המצב יותר מורכב
טיווין לא אהב את טיריון, אבל בהחלט ראה בו את אחד מבניו ולפחות לפי תפיסתו התנהג אליו בהתאם (ובעוד בהתחשב בכך שאשתו האהובה מתה בגלל הלידה של טיריון). אסור להגרר כאן לתפיסה פשטנית. טיווין, לפי דעתו, התנהג אל טיריון בהגינות. נראה שטיווין היה משוכנע בעצמו שטיריון הוא הרוצח (ואגב, גם סרסי משוכנעת בזה, והדבר מובהר עוד יותר בפרק הראשון שלה ב"משתה לעורבים") - ולמרות זאת, טיווין התכוון לדאוג לכך שעונשו יומתק להגליה אל החומה. לגבי טיריון - גם מצידו התמונה מורכבת, אבל בסופו של דבר, כל רגשי הנחיתות והקיפוח, התסכול והזכרון הנוראי של עניין טישה (לקח לאניסטרי טיפוסי שטיווין לימד את בנו, שהופך לאחת הטראומות הגדולות באישיות של טיריון), מתפרצים בבת אחת למשמע העלבון האחרון שטיווין מטיח. מהכתוב עולה, שבכלל לא בטוח שטיריון תכנן מראש את הרצח... או לפחות לא היה בטוח מראש מה הוא רוצה לעשות. יתכן שאם טיווין היה שומר על הפה בסצנת השירותים, הוא היה נותר בחיים. ואחרון חביב - לגבי הספויילרים את צודקת בהחלט, אין שום חובה לתת אזהרת ספויילר, מלבד על חשיפת פרטים מהותיים מהספר הרביעי. מי שלא סיים את הספרים ובכל-זאת נמצא בפורום, עושה זאת על אחריותו בלבד