המהות והמקור של תרבות אנושית
ע'מ להבין את מהות החיים על הפלנטה שלנו ואת מותר האדם על החיים האחרים נתחיל במונחים המתגלגלים על לשוננו ויוצאים ממקלדתנו בשכיחות גבוהה, מונחים הכוללים גם מושגים כאלוהים ודת ותרבות. אמנם רוחב יריעת הנושא הוא אין-סופי אך על-מנת להתחיל איפושהו נתחיל במושג "תרבות" : "תרבות" במובן הרחב כוללת את סך כל ההישגים האנושיים המופשטים ( בניגוד לחמריים ) בכל שיטחי המדע, אמנות, חברה, דת ומוסר, וגם את סך כל ההישגים החמריים/טכנולוגיים הנובעים ממנה, הכלולים במונח "ציביליזציה". מה היא תרבות ואיך היא נוצרה ומתפתחת ? בתהליך ה"אבולוציה", התפתחות החיים בכדור הארץ במשך כארבעה ביליון השנה האחרונות, התחוללו בה שני אירועים מהפכניים בעלי אופי דומה: (א) האירוע הראשון התפתח לפני כ- 5. 3 ביליון שנה. מיקבצים של מולקולות ארוכות המשכפלות את עצמן: גנים ארכאיים במבנה RNA המשתכפלים בכוחות עצמם כי טרם התפתחו להם עזרים (ז' קמוצה) אנזימיים, וגם צאצאי התפתחותם, גנים ראשוניים במבנה DNA המרחפים במי-ימות ביחד עם הפמליות של מולקולות העזרים האנזימיים שלהם, שרדו נשמרו והתרבו היטב יותר לאחר שהתפתח להם קרום מגן עוטף סביבם, מאשר לפני היות הקרום. בכך החלה ההתפתחות של היצורים החד-תאיים. המהפכנות של אירוע זה היתה שליצורים החיים, מיקבצי הגנים, אשר מתגוררים בעשרות אלפיהם באטמוספרה הנוזלית בתוך התא, נוצרו בכך תנאי הישרדות והתרבות אשר מיוצרים ונשלטים על-ידיהם עצמם, בטוחים ואמינים ומבוקרים היטב יותר מאשר בתקופת חייהם הטרום-קרומית. המשך הספור משלב זה דרך התפתחות המיגוון העצום של סוגי החיים החד- והרב-תאיים עד עתה מסופר בספרות המדעית בהמשך להבחנה ההיסטורית של דארווין. המאפין ההתפתחותי של החיים עד שהתפתח האדם היה הישרדות והתרבות (מבחינה ביולוגית הישרדות = התרבות) על-ידי הסתגלות פיזיולוגית של בעלי החיים לתנאים ולמסיבות המשתנים של סביבת החיים. (ב) האירוע השני החל להתפתח לפני כחמשה מיליון שנה, כאשר חלק מאבותינו השימפנזים התחילו לעזוב את היער ולצאת בגיחות מתארכות למישור הסמוך ליער, ונעו תוך הזדקפות על שניים. השינוי הפיזיולוגי הכרוך בכך והשונות של הסביבה ושל מסיבותיה הצריכו וביכרו שינויים בשדה הראייה ובתיפקודי כל החושים ובדרישות כישורי ביצועים חדשים שהתפתחו עם מורכבויות עצביות ומחשבתיות חדשות. אופיון ההתפתחות של האדם המתפתח השתנה בהדרגה מאופיון ההתפתחות של בעלי-החיים האחרים. בתהליך התפתחות מואץ השתנו רוב כישורי ואופן ההישרדות שלו מהסתגלות פיזיולוגית לסביבה ולמסיבות, לבקרה ולשינוי ולשליטה על הסביבה והמסיבות שלו. התפתחות זו דומה במהותה להתפתחות הקרום של החד-תאיים בגין הישג הישרדות יעיל יותר, אך היא מורכבת יותר ומבוססת על שינוי מכוון ורצוף של המסיבות והתנאים של החיים במקום על הסתגלות למסיבות ולתנאים. אפילו איבוד השיער שירש האדם מאבותיו הוא תוצאה התפתחותית של שינוי מסיבות (לבוש, חימום וכו') והיפטרות מחרקים שוכני שיער. וכאן נכנס ענין התרבות האנושית. המהפכנות הגדולה של אופי התפתחות האדם לעומת אופי התפתחות בעלי-חיים אחרים היא הפיתוח והשימוש בתרבות כאמצעי להישרדות/התרבות. כלומר, כל סממן של תרבות מסוג כלשהו נוצר והתפתח וקיים ומשמש למטרה ולהישג אחד, להישרדות בני אנוש כיחידים ו/או כקבוצות (כי זה כרוך בזה). וזאת על-מנת שישרדו הגנים החיים בתוך התאים שלנו, כי התרבות/הישרדות הגנים היא המנוע והמניע של כל החיים על פני הפלנטה שלנו. הפיסקה האחרונה מסבירה שכל רכיבי התרבות האנושית, כ ו ל ם, הם פיתוח של המוח האנושי הקודח לייעול ההישרדות וההתרבות של יחידים ושל קבוצות בני אנוש. אך פיסקה זו אינה מקפיצה את רוב הקוראים אותה להגיב עליה. רוב הקוראים מגיבים בדרך כלל לא על היער אלא על עצים אחדים ביער, על פרטים טכניים של תהליכי ההתפתחות והחיים. נכון שגם כל אחד מהפרטים מענין וחשוב בפני עצמו, אך עם זאת מה שצריך שיהלום בנו ויתישב בתודעתנו זו ההכרה שכל עניני התרבות הם פיתוח עצמי של מוחנו הקודח כאמצעי לדרבן ולתמרץ אותנו ולסייע לנו לשמר ולהמשיך את קיומנו כיחיד או כקבוצה, וזאת פשוט על-מנת לשמר ולהמשיך בכך את קיום הגנים המתגוררים בתאינו ומקימים ומתחזקים ומרבים את התאים ומשכפלים את עצמם...