שאלה קצת כבדה

[noaronen1]

שאלה קצת כבדה

אני מתלבטת כבר כמה ימים אם לעלות את השאלה הזו. אבל בעקבות הביקור בישראל שכלל גם ביקור בבית קברות ומאמר שקראתי בנושא שטוען שהבית זה איפה שאתם בוחרים להיקבר, מה דעתכם? איפה אתם רואים את עצמכם בוחרים להיקבר? בישראל או בארץ בה אתם חיים. אני שואלת את עצמי אם הילדים שלי יהיו כאן, מה אני רוצה. סליחה על העגמומיות אבל זה מאוד מסקרן אותי כי לבעלי יש תמיד תשובות מאוד פשוטות כמו: אני בכלל לא רואה משמעות לקבר תשרפי אותי ושלום.
אז השאלה היא האם אתם רואים קשר בין הבית האמיתי למקום קבורתכם - מבחירה כמובן...
אם יש כאלו שלא מעוניינים/ות לענות אני בהחלט מבינה.

 

[TamarToronto]

בקנדה

למרות שאני מתכוונת להישרף ואז אם הילדים ירצו הם יוכלו לנייד אותי באגרטל...אבל אני מעדיפה שהם יפזרו אותי מעל איזה אגם.

 

[carlimi]

אני לגמרי עם בעלך בעניין הזה!

לי אישית זה ממש לא משנה, וגם לא ממש אכפת לי.
מה שכן אכפת לי זה שלמי שנשאר אחרי, ואולי ירצה או לא ירצה לעלות מידי פעם לקבר, שיהיה לו נוח, ולכן אאפשר שהוא יחליט - משמע או החצי שלי או הילדים שלי - מה שיחליטו זה לגמרי בסדר מבחינתי.
אפילו יותר מבסדר.
&nbsp

 

[אמא נייחת]

גם אני עם בעלך

במצב ריבוי האוכלוסין בעולם ובהתחשב בתפיסתי שמשיח לא יעיר את כולנו בתחית המתים אני מעדיפה להשרף ושהאפר שלי ידשן redwood או ישפך מפויינט רייס לאוקיינוס ושהילדים שלי יחשבו עלי כך כל פעם שהם מסתכלים על הים או יושבים תחת עץ.

 

[scalar]

בהתאם - תשובה קצת כבדה

מקום הקבורה שלי לא ממש ישנה לי, אלא לאלו שירצו לבקר בו, ומכיוון שרב המשפחה המורחבת בארץ (וגם אנחנו לא מתכננים להשאר כאן לעד,) נראה לי הגיוני יותר להקבר שם.

לצערי חשבנו על סוגיה זו עקב קבורת בתנו כאן, ומה נעשה לכשנחזור ארצה.
בהתחלה חשבתי שניקח אותה עימנו ארצה, לקבורה שם. אח"כ שינינו דעתנו. כאן היא קבורה בחלקה יפה. זה כבר נעשה. אמנם יהיה קשה יותר לבקרה כשנחיה בארץ, אבל כאן נפטרה, נקברה, וזה כנראה מקומה.
ובכלל, הרי מדובר רק בשרידי גופתה. זכרה הרי תמיד ישאר בליבנו....

 

[carlimi]

 

[ניריתסקוטלנד]

יצא לי לחשוב על כך שאם חס וחלילה יקרה משהוא לבת שלי, מה אני עושה. איזה סוגיה נוראית. כמה כוח צריך.

אם וכאשר, בני דודים של אבא שלי הגיעו מרוסיה בשנות ה-90. הם הביאו אותם אפר מהקבר של הוריהם ותמנו אותו בקבר של סבא שלי. זאת גם אפשרות.

נעים לראות אותך שוב בפורום

 

[scalar]

תודה לכן

אכן לא קל, אבל אלו החיים..., ולומדים לחיות עם הגורל.
תודה על השיתוף.

(אני "תמיד" כאן - לא על בסיס יום יומי, פשוט בד"כ אין לי מה להוסיף

)

 

[rona73]

 

[היידי אור]

כואב

 

[Et tu Brute]

אני מרגישה

שזו לא החלטה שלי, אלא החלטה של מי שנשאר אחריי. אחרי שאני כבר לא אהיה, ממש לא אכפת לי מה יעשו איתי - הילדים או מי שירצה לזכור אותי יצטרכו להחליט מה מתאים להם.

 

[forglemmigej]

מכירה מישהי שקבורה בכנסיה

למרות שהיא יהודיה בכלל , אצלם לא עושים ענין מהדת אלא אם משלמים מיסים לכנסיה אז אפשר להשתמש בשרותים, הסבה שהיא קבורה בכנסיה (זאת אומרת בבית קברות שנמצא בשטח הכנסיה) היא שהילדים שלה גרים פה ויוכלו לעלות לקבר , היא היתה חולה בסרטן הרבה זמן כך שידעה שתמות אז החליטה על כך כשעוד היתה בהכרה. סיפור מאד עצוב היתה בסהכ בת 42..
אני באופן אישי ארצה להקבר בארץ כי הזכרונות הראשונים שלי הם משם, אבל זו בהחלט הרגשה אישית ובחירה של כל אחד לחוד.
אגב , בתי קברות ביהדות רחוקים ממקום היישוב ובתי קברות נוצרים נמצאים בפיילה של הצנטרום , הכנסיות בדרך כלל ממוקמות במרכז *טיפ למבקר שהולך לאיבוד בדרכים כפריות באירופה , לנסוע לכיוון הכנסיה היא תמיד במרכז ויש לידה שלטים ליציאה*, למרות שהסבות לקבורה רחוק ממקום היישוב ביהדות ידועה אני דוקא מוצאת שבית קברות בתוך החיים הרבה יותר אנושי ומוות, מה לעשות הוא חלק ממעגל החיים ולא משהו שצריך להתיחס אליו בחרדת קודש.

 

[ניריתסקוטלנד]

אני ישאיר את הסוגיה הזאת לבני משפחתי שישארו אחרי

 

[rona73]

גם אני חושבת כמו בעלך..

יותר מזה.אני לא חושבת שצריך ללכת לבית קברות לזכור(את הנפטר).אני מעדיפה שישרפו אותי ויפזרו את האפר בים,לדוגמא.

בתי קברות עושים לי חלחלה.....

בעיקבות מות חמותי,לפני 4-5 שנים החלטתי זאת.לא רוצה להקשות על משפחתי,ללכת לבית קברות.....רק לזכור אותי.

 

[smaak]

נראה לי מאוד אישי

אותי באופן כללי לא מעניין איפה אני אקבר כשאמות, כאילו כמה כבר יבואו לבקר אותי.
אבל לאנשים יש שיקולים שונים.
חברה שנפטרה מסרטן לפני שנה ביקשה להיקבר בארץ, היות ובתה חיה עם בן הזוג לשעבר בארצות הברית, והיא ידעה שזה ישמור על הקשר של הבת עם המשפחה שלה.

 

[noaronen1]

מעניין!

איך גם אחרי מותה היא מנסה לחבר את ביתה לישראל.

 

[Sinophile]

גם אני עם בעלך!

מה שאפשר לתרום (השתלה/מדע) ומה שנשאר פשוט לשרוף.
ושיקירי יעשו מה שיירצו עם האפר. חסר משמעות מבחינתי!

 

[ניריתסקוטלנד]

נקודה מענינת בנושא תרומת אברים.

יש לי כרטיס אדי בישראל (כרטיס שמאשר שאני רוצה במידת הצורך לתרום אברים להשתלה).
אני לא זוכרת באיזה סיטואציה זה עלה, אבל סיפרתי על זה לבוני לפני כמה שנים. אחרי כמה ימים, היא אמרה לי שהיא לא רוצה שיחתכו אותי עם אני ימות. שזה עושה לה מאוד רע (מסכנה, כנראה התבשלה עם זה כמה ימים הנשמה שלי). אמרתי לה שאני יבטל את זה כאשר נגיע לישראל.
לצערי שכחתי מזה כאשר היינו בישראל (כבר שנתיים לפחות) והכרטיס עדין ברשותי

אני לרוב מקיימת הבטחות, זאת הבטחה שלא קיימתי. הולכת לרשום לי ביומן לקיץ הבא

 

[Sinophile]

עם כל הכבוד לילדים (ויש לי הרבה כבוד אליהם)

תרומת איברים היא מעשה נאצל ובעיני הוא חובה מוסרית של כל אדם. יש דברים שבעיני ילדים אל יכולים להתערב בהחלטות המבוגרים וזה אחד מהם. בגיל צעיר כשהם לא באמת מסוגלים להכילא ת המחשבה או המשמעות של דבר כזה, הם ממילא לא יודעים עליו.
הילדים, גם אם לא מוצא חן בעיניהם עכשיו ילמדו להבין ולכבד את הבחירה הזו בתקווה שגם הם ייבחרו באותה הבחירה אם יצטרכו (חלילה, שלא נדע!).
מבחינתי זה חלק מהחינוך שלי ומהערכים הבסיסיים שלי.
אני אוחזת בכרטיס אדי מגיל 16 ובאמת הגיע הזמן לעשות כרטיס דומה גם פה בקנדה.
על כל פנים, אני סומכת על בעלי שיעשה את ההחלטה הנכונה משום שאנחנו מאוד מסכימים בענין הזה. והאמת שהילדים הפרטיים שלי גם כבר יודעים לעשות את ההחלטה הנכונה מבחינתי.

 

[עוזביםלקצת]

אני לא יודעת איפה את בקנדה

אני בקוויבק ואצלנו פשוט חותמים על כרטיס המדיקייר מאחורה והחתימה הזו מהווה הרשאה לקצור את האיברים שלך אחרי מותך. ליתר ביטחון, אני סוחבת גם את כרטיס האדי בצמוד לרשיון. שמתי עליו מדבקה לבנה שכתוב עליה באנגלית שזה כרטיס לתרומת איברים.