שלום
ראשית-אני מאחלת לך מסע משמעותי. בתור אחת שהייתה בפולין לפני כמעט שלוש שנים,אני חייבת להגיד לך שהרגשתי תחושה די דומה לשלך,אבל כשהגעתי לפולין ראיתי שבסופו של דבר הרעיון של המשלחת זה לעזור אחד לשני,כקבוצה,גם עם אנשים שאת לא מכירה. אני אישית גיליתי טפח מאוד עמוק באנשים שגדלו איתי,וגיליתי כמה אנשים מתחברים למסע,גם כאלו שחשבתי שלא. במשלחת שלנו [שהייתה די קטנה-60 אנשים פלוס עוד ארבעה מדריכים] היה לנו מה שנקרא "יומן אוטובוס" שהמטרה שלו הייתה בעצם לעזור תוך כדי הנסיעות בין המקומות אחד לשני לבטא את התחושות ,וכשקראתי קטעים שחבר'ה מהשכבה שלי,ילדים אז בני 17-18 כתבו שם ראיתי כמה אנשים מגלים בתוכם תחושות שאני בספק אם היו עולות במידה ולא היו יוצאים,ועל כן אין צורך לפחד,כי לדעתי ומניסיוני האישי [שוב ייתכן וזה שונה במשלחות אחרות] כל אחד מוצא את המקום שלו,וכולם מגלים משהו. יש הרבה יחד במסע הזה,אבל יש גם רגעים שאני העדפתי את הלבד שלי. בסך הכל-יש חשש מאוד גדול של להסתדר שמונה ימים בקבוצה של חבר'ה שאת לא מכירה,אבל במהלך מסע כזה אתם תעברו גם תהליך קבוצתי ותלמדי להכיר את האנשים שנמצאים איתם,ויכול להיות שתגלי בהם משהו חדש. מבחינה נפשית-זה מסע לא קל,בעיקר בימים הראשונים. מה שעשו במשלחת שלי כדי להכניס אותנו העדיפו כבר ביום השני של המסע שלנו להביא אותנו לאושוויץ,ולכן בצורה מאוד חדה נכנסנו לאווירה,למרות שזה היה קשה כי בסך הכל היום השני,בסך הכל יום אחד בפולין וכבר "זורקים אותך למים" שתתמודד עם מה שאתה מרגיש ועם מה שעולה בתוכך. יש מקום לשתף אחד את השני במה שעובר עליכם,ועל כן נערכות שיחות סיכום [לפחות אצלינו היו כאלה],ולדעתי מעטים האנשים שחוזרים מפולין עם תחושות של דיכאון ורצון להתאבדות. מה שכן-יש אנשים כמוני למשל שחוזרים עם משהו קצת שונה מאחרים,חברים שלי למשל אחרי המסע המשיכו הלאה בחיים שלהם, ואילו אני עד היום שלוש שנים אחרי מוצאת את עצמי יושבת,מתבוננת באלבומים שלי,קוראת את יומן המסע,וגם מדי פעם כותבת תחושות שעולות לי מהחוויה הזו מבט לאחור,כיוון שאני עדיין מגלה דברים חדשים שלא הרגשתי אז. מה שלי מאוד עזר בנסיעות זה שלמרות שהמסע הזה הוא כביכול אישי,הוא גם מסע של קבוצה,ביחד,ובמידה ומישהו נשבר הקבוצה תהיה שם לתמוך בו,וזה כל מה שיפה.
בינתיים אני קצת מפחדת מכל העניין, מבחינה נפשית. אני לא יודעת איך אחזור, כי שמעתי שיש אנשים שחוזרים במצבים נפשיים לא הכי-הכי - אשמח לחיזוקים [גם כוזבים ^^]. עוד דבר שרציתי לשאול, כמה חברים טובים [לדעתכם] צריך בקבוצה כדי להחזיק מעמד? שאלתי כמה וכמה שכבר יצאו למסע, וחלקם אמרו שלא צריך להגזים, כי מכירים הרבה אנשים במסע, וכולם מתפרקים אחד על השני. חלקם אמרו שצריך לפחות שניים שמכירים טוב כדי לבכות על כתפם וכדי להסתדר בכללי. [אשמח לדעתכם, כדי לדעת אם לעבור קבוצה להיות עם החברות הטובות P:]
נסי , תגידי אם אהבת אצלי תמיד יש שישה 
