שאלה שאינה מתאימה לחג - איך מספרים על מוות?

fatfat

New member
דניאלה בעבר גם אני חשבתי שיש

לקחת ילד לבית קברות רק כשמדובר במוות של מישהו קרוב וגם אז ילדים עירים לא הייתי לוקחת ללוויה אלא לבקר בקבר.

אבל כששהיתי בארה"ב ראיתי ששם חלק גדול מבתי הקברות (במיוחד של הנוצרים) בתוך פארקים וגני ציבוריים יפייפיים. הרבה מהמצבות הן בגובה הדשא וחלקן טפה בולטות מעליו, אך לא מצבות ענקיות כמו אצלינו. היו מקומות שבבית הקברות היה גם מגרש עם מתקני משחקים לילדים וראיתי המון משפחות שבאות לבלות בפארק כחלק מבילוי או טיול וכלל ללא קשר ללוויה/אזכרה. ראיתי גם מקרים בהם משחות טיילו בפארק כשבמרחק מטרים ספורים מהם מתקיימת לוויה. ופתאום זה נראה לי טבעי ונכון והופך את המוות באמת לחלק מהחיים ואת הקבורה למשהו רגיל ואז גם פחות מאיים.
 

משתפרת

New member
כמה נוגע ללב!

הבנתי שמדובר בתרבות אחרת. הרעיון של השארת חלוק מצויר על הקבר הוא נפלא. כך הילדים מרגישים שעשו משהו למען הפעוטה ולמען משפחתה, ולא נשארו פסיביים לגמרי במצב הבלתי אפשרי של קטנטונת שהלכה לעולמה.
שמת לב שזיו מגוננת עליך? כשקלטה את הכאב שלך היא הסבירה לך שהיא לא עצובה, ובחיוכיה ניסתה לעזור לך, שלא תצטרכי להתמודד גם עם כאב שלה. אינני חושבת שמדובר בהכחשה של רגשות שלה, זה בהחלט נראה לי התנהגות בוגרת לגילה, גילוי של התחשבות. והחלום שלה מגלה עד כמה המציאות בכל זאת קשה...
מן הסתם יהיו בזמן הקרוב עוד חלומות, עוד התבטאויות ואולי משהו בהתנהגות. אין ספק שהתקשורת הטובה בין הילדה לביניכם תועיל.
 

China8

New member
אנחנו לקחנו רק לאחרונה

לאזכרה של סבי וסבתי לאחר כמה שנים שנפטרו והקטנה לא הכירה אותם.
היא עמדה ליד הקברים עם גיטרה ושרה להם שיר בסינית שלמדה בגן, הייתה הופעה מעולה ואני בטוחה שהם מחאו כף ממקום מושבם במרומים.
אחר כך היא שאלה למה לא ראינו את העצמות שלהם...
הכל הרגיש מאד טבעי ולא נרשמו טראומות עד כה. לפחות לא מזה.
 
למעלה