שאלה

[tomgavish]

אני מנסה כבר שנה לארגן התאבדות

קבוצתית אולי נתבור ביחד? ובקשר לפריקים....אני גם סקייטר בין עיסוקי וכל שנייה אני שומע פריק, טוב אולי לא כל שנייה אבל לפעמים מישהו עוזר אומץ וקורא לי פריק, אנשים פשוט רואים משהו שונה, משהו מוזר מהרגיל, והם חושבים שזה מוזר, ובגלל שהם לא עושים את זה, וזה נראה להם מאיים, כן מאיים כי לדוגמא בלי להשוויץ אבל בזמן האחרון הרבה בנות נדלקות על סקייטרים וכו בגלל היותם סקייטרים זה ספורט ממש מתפתח, בכל מקרה אז זה מה שקורא

 

[comicsgirl]

בקשר לקומיקס התאבדות

היום הייתי ממש משועממת בשיעור תנ"ך וחשבתי באמת על קומיקס התאבדותי. אז חשבתי על רעיון וציירתי- אני מקווה להעלות את זה לפורום באחד הימים הקרובים. חוץ מזה זה הקומיקס הראשון שאני עושה מאז כיתה ו´ (ואני היום בכיתה י´) אז בבקשה לא לרדת עלי! אני גם ככה חושבת שזה לא משהו... קיצור, כשזה יעלה אתם תראו! אה! ועוד משהו! האינטרנט שלי קצת נדפק אז אני כנראה לא יהיה בזמן הקרוב! (אלא אם כן האינטרנט שלי יחזור לפעילות נורמלית...) תתגעגעו אלי!

 

[chatenoire]

עיסוק בקומיקס

קומיקס נחשב לילדותי וחנוני ע"י אנשים שלא מכירים קומיקס. הם מכירים את הדמויות בטייץ שמדברות מוזר והופכות לסדרות מצוירות בערוץ 6, והם מגדירים את זה כילדותי. לדעתי, זה לא ילדותי כמו שזה יצרי, כיפי, פנטסטי ומרתק מבחינת מדיום. אני לא יודעת מה אתכם, אבל בחיי היומיום לא יוצא לי לשסף אורקים, להציל נסיכים מדרקונים ולראות ערמות על גבי ערמות של אנשים מושכים וסקסיים להחריד; זה בדרך כלל מה שאני מחפשת בקומיקס - את הכיף הפשוט והמסעיר שחיי (המסעירים באשר הם) לא יכולים לספק. כן, אני נהנית גם מדברים "עמוקים" ו"קונספטואלים" יותר, אבל בבסיס - אני רוצה להנות! הרבה אנשים רואים את הרצון להנות סתם ככה בתור משהו שטחי וילדותי, והעובדה שזה בא בספר עם ציורים (מה, אני לא יכולה להבין רק עם אותיות?) בכלל מעצימה את התחושה הזו. הרי ספרים עם ציורים זה מה שקראנו כשהיינו בני שנתיים ושלוש והיה עלינו ללמוד איך עושה כלב ואיך עושה אגזוז, ואחר כך עברנו לספרים גדולים וכבדים יותר, בלי ציורים - כי זה לילדים! רואים את זה יפה באליס בארץ הפלאות (גרסת דיסני, אני מתביישת לומר שטרם קראתי את הספר): "How can anyone read a book without pictures in it?" "My dear child, there are many great books in this world - without pictures." "In my world, books will have nothing but pictures!" "Your world? What nonsense." בבקשה. המבוגרים המרובעים לא מוכנים לקבל סיפורים בציורים, ובטח שמסרבים להכיר בקיום עולם פנימי של ילד, שלא לדבר על מבוגר. בקשר לפריקיות...זה תלוי בהגדרה של פריק. נאמר שהוא אדם שנחשב שונה מאחרים. אם כל הבנות עסוקות בלי הפסקה בבית ספר, בבגדים ובמה דוד אמר לשושי בהפסקה, מן הסתם מישהי עם חלומות בהקיץ שלא עוסקים במה היא תלבש מחר או מה היא תגיד למוטי החתיך נחשבת פריקית. זה עצוב, זה מתסכל (עבור הפריק), אבל ההפסד הגדול ביותר לדעתי הוא להכנע לדעת הרוב המדכאת ולוותר על מה שזה לא יהיה שיש בפנים, בשביל שיקבלו אותך כחלק מהם. אני יודעת שזה נדוש וקלישאי, אבל אם האנשים סביבך לא מקבלים אותך כמו שאת ומעריכים את כל הדברים הקטנים שהופכים אותך למה שאת - וקומיקס זה אחד מהם, אפילו שזה נראה כמו סתם תחביב, יש משהו עמוק מאוד באהבה לקומיקס דוקא - לא מגיע להם להיות חברים שלך. דומה שדי סטיתי מהנושא, ואני יכולה להרחיב שעות, אז כדאי שאחזור לצבוע עמודי קומיקס (כן, במחשב! דוקא!)

 

[*GormE*]

המממ

חברה שלך לא לבד, לקומיקס נוצר שם מאוד רע בעשורים האחרונים אבל יש המון סוגי קומיקס- ויש סוג חדש של קומיקס מגניב, שהתחלתי להכיר אותו לחברים שלי וכמה מהם אמרו לי שמעולם לא חשבו שקיים כזה ז´אנר בקומיקס עד שהראתי להם, והם ממש נגנבו מזה אבל תסתכלי לרגע על הסגנון חיים- זאת אומרת, מארחים פה בנאדם עם האוסף קומיקס הכי גדול בארץ ואוו, איזה תואר מה, אין לך שומדבר אחר לעשות בחיים..? אבל יש גם חומר אחר בוגר יותר ומעניין יותר מאשר "אתה יודע מה קרה בחוברת XYZ לגיבור 123 ומה הוא עושה שם..." זה גורם לאנשים לחשוב באמת שקומיקס זה דבר בזוי, כמו פקקים שאוספים וזה זמין לכולם אני מבקשת סליחה מכל מי שממש מעריץ את הבחור אבל הוא עושה שם רע לקוראי הקומיקס. שם שאני מנסה איכשהו להפוך לסביר. קומיקס אלטרנטיבי זה אוונגרד כרגע ולכן חבל שישפט באותו קנה מידה של קודמיו. אני לדוגמא אף פעם לא קראתי קומיקס בקביעות אבל ציירתי עוד מלפני שידעתי לקרוא, וכיום אני רואה קומיקס טוב כאמנות לכל דבר ואף יותר מזה בחודש שעבר בגליון של The Face דירגו את עשרת הקומיקסים הלוהטים ביותר, וזה רק ציון דרך למגמה העולה של הקומיקס כיום- העיתון הזה הוא מהנחשבים ביותר בעולם כולו לגבי אופנה ומההיכרות שלי איתו יש הרבה אייטמים שמסתמנים שם הרבה לפני שזה תופס בציבור הרחב. אפילו היום שאת יוצאת לרחוב את יכולה לראות בכל מקום איך הקומיקס תופס תאוצה- בסרטים, בלבוש (כבר כמה שנים שמודפסים קומיקס על חולצות או על צמידים) בפרסום ותמיד זה משלב בין האמנותי לעממי. את יכולה להקשיב לחברתך ולגישה המוגבלת שלה או לראות מה עתיד להיות הדבר הבא ולהיות שמחה שגילית את זה לפני כולם כל מהפכה מתחילה בקטנה, וגם זה יבוא

 

[אלעד ר]

תשובה

אין קשר בין ציור לבין להיות פריק, אם מישהו יודע לצייר יפה הוא נחשב פריק? אני יכול להביא את הדוגמא האישית שלי, אני בכיתה י"ב, אני מצייר ציורים בכל שעור בבית-ספר, אני מראה את זה לחברים שלי ולכל הכיתה והם אוהבים את זה. יש לי בכיתה 40 תלמידים, בערך חצי מהם אני יודע לצייר, בכיתה י´ הייתי עושה הרבה קומיקסים שדי צוחקים על התלמידים האחרים והייתי מראה לאותם תלמידים מה שציירתי והם גם היו אוהבים את זה. אני לא רוצה להשתמש במילים של בית-ספר יסודי אבל אני כאילו הצייר של הכיתה. הרבה פעמים מבקשים ממני חברים לצייר להם דברים, עכשיו אני מופקד על עבודת הציור בספר מחזור ואנשים ממש מזהים את עצמם בגוף שאני מצייר להם (ועוד בלי ראש!). רק החברים הקרובים שלי קראו קומיקסים "אמיתיים" שציירתי וכתבתי, לא כאלה על הכיתה, והם אוהבים לקרוא אותם. אני לא נחשב פריק כלל וכלל, אני חבר של כולם בכיתה, מדבר עם כולם, ואוהב להתבטא בציורים ושכולם יראו את זה. אנשים מתלהבים מהציורים שלי וזה לא נתפס כמשהו אחר או מוזר שאני עושה, אם לא הייתי יודע לצייר אני חושב שהייתי בן-אדם ממש משעמם. חברים שלי יודעים שאני אוהב לקנות ולקרוא קומיקסים והם יודעים מאיפה האהבה הזו באה, זה שאני מצייר קומיקסים נתפס אצלם כנורמה. והמצב החברתי שלי, אין יותר טוב, יש לי המון חברים, יש לי המון הערכה, אז אי אפשר לומר שכאלה שמציירים הם כל מיני מוזרים כאלה שאף-אחד לא יודע מה הולך להם בראש, ובקיצור, הציור שולט!

 

[effigy]

תשובה

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=272&msgid=8991130

 

[*GormE*]

וואלה, ימי בית ספר

הייתי מציירת שם על הקירות, בעיתון בית ספר, בתפאורה להפקה שלנו (טוב, זה לא ציור, זה היה בנייה תפירת תלבושות והכל בעצם) והכי מגניב- ברונדו ושם ציירתי לכולם את המנהל מה שכן, לפני כמה חודשים התקשר אלי מישהו שאני מכירה רק בערך באמצע הלילה ושאל אם אני עושה ציורי קיר לאטמה לפרצוף הייתי נותנת לו

 

[Supermans girl]

צודק.

אני לא רואה בציור שום מגבלה, זה כישרון מבורך, בייחוד ציור קומיקס. יש לחברים שלי הרבה הערכה וכבר הוסכם שאני אחראית על הספר מחזור שנה הבאה...

אחרי הכל קומיקס הוא אמצעי מדיה נהדר, שגם מבוגרים מעריכים מאד.

 

[עופר ברנשטיין]

"מבוגרים" יותר מאשר מעריכים!!!

ב 1993 כשסיים ארט שפיגלמן להוציא את החלק השני של MAUSE, הוא התמודד מול 99 (כי הוא היה ה-100) מהכותבים הבכירים בעולם העיתונאות הביקורתית והחוקרת ומבין כל הקליברים בתחום כמו דן ראט´ר מ CBS ועיתונאים מ JANES FORIGHN REVIEW, ושועלי תקשורת המונים אחרים, הוא זכה בפרס פוליצר העולמי לעיתונאות (זה השם המלא למי שלא יודע), שזה רק הפרס הכי חשוב בעולם התקשורת (יותר מנובל בשביל עיתונאים למען האמת). איזו הכרה צריך יותר מזו? הוא קיבל את אות ההצטיינות הגבוה ביותר והמדיום שבו הוא עובד קיבל לגיטימציה מעל ומעבר למה שיכלו לצפות שיקבל מחבורת מרימי אף סנובים, "פלצנים" מקצועיים עם תעודות שבשבילם קומיקס זה התעסוקה הבזויה של הבן המורד בן ה-9 ששפטה בתחרות הזו. ב1996 בין כל מיני הפרסים הרבים שלא מוגדרים כ "פרס נובל" אלא בתואר "נבחר קרן נובל לשנת XXX" זכה וויל אייזנר באות על "תרומה ממשית רבה ומתמשכת לספרות העולמית וליצירת תרבות ספרותית בינלאומית" על ספריו השונים. בהקשר הזה גם ציינו את A CONTRACT WITH GOD שבאותה שנה יצאה לו מהדורה 11 (והשנה 2002 הוציאו את ההדפסה ה-13...). וויל איזנר הוא מראשוני ציירי הקומיקס בעולם והתחיל לפרסם סטריפים ב 1920 ומשהו... עכשיו תגידו לי שזו לא הכרה בינ"ל. זה שבחברה המפגרת תרבותית, צרת אופקים, סוגדת לבנאליות טימטום וה"מצב" שנקראת החברה הישראלית לא מתייחסים למדיום הקומיקס ומבטלים אותו, אני אומר, שהצער הגדול ביותר שלכם יהיה שהנכדים שלכם יבואו אליכם עם התרבות הזו ויבקרו (ביקורת לא ביקור...) אותכם בה. שכשאנחנו שקוראים ומתעניינים היום ב"תרבות הקומיקס" נבין את הדורות הבאים (וגם נהיה מסודרים כלכלית כי ידענו בחוכמה לשמור על ORIGIN #1) אתם תאכלו ת´לב. קצת כמו הדור של ההורים של אישתי (בני 60+) שבזמנו נחשבו "מופרעים" כי הם התעסקו עם מחשבים ואלקטרוניקה, והיום כל החברים שלהם מקנאים בהם על הקשרים שלהם עם הנכדים ובכלל עם החברה המודרנית. הקומיקס הוא העתיד!

 

[עופר ברנשטיין]

ולגבי פריקים?

מאז שאני זוכר את עצמי, מרצון אני בצד. נוח לי להיות בצד ולבוא לקראת החברה מתי שנוח לי. כשהייתי כותב סיפורים בכיתה ב´, למורה היו תמיד טענות על חוסר הריכוז בכיתה, אז הייתי עונה לשאלו תוך כדי כתיבה בשביל לסתום לה ת´פה. כשקראתי קומיקס בכל מצב בערך בחיי היו כאלו שבאו עם טענות. וכשהם סיימו לטעון, אני הייתי מספר להם על קומיקס שעוסק בנושא, במישרין או בעקיפין, וסותם להם את הפה. השיא היה במשלחת למחנות ההשמדה והריכוז בפולין. ישבתי וקראתי באוטובוס (ויש נסיעות ארוכות תאמינו לי), נדמה לי שזה היה אסטריקס או טין טין או משהו כזה, וכשהמורה המלווה באה "לחוות את דעתה" על חוסר הנימוס כפי שהיא רואה את מעשי, "שלפתי" (וירטואלית) לה גם את הספר "האביר זיק" של דודו גבע, בדיוק בשביל להראות לה את הסיפורים של "עלילות האביר זיק באושוויץ". חבל שבאותם ימים לא הכרתי את MAUSE, זה בכלל היה מעמיד אותה בשקט. שלא לדבר על המורה לספרות שבסוף נכנעה וראתה את AGE OF BRONZE על המיטולוגיה היוונית וכ"ו...

 

[comicsgirl]

אני מאמינה...

אני מאמינה שבסוף גם חברה מפגרת כמו שלנו תצטרף לתרבות הקומיקס הגלובלית. בסופו של דבר ילמדו גם כאן להעריך קומיקס. קומיקס הוא אומרנות המשלבת בתוכה גם את תחום הסיפורת (הטקסט) וגם את תחום האומנות הויז´ואלית (הציורים). לדעתי קומיקס הוא אחד מהדברים שישארו לתמיד מכיוון שתמיד יהיו אנשים שלא יהיה להם כוח ללכת לקולנוע או לקרוא ספר בעובי של פיל! חוץ מזה זוהי אומנות מרתקת שנותנת למוח לעבוד שעות נוספות- תראו לי אדם אחד שקרא קומיקס בקביעות ולא חשב איך יראה הגיליון הבא, או דימיין איך הדמויות נשמעות. זה גם מפתח דימיון, גם נחמד וגם לא יקר (מחיר ספר רגיל נע בין 60 ל-80 ש"ח ומחירי חוברות הקומיקס נעים בין 15 ל-30 ש"ח, תראו את ההבדל!) ואלו יתרונות שבסוף גם החברה הישראלית תצטרך לקבל!

 

[comicsgirl]

*אומנות (ולא אומרנות)

 

[טרקן]

לא חושב שהביטוי חברה מפגרת במקום

זה שבישראל קומיקס לא פופולארי לא הופך את החברה הישראלית למפגרת, בדיוק כמו זה שהצרפתים והבלגים עושים קומיקס נפלא והקומיקס בהן סופר פופולארי ונקרא ע"י בני כל הגילים לא הופך אותם לעמים מתנשאים ובהרבה מקרים אנטישמיים.

 

[comicsgirl]

זה היה טוב אם...

לפחות היו מעריכים את הכישרון שלי! אני דתייה (כמו שכבר ציינתי פה) ואוהבת לצייר ציורים "סוטים" (להגדרת החברות שלי). בבית הספר אין הערכה רבה לציורים שלי כי הם לא נראים כמו שכולם רוצים. למרות שיש לי המון חברות אני מרגישה קצת בחוץ בגלל האהבה שלי לקומיקס ולציורים קצת פרובוקטיביים. דווקא בחברה שפחות קרובה אלי (שכנים, מכרים, אנשים מהפורומים) אני מוצאת יותר הערכה לציורים שלי. קומיקס הוא אומנות, אי אפשר להכחיש את זה. אבל איך אני יכולה להיות אומנית בחברה כזאת?! כשאני חושבת על זה עכשיו- מה שאמרו על הציורים שלי אפילו גרם לי להפסיק לצייר פעם. כשהראתי לחברות שלי את קומיקס ההתאבדות שציירתי היום הן אמרו שהציור משהים אבל הנושא מטומטם, אך כשהראתי את זה לשכן שלי (שהוא גם ידיד טוב שלי) הוא אמר שזה מגניב לגמרי ושזה שווה! אני חוזרת על השאלה שלי- איך אני יכולה להיות אומנית בחברה כזאת?! (שלא לדבר על ספר המחזור שבחיים לא ייתנו לי לצייר... או על ציורי קיר לסניף בני-עקיבא שלנו...)

 

[tomgavish]

קחי כלל ואל תיהיה זהירה בחשמל

אל תקשיבי לאף אחד, את יודעת כמה ירדו בפורום הזה על הציורים שלי, כמה שהם גרועים וכו´, ולא שמתי זין על אף אחד אני ימשיך לצייר, ואני לא יתעתיק ציורים של אחרים מסיבה אחת, בגלל שזה לא הסגנון שלי, כל אחד והסגנון שלו, והסיפור בקומיקס העלילה, והדמויות כולן נובעות מהנשמה של האומן, ואסור לדעתי להכתיב לאומן מה לצייר, זה יהיה מזוייף ומגעיל, כמו שמוסיקה קלאסית מגעילה אותי כי היא נכתבה לפי חוקים (לפחות רובה), ככה מגעילים אותי ציורים מוכתבים, לדוגמא ציירתי שנה שעברה לספר מחזור שלי, אני ציירתי מה שאני חושב, לא שאלתי אף אחד בצוות שלי, אף אחד לא התנגד לי, וזה הציור היחידי שיצא יפה בכל הספר היה הציור שציירתי אותי ואת החברים שלי כמו שאני והם רצו, כמו שהרגשתי, אף פעם אל תגרמי לחברה להפיל אותך תלחמי בה! ואל תדאגי את לא לבד! אני איתך, ודרך אגב, הציור שהעלת פעם, של האישה הישובה יפה מאוד, והצביעה לא רעה בכלל, אף אחד לא הופך להיות טוד מקלפארן (השם הראשון שעלה לי בגלל שאני חולה על הציורים שלו), בין לילה, צריך זמן, השקעה, וכישרון, יש לך כבר דבר אחד עד כמה שראיתי מהודעותיך את הכשרון, הזמן וההשקעה יבואו לבד, שימי מוסיקה שנותת לך השראה ותציירי, לי יש זמנים שאני פשוט מרגיש שאם אני לא מצייר עכשיו אני הורג מישהו, זה נקרא דחף רגשות שרוצה לפרוץ החוצה וככה אני מבטא את הרגשות שלי (אחת הדרכים שלי), זה בציור מצטער על המגילה ומקווה שעזרתי

 

[נמחקת]

רעות....

למה את ל-א מפסיקה לרדת עלינו!?!? פריקית זה רע?!? פריקי זה א-ח-ל-ה דבר! תתגאי בזה! ובקשר למציאות שבה את חייה-תעשי מה שבא לך! אבל אל תצפי מחברה זו שתגיד לך כמה שהציור יפה אם הם לא מאמינים במה שאת מציירת! אני כ-ן אומרת לך שהציורים שלך יפים ושאת מממממש מוכשרת אבל במקרים מסוימים אני כנה איתך ואומרת לך את מה שאני חושבת. את רוצה את האמת או לא?! או שאת מעדיפה שאני אשקר?!? מה שטוב שיש מקומות שבהם כן "מעריכים את הציורים שלך יותר"-וזה עוזר לך. מה שאני לא מבינה למה את מתלוננת עליי ועל עדי...את מציגה אותנו פה כמרשעות מחלל החיצון! ואנחנו לא! גם אנחנו בצד שלך וגם אנחנו אוהבות אומנות מוסיקה וכ"ו בערך באותה מידה כמוך. את חושבת שבן ארצי זה גם חלק מהחברה הדתית?! לא נראה לי! לא מתקשרים לדעות שלו-זה בסדר-אני מבינה את זה! אני יודעת שבחברה הזאת בד"כ לא ישמעו אותו אז אני לא מצפה ליותר מדיי! ואני עדייין ממשיכה לשמוע אותו! כי לא כ"כ אכפת לי מה הם חושבים כך גם את צריכה לעשות-לא מעריכים את האומנות שלך?!? את אוהבת את האומנות שלך?!? תעשי מה שא-ת ר-ו-צ-ה!!!

 

[Atomic Gerbil]

בעניין הגיקיות

אני, בתור אחד שבא מתחום משחקי התפקידים (מתחם שכנראה אפילו פחות ידוע מהקומיקס שהרי הוא מוזר בהרבה בעקרונות שלו) - מכיר מקרוב את התופעה של התרחקות האוכלוסיה העיקרית (ואולם בעניין משחקי התפקידים בעיקר של הילדים) מהנושא - אין מה לעשות. צרות האופקים הכללית היא בעייה כלל עולמית בנוגע לכל דבר שאינו נובע ישירות מדרך החיים הנורמאלית, זה נוח לאנשים וככה קל להם למדר דברים בצורה שלא תאלץ אולם לחשוב יותר. אל תתפסו אותי לא נכון, יש רע ויש טוב בשיטה הזאת, כמו בכל שיטה אחרת - אבל זה מציב אנשים שרמת האינדיבידואליזם שלהם גבוהה מהממוצע בבעייה, במקרה הזה, אנחנו שחיים עם תחביבים שקהל היעד שלהם בישראל כיום קטן באופן משמעותי מתחביבים אחרים, פופולאריים יותר כמו כדורגל או כדורסל. שלכם, הגרביל האטומי.