תשובה
השופט חשין בבג"צ 4804/94 חברת סטיישן פילם בע"מ נ' המועצה לביקורת סרטים ומחזות אמר במסגרת החלטתו כדלהלן: "...הערה מוקדמת על הפורנוגרפיה בימינו במהלך שמיעתו של משפט - וכך אף עתה - חילחלה ומחלחלת בי תחושה מוזרה של חום וקור חליפות, של הן-ולאו ורפיה בידיה. כמו אמור אני לפסוק בחילוקי-דעות שנתגלעו בין בעלי-דין שלא-בזמננו ושלא-במקומנו. המועצה לביקורת סרטים ציוותה שלא להתיר את הקרנתו של הסרט הקרוי "אימפריית החושים" אלא אם יושמטו ממנו קטעים ספציפיים אלה ואחרים. ומדוע כך, אלא שהמועצה מוצאת כי אותם קיטעי-סרט יש בהם "כדי לפגוע בוודאות - או לפחות ברמת הסתברות גבוהה - פגיעה קשה, רצינית וחמורה ברגשות הציבור ובמוסר החברתי". לקיצור ולנוחות הכתיבה נכנה קטעים אלה להלן גם כ"פורנוגרפיים". בראותנו את החלטת המועצה לבדד, במנותק מהסובב אותה - הכל אתי שפיר. ואולם תחושת מוזרות תעלה בנו שעה שנפנה את ראשנו לצדדים ונתבונן סביבותינו. האמנם עולה היא החלטת המועצה בקנה-אחד עם מה שאנו רואים ושומעים ויודעים? הנה-כי-כן, ברחובות ערינו פזורות להן חנויות להשכרת סירטי-וידיאו, וכל אשר כרטיס-אשראי בכיסו - ומי הוא שאין בידו כרטיס-אשראי? - יוכל לשכור לרצונו סרט וידיאו כבקשתו. ובסירטי-הווידאו - למותר לומר - סרטים פורנוגרפיים ראשונים במלכות. ואם חלילה איחרת והחנות נסגרה - אל יאוש. בצידן של אותן חנויות שוכנות להן מכונות-וידיאו להפעלה-עצמית, וכרטיס האשראי יוליכך אל שברצונך להגיע. בצידן של חנויות אלו ידענו כולנו על חנויות המין, על החנויות לאבזרי-מין, על ה"בוטיקים למין". בחנויות אלו תוכל לקנות ולשכור סירטי-וידיאו פורנוגרפיים, ובעיתונות היומית מתבשרים אנו חדשות לבקרים על יבוא סרטים חדשים ובהם הקרנות של תעלולים ופעלולים חדשים ומגוונים. P פורנוגרפיה למהדרין. בתוך עמנו אנו יושבים, אנו בעמנו ועמנו בנו. כך אנו וכך חברי המועצה לביקורת סרטים. ביודענו כל דברים אלה שאנו יודעים, צפה ועולה מאליה השאלה: האם עוסקים אנו בריאליה? אם תרצה: ביודענו כל דברים אלה, האם אמורים הם להשפיע על שיקול דעתנו? על שיקול דעתם של חברי המועצה? לפני מספר שנים עלה לפנינו מקרה דומה-ושאינו-דומה, וכוונתי לפרשת תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(441 (1. באותו עניין הפעילה פלונית "מכון עיסוי" בו ניתנו ללקוחות שירותי-מין תמורת תשלום. בית-המשפט הרשיע את פלונית בעבירות של סרסרות למעשי-זנות ובהחזקת מקום לשם עיסוק בזנות, והשית עליה עונש מאסר בן שמונה-עשר חודשים, מתוכם שישה חודשי מאסר לריצוי בפועל. פלונית עירערה לבית-המשפט העליון, והערעור שלפנינו נסב בעיקרו על חומרת העונש. חבריי שעימי (המישנה לנשיא מ' אלון והשופט ד' לוין) סברו כי אל-לנו להתערב בעונש שהוטל על פלונית ואילו דעתי-שלי היתה אחרת. פסק-הדין הוא ארוך ומורכב, אך עיקר לענייננו עתה הוא, שנמצא לי כי "מכוני עיסוי" כאותו "מכון" שפלונית החזיקה בו פשטו ופשו בכל רחבי הארץ; כי העתונות מלאה-וגדושה פירסומים ובהם כתובות ומספרי טלפון (ולעתים אף תמונות-שלעניין); וכי המשטרה יודעת על כל אותם "מכונים" אך אינה נוקפת אצבע לסגירתם אלא אם מגיש שכן תלונה על מיטרד שהמכון יוצר. על רקע כל אלה, כך אמרתי, שומה עלינו לסווג את מעשי המערערת - למיצער לנושא העונש - לא כעבירת סרסרות או כעבירה בדומה לה אלא כעבירת "מיטרד"; ועונשה הראוי הוא, כך היסקתי, יהיה כעונשו של היוצר מיטרד. האם נלמד מפרשת תורג'מן לענייננו באשר לאיסור או להיתר הצגתם של סרטים פורנוגרפיים? האם נעצום עינינו מראות את שסביבותינו? ואולי תהיה המועצה לביקורת סרטים למעין-אי ויקטוריאני אחרון בים שסביבה? ונדייק: "מדד-הפורנוגרפיה" (אם תרצה: "מדד הטולרנסיה", "מדד הסובלנות") השתנה, משתנה וישתנה ממקום למקום ומזמן לזמן, ואין ספק כי חייב הוא להשפיע על שיקול דעתה של המועצה לגופו של סרט זה או אחר. ואולם השאלה הנשאלת היא, על דבר עצם קיומה ופעילותה של המועצה. האם אין המועצה בימינו בחינת מוסד אנאכרוניסטי, מעין דינוזאור מגושם המהלך לו בינותינו, יצור השייך למקום אחר ולעידן אחר? מה טעם נסגור דלת ראשית לפני אורח לא-קרוא אם יכול הוא אותו אורח להיכנס אל-הבית באין מפריע דרך הדלת האחורית (שאף היא אינה עוד דלת אחורית כל-כך?) כל שאלות אלו - הן ובנותיהן - תלווינה אותנו כל העת, ונשמור אותן בלבבנו...". לסיכום, בחברה המודרנית - בה כבר נקבע שגם פורונגרפיה הינה חלק מחופש הביטוי - הוראות חוק העונשין נאכפות בזהירות רבה ובעיקר במקום שיש קטינים. על דרך הכלל לא יהיה זה פשוט לרשויות התביעה להוכיח, בפלילים, שסרט פורנו הינו חומר תועבה "נטו" ובלי קשר ישנן גישות רבות אשר מצדדות במתן אפשרות לצפות בפורנו וכי הדבר "עוזר" לנטרל דחפים מיניים ועוד. אגב מאותם שיקולם או חלקם גם מותרת הזנות לכשעצמה ובמגבלות שם. בכל מקרה השאלה הינה במסגרת האיזונים ועצם מכירת אביזרי מין וציוד לצורך האמור לא הופכת את העניין לפלילי מדובר בצורך לגיטימי בזמננו המודרני והכל תוך התחשבות בכלל הציבור.
