דעתי../images/Emo42.gif
לדעתי חשוב לנו כמטפלים להוות דוגמה אישית, אני אישית לא מעשנת, משתדלת מאוד לאכול נכון, מקפידה כשמתאפשר לעשות פעילות גופנית. כמובן שכולנו בני-אדם וקורה גם שבא לי לאכול שטויות, או מידי פעם לשתות אלכוהול במסיבות. לדעתי זה הכול במסגרת הבריאות, אני בגישה שאסור להקצין לאף כיוון,הכול עניין של איזון, אסור לאסור על בן-אדם לחלוטין את "תענוגות החיים"- כי אז לטווח ארוך החסך יכול לגרום לו נזק אחר, או שהוא בסופו של דבר יישבר... אני מרגישה שמאז ששיניתי את אורח החיים ואני חיה "נכון"- אני מרגישה הרבה יותר טוב, וכשאני מדברת עם מטופל ומייעצת לו אני עושה זאת מכל הלב מתוך רצון אמיתי שגם הוא ירגיש יותר טוב. אם לא הייתי מיישמת על עצמי היה קשה לי לבקש זאת ממנו. כשהייתי קטנה אני זוכרת שהשתתפתי בקבוצה לשמירה על המשקל, הדיאטנית תמיד טענה שהיא לעולם לא נוגעת במתוקים או במטוגנים. לילה אחד עבדתי בתור מלצרית, אותה דיאטנית ישבה בשולחן ששירתתי, וכאשר סובבתי את הראש כל רגע חטפה טוגנים מן הקערה במבוכה רבה. אני כיום בתור דיאטנית אף פעם לא אומרת למטופלים שלי דבר כזה, אני מנסה להכניס להם לראש- מה טוב להם, מה מזיק להם, הם יעשו את הבחירה, והכול במידה- זה מה שחשוב, ומספרת להם שגם לי קורות מעידות. היום אני רזה. יש המעדיפים דווקא דיאטנית שמנה (כי היא כביכול יכולה להבין אותם, הם לא מרגישים מאוימים) לעיתים אני חוטפת מן מבט כזה או משפט, כמו: מה את יכולה כבר להבין,את רזה, לך אין צרות כאלו, את לא צריכה לשמור. ואז חשוב לי להבהיר שלא נולדתי ככה, אני עובדת קשה כל יום על מנת לשמור. ובנוסף- לאכול טוב זה לא רק כדי להרזות, זה גם כדי להרגיש בריא וטוב... אני מאמינה שהתפקיד שלנו הוא מעין שליחות, ואם אנחנו לא מאמינים בדרך שלנו מספיק על מנת ליישם אותה על עצמינו, איך נוכל להעביר אותה הלאה ?
האם זה בכלל חיוני או שמה שטוב למטופל זה במסגרת טיפולית וכל אחד בחייו הפרטיים עושה כרצונו? אשמח לשמוע גם את דיעותיהם של המטופלים , האם אתם מרגישים צורך שהמטפל שלכם יתן את הדוגמא האישית ויחיה עפ"י הנחיותיו אליכם?
