שאלה שאינה מתאימה לחג - איך מספרים על מוות?
לפני שנה ותשעה חודשים נפטרה סבתו של חברה הטוב ביותר של זיו. זיו הייתה אז בת רבע לשש, ולא ממש הבינה את הקורה. היא הבינה שחברה עצוב, ושאימו מאוד עצובה, אך לא הרבה יותר מכך. אך מאז הבנתה הלכה והתפתחה. כאשר לפני חודש נפטר שכן מבוגר ברחוב, זיו עסקה בזה ימים שלמים. היא סיפרה לחברה שדכן זקן מת, ועכשיו יש לנו שכנה זקנה לבד. לא ברור לי האם מותו של השכן מטריד אותה יותר מאשר אישתו נשארה לבד, אך כבר כמה חודשים זיו עוסקת ברעיון המוות. היא מבררת איתנו מדי פעם (מדי פעם ביום, לא מדי כמה ימים) מה קורה אם זה ימות, או זה ימות, ומה קורה כשמתים ומסבירה לנו שהיא רוצה שאף אחד לא ימות. מותו של השכן נפל על תזמון שרק הבעיר את שאלותיה עוד יותר. הוא גם מתאים לתפיסתה שמוות קורה לאנשים זקנים. תפיסה שגורמת לה לדאוג לסבים הרבה יותר מאשר לנו, בין שאר הדברים.
והיום קיבלנו אימייל.
אימייל המבשר לנו על מוות חדש של דמות מוכרת לזיו. לא קרובה מאוד, אך מישהי שהכירה ופגשה לפחות שלוש פעמים בחצי שנה האחרונה.
מוות קרוב הרבה יותר משכן מבוגר שבקושי ראתה ברחוב.
מוות של ילדה בת שנתיים.
(כלכך קשה לכתוב את המשפט הזה)
הלווייה מחר בבוקר, וזיו לא תלך אליה.
לביקור תנחומים נלך בשבת בערב.
רציתי לספר לה היום על כך, אך אוריאל חשש, מכיוון שגם כך זיו כה עסוקה במוות ובחששות מפניו. גם לאוריאל ברור שאי אפשר לדחות יותר מדי את הבשורה, ואם אנו רוצים שזיו תוכל להתכונן ולהכין ציור זה או אחר עבור אחיה של הילדה, צריך לספר לה מחר אחר הצהריים לכל המאוחר.
ניסיתי ליצור קשר עם חברה פסיכולוגית ילדים, המיעצת לי בכל פעם שאנו זקוקים לעצה בנוגע לזיו, אך היא אינה זמינה, ואין לי מושג מתי תהיה זמינה. לכן אני פונה אליכם, אולי יהיו לכם תובנות כיצד להסביר לילדה בת שבע ורבע, רגישה, שהמוות מהווה נושא מרכזי עבורה כרגע, את מותה של ילדה צעירה ממנה. כי זה משהו שאני מתקשה להבין, ושאוריאל מדחיק בטענה שאירועים יוצאי דופן שכאלו קורים, קרו ויקרו ומזל שהם כה נדירים. רק שאיני חושבת שזיו מסוגלת להבין את ההדחקה הזו, ואיני משוכנעת שזה מה שהיא צריכה לשמוע (רק שאיני יודעת מה להשמיע לה במקום).
מצטערת לקלקל את אווירת החג, אך אם יש תובנות, אשמח לשמוע עליהן.
לפני שנה ותשעה חודשים נפטרה סבתו של חברה הטוב ביותר של זיו. זיו הייתה אז בת רבע לשש, ולא ממש הבינה את הקורה. היא הבינה שחברה עצוב, ושאימו מאוד עצובה, אך לא הרבה יותר מכך. אך מאז הבנתה הלכה והתפתחה. כאשר לפני חודש נפטר שכן מבוגר ברחוב, זיו עסקה בזה ימים שלמים. היא סיפרה לחברה שדכן זקן מת, ועכשיו יש לנו שכנה זקנה לבד. לא ברור לי האם מותו של השכן מטריד אותה יותר מאשר אישתו נשארה לבד, אך כבר כמה חודשים זיו עוסקת ברעיון המוות. היא מבררת איתנו מדי פעם (מדי פעם ביום, לא מדי כמה ימים) מה קורה אם זה ימות, או זה ימות, ומה קורה כשמתים ומסבירה לנו שהיא רוצה שאף אחד לא ימות. מותו של השכן נפל על תזמון שרק הבעיר את שאלותיה עוד יותר. הוא גם מתאים לתפיסתה שמוות קורה לאנשים זקנים. תפיסה שגורמת לה לדאוג לסבים הרבה יותר מאשר לנו, בין שאר הדברים.
והיום קיבלנו אימייל.
אימייל המבשר לנו על מוות חדש של דמות מוכרת לזיו. לא קרובה מאוד, אך מישהי שהכירה ופגשה לפחות שלוש פעמים בחצי שנה האחרונה.
מוות קרוב הרבה יותר משכן מבוגר שבקושי ראתה ברחוב.
מוות של ילדה בת שנתיים.
(כלכך קשה לכתוב את המשפט הזה)
הלווייה מחר בבוקר, וזיו לא תלך אליה.
לביקור תנחומים נלך בשבת בערב.
רציתי לספר לה היום על כך, אך אוריאל חשש, מכיוון שגם כך זיו כה עסוקה במוות ובחששות מפניו. גם לאוריאל ברור שאי אפשר לדחות יותר מדי את הבשורה, ואם אנו רוצים שזיו תוכל להתכונן ולהכין ציור זה או אחר עבור אחיה של הילדה, צריך לספר לה מחר אחר הצהריים לכל המאוחר.
ניסיתי ליצור קשר עם חברה פסיכולוגית ילדים, המיעצת לי בכל פעם שאנו זקוקים לעצה בנוגע לזיו, אך היא אינה זמינה, ואין לי מושג מתי תהיה זמינה. לכן אני פונה אליכם, אולי יהיו לכם תובנות כיצד להסביר לילדה בת שבע ורבע, רגישה, שהמוות מהווה נושא מרכזי עבורה כרגע, את מותה של ילדה צעירה ממנה. כי זה משהו שאני מתקשה להבין, ושאוריאל מדחיק בטענה שאירועים יוצאי דופן שכאלו קורים, קרו ויקרו ומזל שהם כה נדירים. רק שאיני חושבת שזיו מסוגלת להבין את ההדחקה הזו, ואיני משוכנעת שזה מה שהיא צריכה לשמוע (רק שאיני יודעת מה להשמיע לה במקום).
מצטערת לקלקל את אווירת החג, אך אם יש תובנות, אשמח לשמוע עליהן.
