שאלה

[קא זו או]

ארץ אירופית מתורבתת?

או שיתכן שהמסעדות בהן אתה ממלצר הן לא המסעדות אליהן אני מגיע? כי - במסעדות אליהן אנחנו מגיעים לא קיים מצב שמישהו ירשה לנו לשבת אל שולחן מלוכלך גם אם אנחנו רעבים/להוטים/ צעקניים - מה שאנחנו לא

אבל, אם יקרה האסון הנורא ונתקדם פנימה לכיוון שולחן מלוכלך, תמיד מישהו יראה אותנו ובאדיבות יבקש מאיתנו להמתין עוד 2 דקות [בהנחה שזה השולחן שהזמנו]. אשר על כן במסעדות המוניות וצפופות של אוכל מהיר, ששולחנות והכסאות באמצע הרחוב ועשן האוטובוסים על האוכל, אתה ב'מת חושב שלמישהו אכפת אם יש לכלוך על השולחן? בלאו הכי הכל מלוכלך. במסעדה האחרונה שהיינו, ששם המלצרית נתנה את השולחן שלנו בטעות לאחרים, ואף הזמינה אותנו פנימה והושיבה אותנו אל שולחן מלוכלך, למרות מחאותינו... היית צריך לראות מה היא חטפה ממנהלת המשמרת, אההה, קיבלנו גם בקבוק יין, שלדעתי ירד משכרהּ של המלצרית הנחפזת-מה. תראה אני לא אוהב הכללות, כמוך. יש אנשים שלא מטריד אותם הלכלוך ויש כאלה שזה מטריד אותם. להגדיר זאת כתופעה "ישראלית" נראה לי מוגזם מאוד.

 

[גנגי]

"כלל האוטובוס"

הוא הזיכרון הכי חריף שלי משיעורי כימיה, אם לא לוקחים בחשבון את ריח האמוניה, כמובן.

 

[חוכא האִטלולי]

ממני אין מה לחשוש

על ירכיי - רק מחשב ירך.

 

[שבולת ירוקת העין]

כמאמר השיר הידוע

גברת עם סלים תופסת את כל הספסלים מצד שני השיר הזה הוא אולי מן הזמן שבאוטובוס באמת היו ספסלים ולא מושבים

 

[nili6]

טוב האמת חשבתי שאתם יותר רציניים

חבל.