שאלה...

שאלה...

רצון להיות אחד מהעדר, רצון להישתייך לקבוצה כלשהי, גם אם מחיר הוא ויתור על משהו שלך או אף משוה בך לדעתי מאפיין את כולם. גם אלה שכביכול מיעוט, עדיין משתייכים. גם אלה שמנסים בכל יכולתם לא להשתייך לשום קבוצה- בעצם מכוונים את עצמם לקבוצה הלא שייכת. אנחנו מגדירים את עצמנו דרך אחרים. החבר של..., גרושתו של..., דוגלי תיאורית פשר, תומכי עלה ירוק, חברי גרין פיס, אוהבי רוק מתקדם, אספסוף גאה ושאר התיאורים הבאים לכם כרגע לראש. בכולם לא תשארו לבד. ואני שואלת למה? למה בדידות או ייחודיות מנטלית או רגשית מפחידה ואף מרתיעה אותנו? למה אנחנו חייבים להגדיר את עצמנו בהשתייכות?
 

דז

New member
איך תגדיר את עצמך לבד

כול מה שתעשי יהיה עם מישהו או עם עצמך . ומה כבר אפשר לעשות עם עצמך . לפעמים אומרים אדם שמח או דכאוני , תלוי למה הפרוט
 

Tulula

New member
גם להגיד שאת לבד, או יחידה

הוא ביחס לכל השאר ולכן ההגדרה תמיד תהיה ביחס לאחרים. בתור יצורים אנושיים אין לנו אלא להתקיים ביחס לאחר שהוא בבואתנו. אם לא יהיה מי שיאשר את קיומך, תדעי שאת קיימת או רק תחשבי את זה? תחשבי על זה
 
האדם הוא חיית עדר

אנו חיות שצריכות את השייכות. צריכים להרגיש שאנו שייכים לקבוצה כל שהיא.. למה? הסוציולוגים מסבירים את זה יותר טוב ממני.. אני פשוט שמעתי שככה זה. אך לגבי הגדרה עצמית. למדנו להגדיר את עצמנו על פי הקבוצה אליה אנו משתייכים. למדנו את זה מהחברה.. וזו בעיה מאוד מאוד גדולה, שכן יש אנשים אשר בגלל ההגדרות הללו לא מצליחים לשנות את התנהגותם. מה זאת אומרת ... אנשים אשר מגדירים את עצמם (בעקבות התוית שהרופא או הפסיכיאטר נתנו להם) כגון "מדוכא קליני" "מאני דיפרס" וכד´ מחזיקים בכוח את התוית הזו, משתי סיבות. א. בגלל תחושת הבדידות אשר בד"כ חשים האנשים הסובלים מדיכאון קליני וכד´ כאשר יש להם את התוית, התג הזה הם מרגישים שייכות לקבוצה מסוימת, דבר אשר מוריד מעט את תחושת הבדידות.. כי יש תחושת שייכות כלשהי.. ב. בגלל שהם מגדירים את עצמם עם התוית הזו, לדוגמה "אני אלכוהוליסט" , הפחד שלהם הוא שאם הם יפתרו מהתוית, ההגדרה הזו.. הם יעלמו. ( זהו פחד פנימי לא מודע בד"כ ) אך באמת, כפי שאנו לא האוטו שלנו, אף על פי שאנו נוהגים בו, וכפי שאנו לא הבית שלנו, אע"פ שאנו נמצאים בו מחצית מהזמן בחיינו. אנו גם לא המחלות שלנו, או ההתנהגויות שלנו. נכון אנו יכולים להגדיר את עצמנו ע"פ הם אבל זה לא יהיה נכון ו/או בריא בשבילנו לעשות כך. אנו אנשים אשר חווים בעיות אלכוהוליזם, או חווים דיכאון קליני וכד´.. כאשר ההתיחסות היא כזאת, יש לנו הרבה יותר סיכויים לשלוט במחלה מאשר שהמחלה תשלוט בנו. עוד דבר. אם אדם ישב, ויחשוב, ויבדוק את תכונותיו השונות, ויגדיר את עצמו לפיהן, ולא לפי עבודתו, חבריו, סביבתו וכד´.. בטחונו האישי יעלה פלאות ( קריאה מומלצת "אישיות והישרדות" בהוצ´ דגש אחר. רוח מדבר
 
כשאדם נולד......

כשאדם נולד הנשמה שלו מתחלקת לשניים, במהלך חייו הוא\י מחפשים את הנשמה התאומה אם זה במודע ואם זה לא, כשהנשמה לבד היא לא מושלמת תמיד חסר משהו.
 
לפי הגישה הזו אז..

האדם מחליף את הנשמה התאומה שלו 3 פעמים במהלך חייו עד הנשמה התאומה השלישית ( לפי ההסברים של רפי רוזן) לעומת זאת לפי הקבלה (אם אני לא טועה) ההתפצלות היא הרבה יותר רחבה מאשר רק 2 אלה לאלפים.. והיא בעיקר אצל הגויים ולא אצל היהודים.. כאשר אצל היהודים יש יותר אחדות מפיצול.. ומדובר על ניצוצות נשמה... השאלה שלי היא מהו הצד הפרגמטי של שתי הסתכלויות אלה? מה הצד הפרקטי? מה אני יכול לעשות עם זה או בשביל זה? ומה יוצא לי מזה? רוח
 
לא טעית בקשר לתורת הקבלה

אבל מי מקשיב לזה......:0) ובלי קשר יש אנשים שלא חייבים להכנס לתוך העדר זאת בחירה ויש הרבה אפשרויות... אם אתה רוצה להשאר לבד ...זאת הדרך שלך ויש גם המון כמוך וגם אם אתהלא רוצה להשאר לבד אתה בתוך עדר שהוא קצת יותר גדול... אוהבת ולא מתאהבת... מיכל:)
 
לאיננה ../images/Emo9.gif

לפי דעתי האדם מטבע בריאתו הוא יצור שוחר חברה משום שעוד מימים קדמונים הוא נזקק למסגרת המגינה והתומכת של השבט מפני שהוא מצא שכאשר חיים בחברה שאנשיה מתיחסים בכבוד ובסבלנות זה לזה החיים הרבה יותר נעימים.הצרה היא שבימינו שכחו מה המהות של חברה תקינה ובריאה וזה ממש חבל. שלךחנה גונן
 
רוב התשובות כאן...

או שהביאו לי את הבלה בלה הרוחני (תסלחו לי, אך כך אני רואה את התשובות של הקבלה וכד´),או עשו הכללות גסות או שפשוט ציינו עובדות הידועות לכולם, כולל אותי... מה שאני שואלת כאן זה- מה הסיבה לכך? למה צריכים את זה? ולמה מישהו שאינו צריך את זה מוגדר ע"י הכלל כלא נורמלי, לא שפוי וכד´, תמצאו לזה עוד המון תשובות. תסלחו לי אם אני נשמעת כאן קרה או חצופה, אני פשוט רוצה תשובה, לא רוצה התמרחות, התחמקות, או תשובובת מהעולם המקביל. בתודה מראש.:)
 
הערה מהותית על תרבות דיון!

האדונית הנכבדה אשר פסקה מלחלום העלתה שאלה אשר אין בכוחה לענות עליה לבדה. שאלה לגיטימית, אשר מסקרנת את חלקנו, לכל הפחות. האדונית אף זכתה למספר תשובות, תשובות של אילו אשר ראו את הודעתה וניסו לסייע כמיטב יכולתם, ניסו לסייע בידה ביצירת שיח בנוגע לשאלתה. אנשים השקיעו מאמציהם וענו לפי אמונותיהם השונות והמגוונות. הבה נבדוק את תגובת השחץ של העלמה הרכה בשנים, לטענתה התגובות הינן: "ציון עובדות הידועות לכל, הכללות גסות ואף לא פחות מבלה בלה רוחני" בהמשך מכנה הכותבת את התגובות לפנייתה:"התמרחות, התחמקות ותשובות מן העולם המקביל". אמנם הכותבת אינה מחוייבת ליחס חשיבות לערכיהם של העונים לה, אך עליה לקבל זאת שכפי שהיא מייחסת חשיבות לערכיה הרי שהם מייחסים חשיבות לשלהם, ואין לה הזכות לכנות דבריהם בשם: בלה בלה רוחני, וכו´. לשון אחר: כל אדם בוחר בערכיו, על האחר לא מוטלת החובה ליחס להם חשיבות בעצמו, אך עליו לקבל זאת שהבוחר בהם בחר בהם, כפי שהוא בחר בערכיו, ואין עליונות לערכים מסויימים.( אוסיף בקצרה שמן הראוי להתייחס באדיבות לדברי בני-האדם, אף אם אינם לרוחך ומתחת לסף האינטילגנציה ה´גבוה´ שלך). האם מעשה הגסות המילולית נעשה בתום לב, מתוך חוסר מודעות? ודאי שלא! זו אשר אינה חולמת, מודעת להיותה "קרה ומחוצפת" כלשונה, אך בדרכה להשיג את התשובה הנכספת לשאלה הטרנסצנדנטית היא מוכנה לדרוס את אילו המנסים לסייע בידה, באם תשובותיהם אינן לרוחה. לסיכום לדעתי על זו אשר אינה חולמת עוד (ואולי ראוי שתחלום...), להתנצל בפני האנשים אשר פגעה בהם, ולבקש סליחתם על חוסר ההתחשבות המשווע בהם כבני-אדם, חוסר התחשבות הבא לידי ביטוי באופן הפוגע אשר נהגה בהם.
 
אני באמת מקווה שלא כולם הרגישו כך..

לא הייתה כוונתי לפגוע באף אחד, כמובן שלא באלה שניסו לתת לי תשובות. ואם אכן עשיתי זאת שלא במתכוון, אני מתנצלת, לא מפני שהורית לי כך, אלא מפני שהארת את עניי על אפשרות שכזאת, ועל כך אני מודה לך. כשאמרתי "בלה בלה רוחני" הכוונה שלי לא הייתה להעונים, אלא למהות הרוחניות דוגמת קבלה לדעתי, ואך ורק לדעתי. כשאמרתי התמרחות, לא כיוונתי גם זאת לעונים, אלא לטבע של כולנו, כשהשאלה היא קשה, אנחנו (כולנו, כולל אני כמובן)נוהגים "למרוח" את עצמנו (לא אותי, אם תשים לב, אלא כל אחד את עצמו) ולענות מטעמי נוחות וחוסר מוטיבציה לחפור את הדברים שיכולים להכאיב לעומק. לא ניסיתי לדרוס אף אחד, וכמובן שלא ניסיתי להשיג תשובה בכל מכיר, אלא רק ניסיתי לעורר תשומת לב ודיון באמת מעמיק לגבי נושא שנראה לי אקטואלי וחשוב מספיק. אני אשקר אם לא אגיד שציפיתי לתשובות יותר מעמיקות (והכוונה היא לא לכך שאנשים כאן רדודים או כדומה, אינני יכולה או רוצה לשפוט אדם, ואני אף מאמינה שאנשים כאן אכן לא כאלה, אלא לעומק הבעיה, או השאלה עצמה) ולא תשובות שאכן מביאות רק עובדות קיומיות, שהן עובדות ובהיותם שכאלה- ידועות לנו ולכן לא מתעמקות בלמצוא תשובה, אלא אמורות רק ללוות את השאלה. לצערי, אולי נשמעתי יהירה או גסה, אך אין זאת הייתה הכוונה. ניסיתי למצוא תשובה, אך לא רק בשבילי, אלא כדי שכל אחד שחפץ בה יחפש את הדרך. ואין הערתי על אינטילגנציה של אף אחד כאן, וזאת יש לציין לעומתך, כשהדגשת את הגירשיים של האינטילגנציה "הגבוהה" שלי. ושוב, אני מתנצלת אם פגעתי במיהו. ורק להעיר על כך שלא ניסיתי להתחבא מאחורי שם חדש (לעומת...?), כשאני מכירה חלק מהעונים, לדעתי רק תומך בטענתי שלא ניסיתי לפגוע. וצר לי אם הדיון נפסק בגלל אי הבנות, שאולי אכן קרו באשמתי.
 
סיכום.

מטרתי היחידה הייתה להאיר אספקט מסויים של אופן ביטוי הדברים, היות ומטרה זו הושגה, אפסיק את השירשור. מצידי. אציין שזהו שמי היחיד בפורום זה, וכן שהגרשיים נועדו לתפארת המליצה בלבד.
 
מטרתך הושגה...

בתגובה הקצרה הזאת, באמירה שמטרתך הושגה, ובכך שאתה מפסיק את הדיון רק כי מה שרצית לשפוך עליי- נשפך, ואתה לא מעוניין אפילו לשמוע תשובה, בכך שאתה חיפשת למצוא פגיעה איפה שלא הייתה, וחיפשת קורבן להתפרצות "הטוהר" שלך ובכל שפגעת בי (ראה את כל המשפטי יהירות ואף יותר מכך שלך), ובכך ששפטת אותי (ראה את המשפט, האם עשתה זאת ללא כוונה? ונתת לך תשובה שהייתה נוחה לך להמשך ההתפרצות ללא סיבה), ובכך שפגעת בי ברמיזות שבאמת אינן עומדות במדרגה אחת עם אדם מנומס או אינטליגנטי- בכל זה רק הראת לי שאני אולי טעיתי במקצת בבחירת משפטים (אך לא בתוכן ולא בכוונה9, אבל רק "נפלתי קורבן" לאחד שמרחרח ריב ומחפש להצטייר כצדיק מגן עם, כשכפיו אינן נקיות כלל. שיהיה לך המשך חיים נעים, ולא בהצלחה בחיפוש אחרי קורבנות זעם נוסף.
 
תשובה.

ציינתי שמטרתי הושגה ואכן כך. לא אגרר להמשך הויכוח. ויכוח לשם ויכוח זר לי. המשך חיים מהנים ומלאי סיפוק. ביי.
 
להגדיר את עצמך, זה להגדיר אחרים,

כי האחרים עצבו את חייך. מי היית אם לא היתה לך את החברה המסוימת הזו? מה את עושה עם האפשרויות שיש לך את המסגרות שאת נמצאת בהן? הרצון להיות חלק מהעדר הוא בשביל שלא נהיה חלשים, שלדעתי בא מימי קדם, שבו לרוב היה את הכוח. נכון, לכל אחד יש קבוצה, למרות שהוא לא מכיר בכך. כבר דנו על כך מתישהו. (והנה הזמן להציג את עצמי, מחדש. זוכרים את סיידר תפוחית? בטעות מחקתי את הקוקיס שזיהו אותי, אז זה הניק שלי.)
 
למעלה