תנשמת ירוקה
New member
שאלה+רקע קצר
אני גרה עם חבר שלי תקופה של כמה חודשים. הוא גר בחו"ל. כל הזמן הזה הוא שילם עלי מזונות+חשמל+מים כו' כי מין הסתם אני לא יכולה לעבוד בזמן שאני פה במעמד תיירת. אנחנו מתכננים להגיש בקשה לויזה כשאני חוזרת ארצה. יש סיכוי שלא יאשרו לי את הויזה(אני משלמת אגב), ואז הכל הלך לפח.
הקטע שקצת מטריד אותי הוא כזה. הוא די רגוע ולא חושב על זה כמעט. אני כל הזמן בחרדות ודמעות בנושא.(לא מדברת על זה כמעט אבל רואים עלי שאני במצב נפשי רע. כשהוא הולך לעבודה אני לפעמים בוכה.) באמת שבא לי למות. אני מאוהבת ואוהבת אותו ולא רק שאני אצתרך להיות בנפרד ממנו למשך לפחות 5 חודשים, יש מצב שאני לא אראה אותו יותר בכלל אחרי זה. הוא בגישה של "בואי נהנה מהקצת זמן שנותר לנו" ואומר שלדאוג סתם יגרום לנו להרגיש חרא וזה במילא לא תלוי בנו. אני לא אוהבת את הגישה הזאת של "בואי נחיה את הרגע" כי הוא לא סתם חוויה בשבילי.
הייתה לי הרגשה שלא איכפת לו והיתה לנו שיחה על זה והוא אמר שכן איכפת לו. הוא אמר שהוא היה בעבר כל הזמן דואג וחושב על דברים וזה רק שיגע אותו אז עכשיו הוא מתיחס לדברים אחרת.
לפי דעתי, דאגה היא לא בשליטתך כשמשהו חשוב לך ומאוד מוזר לי אופן ההתמודדות הזה. יכול להיות שבאמת איכפת לו והוא פשוט בוחר לא לחשוב על זה?
אני גרה עם חבר שלי תקופה של כמה חודשים. הוא גר בחו"ל. כל הזמן הזה הוא שילם עלי מזונות+חשמל+מים כו' כי מין הסתם אני לא יכולה לעבוד בזמן שאני פה במעמד תיירת. אנחנו מתכננים להגיש בקשה לויזה כשאני חוזרת ארצה. יש סיכוי שלא יאשרו לי את הויזה(אני משלמת אגב), ואז הכל הלך לפח.
הקטע שקצת מטריד אותי הוא כזה. הוא די רגוע ולא חושב על זה כמעט. אני כל הזמן בחרדות ודמעות בנושא.(לא מדברת על זה כמעט אבל רואים עלי שאני במצב נפשי רע. כשהוא הולך לעבודה אני לפעמים בוכה.) באמת שבא לי למות. אני מאוהבת ואוהבת אותו ולא רק שאני אצתרך להיות בנפרד ממנו למשך לפחות 5 חודשים, יש מצב שאני לא אראה אותו יותר בכלל אחרי זה. הוא בגישה של "בואי נהנה מהקצת זמן שנותר לנו" ואומר שלדאוג סתם יגרום לנו להרגיש חרא וזה במילא לא תלוי בנו. אני לא אוהבת את הגישה הזאת של "בואי נחיה את הרגע" כי הוא לא סתם חוויה בשבילי.
הייתה לי הרגשה שלא איכפת לו והיתה לנו שיחה על זה והוא אמר שכן איכפת לו. הוא אמר שהוא היה בעבר כל הזמן דואג וחושב על דברים וזה רק שיגע אותו אז עכשיו הוא מתיחס לדברים אחרת.
לפי דעתי, דאגה היא לא בשליטתך כשמשהו חשוב לך ומאוד מוזר לי אופן ההתמודדות הזה. יכול להיות שבאמת איכפת לו והוא פשוט בוחר לא לחשוב על זה?
