אתה צודק מעט
אני לא דוגמא! אני טיפוס עם קוצים! בקושי מסוגלת לגמור את את החופש הגדול בלי לטפס על הקירות (אני זקוקה לאתגרים נורמלים) אבל אחרי חצי שנה, שנה שנתיים הטלוויזיה כבר משעממת, המחשב לא כה מעניין, החברים כבר לא אטרקציה (אל תשכח שכלום לא משתנה, הכל נשאר אותו דבר כי אתה לא היחיד שמתבטל), אז יאללה, משעמם! את הארץ חרשת (איזה ארץ? עולם!) והיא מכירה אותך מכל הצדדים! רפטינג זה כבר בכלל, אבל בכלל לא אטרקציה בשבילך אחרי עשרה פעמים... מי אמר שהתבטלות היא דבר חיובי?
הרי בת´כלס היא מבוססת על המעשים של אחרים ואם אף אחד לא עושה אז