גיל 20 גיל קשה
אבל לא נראה שהקולות כה אלימים שיוצאים וחוזרים דרך האזניים אלא שבסכיזופרניה בדומה לאוטיזם הקול הוא מוחשי ומציאותי כגוף עצמו.
לקול יש נפח, מהות, ממשות, וזה שונה מהתחושה הנורמטיבית שבה הקול הוא רק סוג של מוליך, של מדיה, של מדיום.
מבחינה זאת אוטיסטים וסכיזופרנים מקדימים, בהרבה, את שאר האנושות כי הרי בדיוק לשם הכל הולך,
ווירטואליזציה, המחשה פיזית של המופשט, הסימבולי הוא הממשי, המדיום הוא המסר... כל אלה הם גם המשמעות והמטרה הסופית של הקיום, האנושי ובכלל, שיוויון בין החלום למציאות, בין המדומה ולמדמה, זו גם מטרת האמנות, והמדע, ליצור השתקפות שתהיה שקולה למציאות עצמה, סימולציה מושלמת, ולדבר זה יש גם ערך מוסרי והישרדותי מוחלט.
כנראה שמכאן גם יחסו השונה עדיין מהממוצע של האוטיסט לשפה,
ושל הסכיזופרן,
שהם חשים אותה כשקולה למציאות עצמה,
ומכאן גם הנטיה והיכולת המאוד אינטואטיבית של אוטיסטים וחלק מהסכיזופרנים לאמנות ומדע.
הבעייה היא שלפחות כרגע ובעבר לתפישת מציאות כזאת יש השפעה מאוד מאוד קשה ואפילו סיוטית על איכות הקיום כי כאמור בשביל הרוב הנורמטיבי הדימוי, השפה, הקול, הכל, זה רק מסכה, מכשיר לשימוש תועלתני, ומכאן גם הפרנויות והתקפי הזעם והחשדנות, המאוד מאוד מוצדקת אגב, נ"ט הם ממש חארות, בוודאי יחסית לאופק הגלוי כמובן מאליו לאדם החש את המישור הסימבולי, האמנותי, המדעי, השפתי, כשקול למישור המציאותי שאותו הוא מייצג.
בגלל זה אגב האוטיסט יקשקש על נושאים מדעיים במסגרת שיחת חולין,
המדעי והאמנותי זה הסמול טוק שלו,
אז הוא מדבר בשפה שנחשבת לגבוהה בעיני הנ"ט כי בשבילו אין גבוה ונמוך אלא מציאות שבה דווקא השיגרה, החולין, היא קודש,
זו תפישה רחבה ועמוקה מדי ליכולת ההכלה הנורמטיבית אבל לא רחוק היום שהיא תהיה הנורמה,
בגלל זה גם די חבל להרוס אותה
(לא שלנ"ט יש ברירה, כי כל זה גם לא מובן להם וגם מאוד מאיים עליהם וגם מציב אותם בעמדה מאוד מאוד לא נוחה, ובדיוק בגלל זה אני חוזר וממליץ לפחות בינתיים על הפרדת כוחות)
לא משוכנע עד כמה ההבדל בין אוטיזם וסכיזופרניה הוא מהותי,
או ההבדל בין הפרעת קשב ואוטיזם,
נראה יותר עניין של סביבה, והשפעות מסוגים שונים, וסוג הלחצים שבהם האדם מצוי
