שאלה למה

[סביב השעון]

מוצגת...

מוצגת ע"י מי? האימהות הדורסניות או המציאות הבלתי מחמיאה בעליל... לדעתי גברים (יסלחו לי המפותחים ביניהם) הם יצורים אגוצנטריים וילדים ברוב המקרים הם "הילדים שלך"..או המשך של האגו הפרטי או הבעיות הלא פטורות עם ההורים. גם אצלינו הנשים המושלמות... אבל העיקרון נשים אמונות לצאת מעצמן ולראות את הזולת. אז לערב כסף וכמות זמן ש"קצבו" להם - זה לא העניין. בעלי הראשון,שאין לי טענות אליו כאבא, אחרי חצי שנה הכיר בחורה צעירה,ומאז לא היה לבד. כששאלתי אותו אם זו אהבה - הוא אמר לי שהוא לא אוהב להיות לבד. בעלי , כשהוא התגרש, היה "שבור" - ואני לא יודעת כמה היה פנוי לילדיו. מה שברור לי שמרגע שעברנו לחיות ביחד -הם כבר לא מקום ראשון. יש מי שדואג להם , מבחינתו. ולא משנה כמה דיברתי איתו והסברתי לו . העבודה , מפלטו , תמיד ראשונה. ברור שכשהיה גרוש הוא התייצב פעמיים בשבוע בשעה היעודה. מהרגע שחיינו יחד, המחויבות שלו ירדה פלאים. ועדיין הוא אבא סביר.

 

[rolan]

וזו דעתי הפרטית ../images/Emo13.gif

גם אני כאשר התגרשתי נכנעתי ללחציו של אבי בנותי, עשינו "משמורת משותפת". יענו... שנינו אחראים על הבנות עלק

למה עלק

... תשאלו.... כי בפועל זו אני שרצה, דואגת, מסדרת, דוחפת, עושה, ברמה הטכנית זה הכל אני

האבא של בנותי "דואג" (עלק... אההה כבר אמרתי את זה...) להן מאוד, הוא מדבר גבוהה גבוהה על הצרכים שלהן, "מחובר" אליהן מאוד עד מעוד (לא טעות כתיב) עד כדי מעידה...

שנה לאחר שנפרדנו הוא יצא ללמוד, לא היה בבית כמעט. כאשר אמרתי לו שזה יפגע באיכות הקשר שלו איתן, אמר לי את אל תדאגי... טוב, הפסקתי לדאוג והתחברתי חזק יותר אליהן. במשך השנים עשה מאמצים עילאיים לשלב לימודים ובנות, אח"כ עבודה ובנות ויצא מה שיצא... הגדולה התנתקה ממנו כליל וכעת "מבקרת" אצלו מתוך נימוס בביקוריה הקצרים בחופשות מהצבא. הקטנה, מניפולטיבית ואינטרסנתית, דואגת לבוא אליו בקביעות, כי אבא יתן לה חומריות... (אל תצעקו עלי....) השיא... אתמול אמרתי לשבלולית (החיילת) שאחותה אמרה שאביה מתלונן על שאינה מתקשרת אליו כל השבוע, זו היתה תשובתה: טוב, בסדר אמא, גם הוא לא טורח ממש לחפש אותי, אפילו sms לא שלח לי, לא מנסה ממש למצוא אותי... לא אשלים את המשפט, מחמת הבושה ולא שהיו בו מילים בוטות... אז משמורת משותפת יכולה להיות טובה או לא, במציאות או בספרים, לא ממש חשוב, חשוב מה שאנחנו כהורים עושים - לוקחים אחריות. בדיעבד, היום לאחר התובנות החדשות שלמדתי אני מבינה שאינטואיטיבית עשיתי נכון ולא רק בזה... תודה שקראתם

שבת שלום יקירותי ויקירי

 

[yaeli4]

והנה גם דעתי הפרטית

עלמה שאלה שאלה בתחילת השרשור, ובעצם הגענו מהשאלה שלה לפיתוח הרעיון של משמורת משותפת. אני אתחיל ממה שעלמה שאלה: אני חושבת כמו פרי. יש פאסיביים ויש אקטיביים. חבל שבחלקי נפל אקס פאסיבי לגמרי, לעומת זאת, האקסית של בעלי זכתה באבא אקטיבי עד כדי נודניקיות, בעיניי...(טוב שהוא לא רואה ולא שומע אותי עכשיו...). זה מאוד אישי ואינדבידואלי. מה שכן, וזה המפתח לכול. יש לזכור שלהורה המשמורן יש את הכוח ביד. הכוח שהילדים נותנים לו/ה. וזה המון. המעורבות שלו/ה בחייהם של הילדים היא אדירה ועצומה והשפעתו/ה על חייהם עצומה. תמיד ההורה שנשאר ללא הילדים, במובן הפיזי של המילה, הוא הנחות יותר בעיני האם, החברה ועוד ועוד. ולגבי משמורת משותפת: אני נגד באופן גורף!!!!!! זה מבלבל את הילד. זה נותן תחושת תלישות וזה גורם להמון המון בעיות. בפעם אחרת ארחיב יותר, אבל בכללי, זו דעתי.

 

[אחשל]

well said!!!../images/Emo45.gif

מבחינתי מילות המפתח הן - לקחת אחריות

אני לא מאמין במשמורת משותפת, ושמעתי על זה רק ביקורות עד היום. ויתרתי על המשמורת על ילדי, והם גרים עם אמא שלהם מאז שעזבתי לפני 6 וחצי שנים. אבל - לא ויתרתי על האחריות שלי לגידולם ולבריאותם (פיזית, נפשית ורגשית)

לא ויתרתי על האחריות שלי לחינוכם (הפורמאלי והביתי)

לא ויתרתי על האחריות שלי לקשר שלי איתם

נכון, אני לא מתקשר כל יום, ולפעמים זה מציק לי, כשאני נזכר בזה ב-11 בלילה... נכון, אני רואה אותם כמעט רק בסופי שבוע, וגם זה מעיק על מצפוני... אבל מה שחשוב לי, מה שהצלחתי להשיג למרות הכל, זה שילדי יודעים שהם יכולים לפנות אלי בכל עת, בכל עניין, ולמצוא אוזן קשבת ומענה. וזו הרי תמצית הקשר איתם, לא?

 

[אסתיהאחד]

../images/Emo67.gifאבא סביר

גם לילדי יש אבא סביר.פעם בחודש וחצי רואה ילדיו ליום וחצי. ואומר אני מביא את הכסף ואין לי זמן לראותם ואני מצטער מאד על זה