין עו"ס לחוק הנוער המטפלת אף ורק בילדים ונוער שיש חשד או הוכחה להזנחה הורית במישורים הפיזיים, הנפשיים התעללות פיזית נפשית או מינית ודברים בסגנון. אותה עו"ס לחוק הנוער גם אמורה להיות אחראית על הילדים והנוער ביישוב במקרה ושני ההורים נעלמו מחיי הילדים .

הבעיה היא שחלק גדול מאוד מהעו"סיות לחוק הנוער עמוסות מאוד ולכן מחפשות פתרונות קלים כדי להתמקד במקרים הקשים. הבעיה כשחוטבים עצים נתזים שבבים...

הבעיה החמורה מבחינתי כאיש מקצוע לעתיד, זה לא הטענות של המשפחות וההורים שטוענים לפגיעה, הבעיה היא שלא נעשה תהליך חקירה של פוסט מורטם , תהליך בקרה , תהליך למידה כמו ברפואה וטיסה שחוקרים את הטעויות. כשמשפחה מקבלת מגע אחד ויחיד מעו"ס לחוק הנוער שמייצגת בפני אותה משפחה את המערכת הרווחה שקרסה, המגע שאותה עובדת עושה בתחנת משטרה לאחר מות האם בידי אב המשפחה בקביעת אפוטרופוס על הקטינים. מאז הלשכה לא התעניינה בצרכי המשפחה. נכון זה לא מתפקידה של העו"ס לחוק הנוער, אבל זה בתחום האחריות שלה ברגע שיש קטינים במשפחה. תפקידה להורות בבוקר לאחר המגע החטוף במשטרה, שתלווה אותם עו"ס משפחה בכירה (או ר"צ) עד שהקטינים יהיו בני 24-25 והלשכה יכולה לישון בשקט שהם עשו את הכל. בפועל - לא עשו כלום. אותה לשכה שטפלה באם בגין אלימות האב, לא עזרה למצב שהלשכה עצמה לא יכלה או לא רצתה לעצור... מעניין שבאותה עיר באותה שנה מתו 12 נשים בידי בעליהן...
 
למעלה