להיות מעז
תלוי בצורת החשיבה, אם חושבים על כל צעד הרבה, שוקלים בעד ונגד, ושוב בודקים, ומתייעצים, וחושבים שוב, ומנסים לפרט בראש את כל ההשלכות, קשה כך להעיז, תעוזה באה מהבטן,סומכת מאוד על החושים, היא מהירה יותר ולא מתלבטת, משהו מעין "על החיים ועל המוות" שהיינו צועקים כשהיינו ילדים, וקופצים מהגדר הגבוהה, לא חשבנו יותר מידי על המוות, זאת היתה קריאת תגר , בעצם צעקנו,אני חיי,אני יכול, באמונה שלמה ותמימה, והאמונה הזאת היא כבר חצי הצלחה. אני לא בעד לקחת סיכונים על החיים, וגם לא נגד שיקול דעת, סתם נתתי דוגמה, שמנסה לשחזר את התחושה הזאת של אמונה בעצמי, בלי שההגיון יכנס ויפריע, לפעמים ההגיון מפריע לאמונה בעצמי. טוב להיות קצת כמו ילד,עם חושים בריאים.