זה לא מדויק
היו כל מיני כתות כאלו , אך בדרך כלל מקומות בהם היה לימוד קבלה יהודים החזיקו יותר באמונתם לעומת מקומות אחרים. ראה למשל מזרח אירופה לעומת מערב אירופה. כנ"ל הספרדים.- רובם ככולם של אלו שהחזיקו בקבלה היו יותר יראי שמיים מאלו שלא. התופעות שציינת היו בשוליים. לגבי שאר דבריך : יש בקבלה כמה שיטות וסגנונות שונים. אם תראה את קבלת הרמח"ל , למשל , הוא ממש לא אומר "אמונה מעל הדעת" - אדרבא לשיטתו לקבלה יש גם הסבר פילוסופי שהוא הסבר האמונה עצמה בדעת ובשכל. לעומת זאת יש אכן כאלו שהם בשיטה של לימוד אך ורק של מבנה הספירות והעולמות , ללא שום הסבר שכלי , מתוך הבנה שהעיסוק במושגים משפיע על נשמת הלומד. אני יכול להגיד שהתחלתי ללמוד קבלה עוד בצעירותי ממש בגיל 17-18 למדתי תניא , ומאוחר יותר גם רמח"ל וכו' והייתי בישיבות. עם זאת הרגשתי בגופי לא בריא , והרגשתי לא טוב. זה לא הסתדר לי שמצד אחד אכן הגעתי למקומות רוחניים שמעטים הגיעו אליהם , ומצד שני לא הייתי מאושר וסבלתי הרבה. הייתי צריך לעבור מסע שלם וארוך , ובין השאר אפילו ללמוד רפואה סינית , להתחבר לגוף מחדש , לחוות כל מיני חוויות רוחניות כדי שהיום אני אראה בדיוק באותם טקסטים עצמם את מה שלא הייתי מסוגל לראות אז. אם למדת בעבר קבלה וכעת זה לא מושך אותך , הדבר היחיד שאני יכול לייעץ לך זה להניח לזה כרגע. לתת לדברים לחלחל למטה. אמרו חכמים שאין אדם עומד על דעת רבו אלא לאחר ארבעים שנה לפעמים. כך לפעמים אתה לומד לימוד והוא נשאר בבחינת "מקיף" ועד שהוא נכנס והופך לאור פנימי המאיר לך לוקח זמן. זה לא בגלל שהלימוד איננו ראוי , אלא בגלל שעדיין הכלי שלך לא מוכן לתפוס אותו. על מנת להכין את הכלי , לדעתי אחד הדברים החשובים שאין עליהם מספיק דגש זוהי ההתחברות לגוף הפיזי. לשבת בשקט , לנשום , ללמוד פשוט לחיות , להגיד תודה לריבונו של עולם על כל רגע של חיים ונשימה. להנות מהדברים הפשוטים. להאמין בצורה פשוטה. ותן לזה את הזמן. אני התחברתי מחדש ללימוד הקבלה אחרי שנים שלא עסקתי בה רק לפני כשנה וחצי. אבל בכל השנים הללו הבשילו בתוכי כל מיני תהליכים שבלעדיהם זה לא היה אפשרי. תאמין במה שאתה מרגיש , תהיה ישר תהיה טוב תהיה אמיתי , תאמין בריבונו של עולם. בסופו של דבר אני מבטיח לך שעוד כמה שנים תראה את הדברים אחרת. בהצלחה.