אני עצמי עזבתי את הספר הזה באמצע. די נשברתי ממבול הסטיות שם. נכון, שגם אצל מרטין לא חסרות - אבל בששואש"ק לא נתקלים במעללי סאדו וכ"ו כל שני עמודים וחצי. (מה גם שמבחינת עלילה, לא מצאתי אותו כל-כך מעניין).
את העלילה אהבתי. אבל די הרבה אנשים אמרו שהם לא אהבו. מה שאני אהבתי זה את היגון והתשוקה לטיגאנה.. זה כ"כ הזכיר לי את ירושלים שלנו (בזמנו הצעתי למישהי לשכתב את טיגאנה לירושלים.. לא בוצע מעולם)
היה המחמאות שהדמויות היו מחלקות לעצמן, והמניפולטיביות השקופה של קיי: "היא מתה!" "לא, היא חיה!" "בעצם כן, היא מתה!" "בעצם לא, היא חיה!" וכולי, וכולי, וכולי. אבל את הספר דווקא סיימתי, והיו לו רגעים טובים.
קרא לטריון כדי שייעץ לו בקשר לצבא. (כן!) וגם ג'יים לפחות בספר הראשון (כדי שאני אזכור אני חוזרת שוב על הסדרה מאז שנפתח הפורום.. סתם ככה גמרתי את הסדרה לפני חודשים..) מבקש יעוץ מטיריון הוא שואל אותו לדעתו הרבה פעמים.