שאלה שאיננה מניחה את דעתי:

[רונייאן]

שאלה שאיננה מניחה את דעתי:

אני מתחבטת עם עצמי כבר תקופה ארוכה בשאלה האם אפשר לחיות עם אדם מעל 10 שנים ולא להרגיש שבע מהקשר? מדובר בזוגיות מלאה באמון,חופש ופירגון אבל אני לא מצליחה להפסיק את המחשבה שהייתי רוצה להיות קצת לבד לפגוש מישהו שיעשה לי את זה,ירגש אותי ,יסחרר אותי... מה דעתכן,השתגעתי? אני מתעסקת בתפל?

 

[בלתי צפויה]

אם כן - אז גם אני מתעסקת בתפל

אותי מטרידה אותה שאלה. תמיד כשאני תוהה, האם אפשר לחיות עשר שנים ולאהוב, אני מקבלת שתי עדויות סותרות: האחת מניסיון החיים. עוד לא ראיתי זוג שנמצא יחד עשר שנים ולא מגלה סימני עייפות, שגרה, שיעמום, חוסר להט - דברים שאני הכי פוחדת מהם. השנייה מהפורומים. כולם מתחילים לספר על ההורים שלהם והסבים שלהם וכמה הם מאושרים כבר חמישים שנה. מה אגיד, לא משתכנעת. אלה אנשים שבהרבה מקרים, לא העזו בכלל לחשוב על הפרידה. אז הם נראים מאושרים כי החברה מצפה מהם. אולי אני טועה, אבל התהייה נשארת.

 

[niva99]

גם לזוגיות ולו המוצלחת ביותר

ישנם מעין "חיי מדף" וזמן תפוגה... קראתי במקום מסויים שהורמונלית -מפסיקים להמשך לבן הזוג בתום ארבע שנים. והפרפרים שהיו בבטן -מפנים את מקומם להרגשת ביטחון ושלווה. מה שקורה אצלך זה נורמלי לחלוטין-הרצון להיות שוב לבד,לפגוש במישהו חדש ולהתרגש ממנו... אולם עליה וקוץ בה-אם תחיי עם אותו "הנבחר החדש" תק' דומה... מי ערב לך שתהליך הרוויה מהקשר והרצון להיות שוב לבד /לפגוש במישהו חדש -לא יחזור על עצמו?

 

[שירי לי 84]

היות ואני כבר מעבר לזמן הזה..

(10 שנים) אני יכולה להעיד רק על עצמי אבל , מהתבוננות בחברותיי שנשואות פרק זמן דומה (למרות שלא תמיד מה שנראה לעין- הוא המצוי באמת) בקיצור: לאחר 10 שנים לדעתי האהבה הכי סוערת בעולם תהפוך לאי שקט בים , אין מה לעשות השיגרה עושה את שלה. ומה שהיה כה מסעיר כה מגרה, לישון ביחד, לראות אותו בבוקר לצידך ,הופך לדבר יומיומי ונדוש. (כמובן שיש יוצאים מן הכלל, כמו זוגות שהבעל נניח איש צבא ואו חובל וכו' כך שרואים אותו לעיתים רחוקות, כך שהשיגרה עדיין רחוקה- אבל שם יש אפשרויות אחרות כמו למשל בצבא נערות צעירות"בשר טרי ועור מתוח" בנות 18 שעושות עיניים למפקד וכו') אם הקשרים טובים בין בני הזוג, האהבה תהפוך לחברות אמיצה והסקס יישאר אם כי במינונים פחותים ובפחות תאווה.. ועל זה כבר דיברתי בשרשור אחר..

 

[PreDirector]

הוצאתם לי את החשק להתחתן

עכשיו כשחושבים על זה, נישואים זה דבר שבסך הכל אנחנו המצאנו, לא ראיתי עדיין בטבע משפחה של שפנים, מזילה דמעה על בנם שמתחתן. אוליי 4 שנים זה מה שהטבע בסך הכל קצב לנו.

 

[niva99]

ואתה יודע מה המשמעות של 4 השנים

מבחינת הטבע? הגבר תפקידו אבולוציונית להפיץ את זרעו כמה שיותר... ואילו על האישה מוטל לברור את הזכר בעל התכונות הטובות ביותר גנטית עבור צאצאיה. ולכן משמילה הזכר את תפקידו-והרביע את הנקבה עליו להמשיך במשימת פיזור הגנום שלו. מקץ -4 שנים לחייהם המשותפים (לפעמים זה קורה הרבה לפני). הילדים כבר אינם תינוקות ולכן הוא נוטש את הקן לטובת בניית קן אחר... כמה עצוב ככה אמיתי.

 

[בלתי צפויה]

ההסבר הזה

(כמו כל ההסברים הסוציו ביולוגיים) הוא די מאולץ וכמובן שלא יכול לענות לאף שאלה שעולה מהסתירות שבו. כמו למשל: מאיפה בכלל בא המספר של ארבע שנים? בטח לא מהטבע, שאין שם משפחות בנות ארבע שנים; אבל גם לא מהחברה האנושית, בה ארבע שנים זה יותר מדי כדי להבטיח הישרדות ומעט מדי כדי להבטיח לילדים קיום מוגן מבחינה כלכלית בתנאי הכלכלה המודרנית. עוד שאלה: ואיך אפשר להסביר את זה שבתרבויות השונות אפשר למצוא צורות שונות לחלוטין של משפחה? למשל משפחות פוליאנדריות, או משפחות בהן הגבר בכלל לא חי עם הילדים שלו, או משפחות מורחבות של החברות הקולקטיביסטיות, או המשפחה הרופפת במערב של העידן התעשייתי. בכלל, הרעיון של לבסס משפחה על אהבה בין בני הזוג צץ בשלוש מאות השנים האחרונות. איך האבולוציונרים כבר רקחו לו הסבר שמקורו בטבע - אלוהים יודע. אבל הם יעשו את הכל כדי להביא מעטפת מדעית לזה שיש להם זיונים מהצד.

 

[niva99]

את יכולה להתווכח עם ההסבר אך לא עם

העובדות. וכמובן שתמיד תמצאי יוצא מן הכלל-כי באנשים עסקינן. ולא הוא לא מאולץ-זהו סוד ידוע לכל. וזה שמתעלמים ממנו לא אומר שהו לא קיים.

 

[בלתי צפויה]

מה שאמרת בהודעה כאן

זה כך וזהו זה, וכולם יודעים שזה כך. אז זהו, שלא. הסברים סוציו ביולוגיים משום מה הפכו מאוד אופנתיים בתקשורת המונים בשנים האחרונות, אבל בקהילה מדעית הרוב חולקים עליהם. לדעתי אפילו בקורסי מבואות במדעי החברה מלמדים היום, שאסכולה ביולוגית היא רק אחת האסכולות המאפשרות לפענח את החברה, ושהיצמדות טוטאלית לאסכולה הזו היא גישה מיושנת. הסברתי למה ההסבר לא יעיל, זה כבר אומר שלא התעלמתי.

 

[niva99]

קבלי תיקון טעות-לא סוציו ביולוגיים

אלא של הזאולוג דסמונד מוריס-את מוזמנת לקרא את ספרו ה"קוף העירום"- הוא האדם. עולם חדש שתקצר היריעה מלתארו כאן. זהו אחד מאותם הספרים שמשנים לחלוטין את זוית המחשבה -יוצאים מהם אחרת ממה שנכנסים. לבטל ולשלול הכי קל. לבדוק ולהיוכח -זה כבר סיפור אחר לגמרי.

 

[בלתי צפויה]

קראתי את הספר.

לא עשה עלי את אותו רושם. בעיני זהו ספר פופולרי, קליט, שכל טענה שעולה בו ניתנת להפרכה. הגישה שלו היא אבולוציונית מובהקת. דבר אחרון שאת יכולה להגיד עלי, הוא שאני מבטלת דברים בלי לבדוק. אני קוראת המון, והקריאה שלי היא רב תחומית, כלומר אני לא אקח הסבר ביולוגי אבל גם לא הסבר תרבותי או פסיכולוגי ואגיד: זהו, מצאתי הסבר. להיפך, הבעיה שלי עם ההסברים האבולוציוניים היא, שהם מתעלמים מהמון עובדות והמון ידע שנצבר בחברה. כל מה שלא מתיישב עם ההסבר האבולוציוני הוא כאילו לא קיים. עוד לא ראיתי אף אבולוציונר שהצליח ליישב בצורה משכנעת את הפערים העצומים בין תרבויות שונות ובין תקופות שונות. אז אל תגידי בבקשה שאני מבטלת או שוללת בקלות. מעולם עוד לא פסלתי נימוק מדעי, פופוליסטי ככל שיהיה, מבלי להביא נימוק נגד.

 

[niva99]

לא ציפיתי לתגובה אחרת

הכל אבל הכל היה צפוי.

 

[בלתי צפויה]

תגידי, למה את מעליבה אותי?

לא מבינה מה עשיתי שכל כך הכעיס אותך. העלית הסבר. הסברתי למה לדעתי הוא קלוש. את יכולה הרי להתייחס למה שאמרתי ולהסביר לי, איך הסתירות שלי מתיישבות, ואז הייתי מעלה עוד איזשהו נימוק, ואז היה יוצא דיון מעניין. אבל את סתם מעליבה אותי, אומרת שאני מבטלת בלי לבדוק, רומזת שאני לא מבינה על מה אני מדברת וכו'. למה זה? למה את כועסת? למה הפריע לך שחלקתי על ההסבר? ומה היה כל כך צפוי לך - שכבר קראתי את הספר? אם כך, למה המלצת עליו? דווקא לי הכל היה מאוד לא צפוי. אני מכירה אותך מהפורום, את תמיד משתתפת בדיונים, מעלה נימוקים, מסבירה. למה דווקא הפעם, כשהעליתי משהו שמבוסס דרך אגב על ידע שצברתי במשך המון שנים תוך עבודה קשה, את לא מתייחסת בכלל לנימוקים ופוסלת את כל מה שאני אומרת? תדעי לך שממש נפגעתי ואני לא מבינה מה עשיתי, חוץ מזה שחלקתי על משהו שדי מקובל לחלוק עליו בקהילה מדעית.

 

[niva99]

תראי

בואי נפריד בין טיעונים עניניים לשאינם כאלה. אין לי עניין אישי לפגוע בך ואם זה קרה-קבלי את התנצלותי הכנה. מה שהפריע לי ברמת הדיון ביננו זה הפופוליזם שיחסת לטיעוני ומה לעשות,שהדברים אינם כאלה,איני אוהבת טיעונים ארוגנטיים של אנשים אשר חושבים בטעות שהאמת הבלעדית נמצאת רק בכיסם הקטן. כמו שאת יכולה לתאר לעצמך-גם אני למדתי לא מעט ,קראתי מחקרים ואין לי נטיה -להתווכח לצורך הויכוח גרידא. לבטל הכל במחי יד-לומר אהה,זה ישן /מדע פופוליסטי -זו חכמה קטנה וככזו התייחסתי אליה. הרי זה לא באמת משנה מה מי משתינו תאמר כאן. לחיים ולעובדות יש כח משלהם-והם מדברים בעד עצמם (ריגרדלס).

 

[רונייאן]

אז לדעתי חייבים להעז

אני חייבת להעז ליצור חיים חדשים. הרי הפחד מכך:"שאני אצטער על מה שעשיתי" הוא שטותי.. אני אחראית לחיים שלי ,לאושר שלי ואם בא לי לחיות כמו פעם צריך לדעת לשחרר מהשגרה ולהעז לחיים חדשים. אתן יודעות שלפני שבוע התרגשתי מהמחשבה של להיות ולחיות מחדש?! ואתמול בנסיעה פנטזתי איך אני נרגשת ונדלקת על בחור... אני לא רוצה להשוות ביני לבין חברותיי,אני גם לא צריכה לא טוב לי,אני רוצה משהו אחר לעצמי,יחסים אחרים יש לי הרבה מה להפסיד...להפסיד ולוותר על בן-זוגי+אבא ילדי זה צעד מטורף...כ"כ מטורף שההסבר לכך שאני השתגעתי לגמרי הוא הכי קרוב לשלמות שהכרתי ובכל זאת אני מרגישה ש"הסוללה "כבר נגמרה משהו בזוגיות הזו כבה וזה לא אשמתו של אף אחד מאיתנו כי מי אמר שזוגיות היא לעד זה לא הגיוני..פשוט לא הגיוני.

 

[בלתי צפויה]

נפרדתי מהאבא של הילדה שלי

לפני המון שנים. זה בכלל לא היה צעד אמיץ, כי הגעתי למצב שלא יכולתי לראות את הפרצוף שלו (אחרי 3 שנים יחד). היום, אחרי הרבה הרבה שנים של חופש, אני שוב חיה עם בן זוג - 2.5 שנים מכירים, מתוכם כשנתיים גרים יחד. הלוואי והייתי יכולה למצוא מראש מתכון לשימור הקשר. בן הזוג הזה הוא כל כך מקסים, לא הייתי רוצה להגיע למצב דומה. אצלי זה הניסיון להקדים תרופה למכה...

 

[PreDirector]

מה המסקנה פה???

(השאלה מוקדשת במיוחד לנשואות מבינכן)

 

[מוותק]

אני חושבת

קודם כל, לגבי מה שאנשים מספרים על ההורים והסבים זה סיפורים על אחרים... קל לספר על אחרים כי אנחנו אפפעם לא ממש נדע מה בדיוק היה שם. חוצמזה... הקסם הרבה פעמים נעלם, אני חושבת שכל עוד יודעים שיש רצון להיות יחד, שיודעים שבן הזוג הזה אכן מתאים ושהקשר הזה יכול להיות טוב, ובעצם חסרים הפרפרים (אם לזה התכוונת) והאהבה הגדולה שהייתה פעם, אז אולי פשוט צריך להדליק את הניצוץ מחדש. זה בהחלט בהחלט אפשרי.. לגבי הפנטזיה שלך על בחור חדש... זה קורה לכולם, ברוב מערכות יחסים ההתחלה דומה - מלהיבה, מלאת אנרגיות וכו'.... אח"כ זה עובר. קרה לי לא פעם שהייתי במערכת יחסים והסתכלתי בעונג על מערכות יחסים חדשות של חברות שלי... זו ההתרגשות של ההתחלה וזה לגיטימי, לדעתי, שיהיה לך חשק לזה.

 

[lmatan1]

../images/Emo52.gifאתן חיות במציאות מדומה,

אל תתעצבו לא רציתי אבל לא יכולתי, מדבר אל ליבכם שוב אחד מהמין הנחות, שמנסה להבין מה נשים עושות כשהן מאוד רוצות, לדאבוני כנראה שלא הישגתם את הניתן להשגה ואם השגתם לא הפנמתם ואם היפנמתם לא היטמעתם, את המושג החשוב מכול שנקרא א,,ה..ב,,ה והשארתם את הזקור לטוב ללא טעם ותכלית, רק עוד קצת חומר למחשבה בזכותכןנפער בשמים חור שחור שעוד מעט את כולנו ישאב לתוכו ואז יבוא קץ לכל המחזור שלכן ובשבילכן,

 

[שירי לי 84]

השארנו את הזקור לטוב???

אני אף פעם לא משאירה זקורים לבד.. אבל אם התכוונת השארתן את הזכור לטוב, זה משהו אחר. למה אינך מגיה את מה שאתה כותב?? ולעניין: מי שמחפש ריגושים כמוני-יש לו בעיה בחיי נישואין ואפילו אם נישא מאהבה כמוני! הפתרון שאני מצאתי- רומנים וירטואליים זה עובד לבינתיים!