שאלה

[מרוניה]

אני אתייחס לעיקרון שהעלית כרגע:

אני חושבת שהעיקרון הוא קצת בעייתי. ברור שהמזמין הוא שמחליט את מי להזמין, אבל המוזמן צריך להחליט אם צורת ההזמנה מקובלת עליו. לדוגמה, אני הוזמנתי פעם לחתונה אצל קרובת משפחה, אבל היא הודיעה לי שאני לא יכולה להביא את הילדים שלי. אז אמרתי לה בנימוס שאם כך אני לא אוכל להגיע.
ולכן באמת הייתי שמה כאן את הדגש על המילה "טרי". אכן כאן הכול טרי, ולכן צריך לכבד את החלטתו של הבן.
אם היה מדובר בגירושים שאירעו לפני 10 שנים, ובפרק ב' שקיים כבר 3 שנים, זה היה סיפור אחר.

 

[shelycat]

ברוק

וכל מקרה לגופו.
לצערי יש לי ניסיון בתחום וממנו למדתי מה הגבולות שלי, בחלק מהמקרים בדיעבד.
אצלנו זאת היתה חמותי שדחפה את בן זוגה הטרי (אז חצי שנה) ומשפחתו שנתיים אחרי הפרידה בפרצופו של גרושה והשתמשה בחתונה שלנו לצורך העיניין, היה זה דווקא חמי שמעולם לא דחף בפניה את הזוגיות שלו בפניה גם אחרי שמצאה זוגיות.
היתה היא זאת שאחרי עשור זוגיות בפרק ב׳ עדיין לא מקבלת את הזוגיות החדשה שלו שנחתמה בברית נישואין ומעמידה את כולנו במקומות שאנחנו לא רוצים להיות בהם.
שכרה בהפסדה.
למדנו לשים לכולם גבולות כי נמאס לנו.
הרווחתי חמות נוספת כי למרות שנורא רצו את קבלתנו המתינו שגם אנחנו נתחמם אליה, הרווחנו גם את בנה ומשפחתה החביבה והרווחנו סבתא אוהבת לילדי.
מצד שני קיבלנו חם נוסף חביב, סב נוסף לילדי, אבל עם תחושה של משפחתיות כפויה עימו ועם בני משפחתו שפשוט לא כוס התה שלנו ואני די בטוחה שהתחושה הדדית מצד ילדיו, כך שעשור אל תוך הזוגיות שלה אנחנו רק עושים איתם קולות של משפחה בלי חיבה יתרה.

אבל בעיקר למדנו לשים גבולות כי ההורים שלנו עברו לשלב העצמאי של חייהם ולא תמיד שמים לב למחירים שאנחנו משלמים על הרצונות שלהם בקבלת דרך חייהם.
עכשיו אנחנו המבוגר האחראי.

 

[מרוניה]

אכן, העולם משתנה ונוצרים מצבים חדשים.

פתאום הילדים הם שצריכים לקבל זוגיות של ההורים (פעם רק ההורים היו צריכים להתרגל לזוגיות החדשה של הילדים). בהחלט מסובך.
בכל מקרה, כפי שסיפרתי, אני דווקא חוויתי את זה מהמקום של השואלת, ואני מיוזמתי אמרתי לבן-זוגי דאז - אל תחשוב אפילו להזמין אותי, אני בכלל לא רוצה להיות בסיטואציה הזאת! (של ניקור עיניים לגרושה, והמבוכה של הילדים, והאי-נעימות שלו עצמו בכל הסיטואציה הזאת.) מי צריך אותי שם? אני לא רוצה לבוא למקום שבו אני אעורר רגשות שליליים. יש לי דברים יותר טובים לעשות בחיים.

 

[עפרונית3]

עם זה אני יכולה להסכים

גם אני לא רוצה לבוא למקום שבו אני לא רצויה,או שנויה במחלוקת,
למרות שזה מכעיס אותי וסביר להניח שיותר זה לא יעבור בדממה כמו עכשיו.

 

[מרוניה]

אני מציעה לך לבדוק,

אולי את פשוט חשה לא אהובה מספיק מבחינות אחרות? אולי את מרגישה לא-בטוחה באהבה שלו כלפייך, לא-בטוחה במוצקות הקשר ביניכם? אולי זה בעצם מה שמפריע לך, ואת פשוט תולה את כל הבעיה באירוע הייחודי הזה? יש עוד המון צורות שבהן הוא יכול להוכיח לך שהוא רציני כלפייך. לדוגמה, מדוע אתם לא עוברים לגור יחד? אולי אפילו עושים חוזה ממון? מתחתנים?
לא שאני דוחפת אותך לעשות את כל זה, לדעתי זה ממש לא בוער! אבל אם את רוצה הוכחה לטיב הקשר, אלה צעדים הרבה יותר מהותיים, לא?

 

[mother cat]

קראתי את כל הדעות - לכאן ולכאן

והאמת שאני לא כל-כך יודעת מה לחשוב. הדבר היחיד שעולה לי בראש זה שיש צורך פה בשיחה עם בן הזוג כדי להבין - למה זה ככה, מה המניע שלו, והאם הוא רואה את זה משתנה מתישהו.

אין לי בעיה עקרונית עם רצון לחוס על רגשותיה של הרגושה בתחילת היחסים, אבל אם נראה לו שככה זה צריך להיות, לתמיד, אז הייתי עושה עם עצמי חושבים עם זה מתאים לי או לא.

 

[חמדת35]

שני עניינים שונים

בעניין האירוע: אני הייתי מרגישה בסדר גמור לא להגיע. אני לא מגיעה לאף אירוע שבו הגרושה נמצאת. היא סובלת מנוכחותי והאמת היא שאני לא "מתה" על אירועים מהסוג הזה. שימי לב שמדובר לא רק בסבל של הגרושה, אלא גם בסבל של הילדים שלה, שחווים את הקושי שלה.

בעבר כן הגעתי לחתונה של בת של חברי ילדות של בעלי ושל גרושתו. זה היה מתואם (בעקיפין, דרך הילדים הבוגרים) עם גרושתו, שבאותה עת הרגישה בשלה להיות איתי באותו אולם.

עדיין היא סובלת מאד מהעובדה שאני חלק מהמשפחה ואני לא רואה סיבה לכפות עליה.

קיימת נקודה שבה אנו כן נכפה את שהותינו המשותפת - כאשר הנכדה תהיה בוגרת מספיק כדי לדבר עם ביתנו, אז לא נסבול שביתנו תודר מאירועים משפחתיים של הנכדים.

 

[חמדת35]

ובעניין המתנות

מתנות עדיף לתת ישירות - היית אמורה לתת את המתנות ישירות לבת. ואז היא גם היתה מודה לך. בעיני לא כ"כ יפה להעביר מתנות כך בדרך עקיפה. זה מעיד על ריחוק ועל תחושת חובה והתודה בהתאם.