שאלה שמעניינת אותי,

[ציףציף1000]

אכן, מיצינו ../images/Emo88.gif

עד השבוע הבא, לפחות...

 

[One Echoe]

לא מיצינו,

עד שלא מיצינו. מעבר לכך, בפעם האחרונה בהחלט, יש לנו תפישות שונות כנראה. אני תמיד אעדיף לנגן עם מישהו שלא ממש יודע לנגן בצורה מושלמת אבל יש לו שמיעה מוסיקלית ויש לו בראש, רעיונות מקוריים יצירתיים ומתקדמים איך שהוא רוצה שכל דבר ישמע. זה הרי הכיף ברוקנרול, לא? לא חייבים להיות נגנים מדהימים, למרות שזה תמיד יכול לעזור. אתה קצת סותר את עצמך. בכל אופן, אין טעם להיות תוקפניים...

התפישות שלנו בהחלט שונות. לילה טוב

 

[One Echoe]

אני יודע שהמון גיטריסטים משתמשים

בסליידר. רציתי לדעת אם גילמור מושפע מסיד בפרט.

 

[ציףציף1000]

אני לא חושבת שיש תשובה חד משמעית

על זה. נכון שכאשר גילמור נשכר בתחילה, נתנו לו הוראות "לנגן כמו סיד", ויכול מאוד להיות שבמסגרת החיקויים של סיד הוא פשוט לקח את נגינת הסלייד ופיתח אותה לפי רעיונות שלו, בהמשך. אבל זו שאלה מעניינת, ובהזדמנות נשאל את גילמור על כך.

 

[One Echoe]

../images/Emo6.gif תודה.

 

[Queen Of Rain]

בטוחים לגבי הנגינה ביחד?

אני כמעט משוכנעת שקראתי את זה איפהשהו בבליוגרפיה של הלהקה שאת מקומו של סיד בארט תפס "תלמידו המהולל" אני אחפש את זה ואנסה לעלות לכאן כל טוב

 

[ציףציף1000]

אני רואה שאין ברירה

אלא להביא את המקורות. חבל שדווקא כאן ימחזרו אגדות אורבניות. הנה אחד המקורות המפורסמים ללוקש הזה: ראיון שנתן גילמור לפיטר ארסקין מה-New Musical Express בשנת 1975. כמה מילים על הרקע לראיון: כמה שבועות לפני כן, כתב ניק קנט, אז מבכירי המבקרים הבריטיים, כתבה ששחטה הופעה של הפלויד, ואת הפלויד בכלל. זה היה במסגרת העוינות הכוללת של העתונות הבריטית כלפי הפלויד, אבל ספציפית, נקודת הזמן הזו היתה תחילת הפאנק. אחת הטענות שהטיח קנט כלפי גילמור באותה כתבה, היתה ששערו של גילמור מלוכלך. קנט תאר את השער המלוכלך בפסקה ארוכה ומצחיקה במיוחד, בסגנון הכתיבה היחודי שלו. שלא כמנהגו, גילמור החליט להחזיר מלחמה, ולכן הסכים לתת את הראיון הזה, שבו ניסה לתקוף את העיתונות מחד, ומאידך לגונן על עצמו ("השער שלי לא מלוכלך!! וחוץ מזה זה לא עניינכם!! ואני יכול לנגן גיטרה מצויין גם עם שער מלוכלך אם הייתי רוצה!!" וכדומה). גילמור תקף בראיון ישירות את ניק קנט. קנט מעולם לא היה אוהד גדול של הפלויד. מאידך, הוא כתב את אחד המאמרים החשובים ביותר על סיד בשנות השבעים, (בשנת 1974, שנה לפני הראיון המדובר). זה היה מאמר בעייתי, אבל הוא נכתב מנקודת מבט סימפטית לבארט, ופחות סימפטית כלפי הפלויד. זה הרקע לדברים של גילמור על קנט, בראיון: "אני לא מאמין [שקנט לא תכנן את המתקפה על הפלויד מראש]. הוא עדיין מעורב עם סיד בארט וכל העניין הזה של 1967. אני לא יודע אם הוא בכלל ראה אי פעם את הפלויד עם סיד. הוא מדבר על סיד יותר מדי, ועדיין, אני לא חושב שיש רלבנטיות בלדבר על סיד כאשר מסקרים הופעה שלנו." ארסקין: אבל אחד השירים החדשים שלכם הוא עליו! גילמור: כן, אבל זה הכל. בהתחלה השירים היו כולם שלו והם היו מבריקים. אין על כך וויכוח, אבל אני לא חושב שהצליל של הלהקה ככלל בא מסיד. אני חושב שהוא בא באותה מידה מריק. כלומר, סיד התמחה בשירים קצרים." ארסקין מחזיר לו: "זה נראה כאילו הפלויד, לאחר הנסיונות הלא-רציניים שלהם תחת שמות אחרים (ארכיטקטורל אבדאבס וכו') קיבלו את כל האישיות שלהם מבארט ואחרי שהוא עזב, בגלל שלא היה להם משהו אחר לעשות, הם פשוט המשיכו את המומנטום שהוא התחיל. בתגובה, עובר גילמור להסבר ארוך, בו הוא מנסה להצדיק את צירופו ללהקה, במקום סיד: "לפני שסיד עזב, הלהקה היתה במצב בלתי אפשרי לחלוטין. אף אחד לא רצה לקחת אותם להופעות. לאחר ההצלחה של קיץ 1967 הלהקה שקעה כמו אבן במים; ההופעות היו ריקות מאדם משום שהם היו כל כך גרועים. דרך המוצא היחידה היתה להפטר מסיד, אז הם בקשו ממני להצטרף ונפטרו מסיד... . כשסיד עזב המומנטום כבר נגמר, היינו צריכים להתחיל מהתחלה. SOS, האלבום הראשון בלעדיו, היתה חזרה בעצם לתחילת הדרך. זה האלבום עליו התחלנו לבנות. כל הראיון של SOS לא היה קשור בכלל למה שסיד האמין בו או אהב. המשכנו לנגן כמה מהשירים שלו משום שלא הספקנו לכתוב די שירים בזמן כדי להופיע בלי השירים שלו. זה אומר שהייתי צריך להתאים את עצמי לסגנון שלו במידה מסויימת משום שהשירים שלו בנויים בצורה מאוד קשיחה." גילמור גם מכחיש כאן שהלהקה ביקשה ממנו "לנגן כמו סיד", כאשר שכרו את שירותיו בתחילה: "זה היה הדבר האחרון שהם רצו." ארסקין מזכיר שזה היה פיטר ג'נר, שאמר שהפלוידים ביקשו מגילמור לנגן "כמו סיד", ומזכיר עוד דבר, שהועלה במאמר קודם שלו: הטענה שהטכניקה של סיד בנגינת גיטרה - שימוש בסלייד ותיבות תהודה - היה רעיון שלו. גילמור מכחיש את זה לחלוטין, ובכעס. העובדות הן שאני השתמשתי בתיבת תהודה שנים לפני שסיד עשה את זה. אני גם מנגן בסלייד. אני גם לימדתי את סיד הרבה דברים לגבי נגינה בגיטרה. כלומר, אנשים אומרים שאני "גנבתי" את הסגנון שלו. והרי הרקע שלנו כל כך דומה...כנערים בילינו זמן רב בהאזנה לאותה מוסיקה. ההשפעות עלינו דומות מאוד - ואני הייתי יותר מתקדם ממנו באותו זמן ולימדתי אותו ריפים של הסטונס בהפסקת הצהריים במשך שנה בתיכון. לכן ברור שאני אתעצבן." "אני לא רוצה שבעיתון יכתבו שאני לימדתי את סיד בארט את כל מה שהוא יודע, כי זה בוודאי לא נכון, אבל יש דבר אחד או שניים בסגנון של סיד שאני יודע שבאו ממני." בהמשך, מתגונן גילמור מפני הביקורת שארסקין מטיח בו לגבי צורת הנגינה שלו, שלטעמו של ארסקין היתה "חסרת אישיות" ו"גמישה מדי". הוא גם מגן על אורח החיים שלו ושל הפלוידים, שהואשמו ע"י קנט ומבקרים אחרים ב"בורגנות" והתרחקות מהחוויות המשותפות להם ולקהלם. [אולי כדאי שאתרגם את זה? זה מעניין]. בכל מקרה, כפי שאתם יכולים לראות, גילמור (כמו הפלוידים בכלל) היו במגננה ביחס לעתונות המוסיקה הבריטית, הן בגלל הביקורת העניינית על המוסיקה שלהם וההופעות שלהם, והן בגלל שחלקים מסויימים בעתונות נשארו 'נאמנים' לסיד. (כזכור, בראיונות מחוץ לאנגליה, הפלוידים נמנעו מלהזכיר את סיד כמעט בכלל). מכאן הצורך להמעיט בחשיבותו של סיד ובכישוריו. ועתה, אחפש מקורות משנות השמונים והתשעים, לגבי אותו נושא.

 

[ציףציף1000]

ראיונות מאוחרים עם גילמור

מתוך ראיון ממאי 1983, Sounds: "[סיד היה אמן ולכן] בהתחלה, גיטרה היתה אחד הדברים שחשבתי שסיד פחות טוב בהם, אבל הוא בהחלט פיתח את הסגנון היחודי שלו (מחייך)." המראיין: קראתי איפשהו שאתה לימדת אותו ריפים של הסטונס? גילמור: "טוב, לא ממש לימדתי אותו. למדנו אותם ביחד. כן, אני הייתי יותר טוב בלחקות נגינה של אחרים ממנו. למדנו לנגן ביחד." [אגב, מדובר במאמר מעניין. זה היה אמור להיות ראיון עם גילמור, בעתון על גיטריסטים, אבל המאמר כולו - או רובו המוחלט - הוא על סיד. זה היה תחילת המהפך ביחס לסיד בעתונות]. מתוך ראיון ב-Guitar World משנת 1993: "סיד ואני היינו חברים קודם כל, ורק אח"כ התחלנו לנגן בגיטרות. אני ניגנתי באופן מקצועי בלהקות לפני סיד. כך שמבחינה טכנית, הייתי קצת יותר טוב מסיד כשהיינו בתיכון. ישבנו ביחד ולמדנו שירים של הביטלס, הסטונס, R'n'B, בלוז.. אני זוכר שהעברנו זמן מה בלימוד השיר Come On [אחד הסינגלים הראשונים של הסטונס)... למדנו את האקורדים, ניגנו על מפוחיות פה, וכדומה. הוא ידע קטע, אני ידעתי קטע, ופשוט לימדנו אחד את השני, כפי שנערים עושים בחדריהם בכל העולם. ואז הוא עזב ללימודי האמנות בלונדון, ופינק פלויד התגבשו." לגבי לקיחתו בתור "כפיל" של סיד: "ללא ספק [הייתי כפיל]. הם רצו שאני אנגן את הקטעים שלו, ואשיר את השירים שלו. אף אחד אחר לא רצה לשיר אותם, ולכן אני נבחרתי. זה היה הג'וב שלי - לפחות בהופעות. אני וסיד ניגנו ביחד רק בחמש הופעות של פינק פלויד, או אולי ארבע. ההופעה בסאות'האמפטון [זו שלפניה הם לא אספו את סיד] היתה אמורה להיות החמישית. אני לא זוכר. במקבי, ניסינו גם להקליט את Saucerful. אבל בהופעות, לא ניגנו קטעים מהאלבום, אלא רק שירים של סיד. כי לא היה שום דבר אחר. זה היה או זה, או לנגן קאברים של שירים של בו דידלי." [ובהמשך גילמור מודה לראשונה שסיד ניגן בכמה שירים ב-Saucerful]. על החופשה של שניהם בסן טרופז, מתוך ראיון רדיופוני ב-BBC משנת 2003: "יצאנו לחופשה, בשנת 1965 כמדומני. למדנו שירים מהאלבום help של הביטלס וכמה שירים של דילן ואחרים, והלכנו לנגן ברחובות בסן טרופז, ואז המשטרה עצרה את שנינו. זרקו אותנו לתא, וחקרו אותנו במשך כמה זמן לפני ששחררו אותנו ואמרו לנו להסתלק ולא לחזור יותר!" ובתור קינוח, ללא קשר, הנה מה שהעיתונות חושבת על הגרסה הרשמית של הפלויד להעפתו של סיד (מתוך ראיון עם שלושת הפלוידים ב-Mojo משנת 1995): "הם חוזרים על האגדה על סילוקו של סיד: בדרך להופעה, במכונית הבנטלי היוקרתית שלהם, הם הגיעו לרחוב בו התגורר סיד בשכונת הולנד פארק. מישהו אומר: "אממ... האם אנו באמת רוצים לאסוף את סיד?". ווטרס עונה "לאאאא!". אז הם לא אספו אותו, וסיד היה מחוץ לתמונה (חוץ מכל השירים שהם כתבו עליו ועדיין כותבים עליו). "זה כל מה שקרה, שום דבר מתוכנן", אומר גילמור. כולם [חברי הלהקה] מהנהנים בהסכמה עליה התכוננו מראש. אז כנראה שככה זה קרה. זו הגרסה שמופיעה בכל הספרים...".

 

[The Walrus]

../images/Emo45.gif

הם היו חברים, אף אחד מהם לא ממש לימד את השני. זה כמו שלמדת לנגן קטע ואתה מנגן אותו לחבר גיטריסט אחר, ואז הוא אומר לך "זה קטע ממש טוב, תלמד אותי אותו גם". אז לימדת אותו קטע אחד, אבל מפה ועד להגיד שאתה המורה שלו? זה הבדל גדול.

 

[One Echoe]

בטח בביוגרפיה של אורי ברייטמן../images/Emo140.gif