חרדיות וכיפות סרוגות
לגבי שלום. התחלנו בתקציר אמונות ודעות בשרשור הכרות, וגלשנו לויכוח תיאולוגי ותרבותי חובק עולם. למרות שאין זה הפורום לכך, נראה לי כיוון שפתחנו בכך, שהדברים בכל זאת ראוי שיאמרו. אם כן, הפורום הוא פורום תנ"ך. ועל כן, הזווית הראשונית שאני בוחן בה את הדברים הם הפשט על פי ההבנה הראשונית שעולה מקריאת הטקסט, ולא ניגש מיד לפרשנות על דרך הדרש או הסוד. ועיון בתנ"ך מגלה שרוב רובו של התנ"ך דן בחיי העולם הזה, ובעיקר בחיים הגשמיים. המצוות רובן מלמדות היאך לחיות את החיים הגשמיים בדרך הנכונה. לא תמצא בתנ"ך כמעט התייחסות לחיי העולם הבא או השארות הנשמה בכלל. אל תסיק מכאן שאני שולל את העולם הבא או השארות הנפש! חלילה!. אבל מהתנ"ך, במנותק מתורה שב"עפ – עולה עיסוק בעולם הזה, בלבד. ולכן אני חושב שכאן, יותר מבכל מקום אחר, אסור להוציא מיקרא מידי פשוטו. דבריך סוטרים את ההיגיון של עצמם: על פי הכתוב בתנ"ך, האידאלי הוא שיהודים בלבד יתגוררו בארץ ישראל. על פי דבריך, את כל המלאכות יעשו "גויים". ואני שואל, אילו גויים – תאילנדים? פלסטינאים? כנענים?. "יגיע כפיך כי תאכל", נידרש לי על פי הפשט. יהודי זורע, יהודי קוצר. אני מוכן לקבל את זה שיהיה גם יהודי משגיח. אבל לא שיהיו 5 מיליון משגיחים, ועוד מיליון גויים שיעשו את העבודה עבורם. אכן, גם מלך יכול להנות ממלאכה של עמך - ראה את תשובת דוד למיכל בת שאול שבזה לו על כי רקד עם העם כהגלות נגלות אחד הנקלים - כמה כבוד הוא ראה לעצמו לעשות מעשה של עמך לשם שמיים. לגבי טענותיך על עבודת האדמה, כפי שברור לך דעתינו חלוקות. בלי להרחיב, כי זה לא עיקר העיניין, אומר שסבי וסבתי עלו לקיים מצוות יישוב ארץ ישראל ככתבה וכלשונה. והשעה שיחקה להם, כי היו עליות "ציוניות" באותה תקופה. סבי עלה כחלוץ לפני קהילה שלימה בפולין שעמדה לבא בעקבותיו, ולהקים יישוב חרדי העוסק בחקלאות. (יש תי תיעוד הסטורי מעניין לכך). אולם אנשי הקהילה התמהמהו, ולבסוף עלו כולם בעשן המשרפות באושוויץ, מלבד סבי, שצאצאיו חיים ונושמים בארץ עד עצם היום הזה. כך ש"סוף דבר" במקרה הזה מעיד דווקא שמהלכו של העולה והעובד הוא שהיה הנכון, ולא מהלכם של מי שנותרו בגולה, וזכו לקיים מצוות מוות שם על קידוש השם. לעיניין ירידת הדורות, אכן, וידוי. מודה על האמת, שעל פי אמונתי עלי להקדיש את כל מרצי לעשות הכל לכבודו של הבורא, אך חיי הארציים מושכים אותי גם לעשות להנאתי ולרווחת בני ביתי. לא כל אדם הוא משה רבינו שכולו קודש לרצון הא-ל, ובזה מעשי אינם תואמים להשקפתי על הראוי לעשותו. לגבי דור מבוכה והורדת כיפות. ברור לי כי הורדת כיפות בזרם כיפות סרוגות מהיר מאשר בזרם החרדי. אולם דייק בקריאת דברי. כתבתי שהסתגרות אינה שיטה בהיבט ארוך טווח. וכפי שאתה יודע, אם לפני לא הרבה דורות כל היהודים ללא יוצא מהכלל שמרו מצוות בפרהסיה, ולא העזו לחלל שבת או לאכול מאכלים אסורים בפרהסיה, הרי שהיום רובו של העם אינו כך. גם בזרם החרדי זה קורה, והרבה, ואם נראה זאת כתהליך – לצערי נראה בעוד דור פחות ופחות דתיים, בכל זרם שהוא. אגב, מלבד הסגירות, היהדות החרדית נכשלה מספר פעמים בקריאה לא נכונה של ההסטוריה, והשבר בעקבות כך היה קטלני: היהדות החרדית קיבלה את משיחינותו של שבתי צבי. וכשזה התבדה, נפל עם רב בין המאמינים. היהדות החרדית טעתה לראות בחסידות המשך לשבתאות, ועל הפילוג הזה נפלו עוד קורבנות אמונה רבים. היהדות החרדית לא השכילה לחזות את העומד לקרות בעלית הנאצים לשילטון, ודביקותם בהשארות באירופה גרמה ל6 מיליון יהודים מאמינים לעלות בסערה השמימה. מסיבות אילו אני מסרב לקבל את העובדה שאדם החובש קפוטה יודע יותר טוב מימני מה כוונת הא-ל ומה רצונו. (חלילה אל תיקח זאת כמופנה אליך אישית. אני מחוייב להלכה ולפסיקות, אך מרשה לעצמי לבחור רבנים שאינם בהכרח חרדים במשמעות הידועה, כי אם רבנים שאני מעריך את דעתם ופועלם) לעיניין פרשנויות מוטעות ושינויים אחרים שהעמידו לנו יהדות אחרת ממה שכוון במקור. זו חבית חומר נפץ שלא הייתי רוצה לפתוח בפורום זה, כי מהמעט שאכתוב שלול להיראות כביכול, כאילו התפתחות הפסיקה לאורך הדורות היתה מוטעה, ואין כוונתי לכך. אומר רק כי הרב קוק כותב, כי תורת ארץ ישראל עדיפה על תורת הגלות, שכאשר העם נותק משורשיו הפך הלימוד להיות תיאורתי ולא כתורת חיים של הלכה למעשה. זה כיוון כוונת דברי, אבל לא הייתי מאריך על כך בפורום זה. לא הבנתי את טענתך על אילו העוזבים לחול. מכל מקום, לי ברור שהתנך הוא הוא הגורם המאחד אותנו כעם, והוא הוא הגורם לגעגועינו לארץ ישראל. אי אפשר להסביר מה הקשר בין אתיופי, תימני, רוסי, מרוקאי ופולני (ויסלחו לי שאר העדות שלא נכללו ברשימה...) שאינם ניראים דומים, לא בחיצוניותם, לא במנטליותם, לא בלשונם ובמינהגיהם, אם לא נראה בתנך כחוט המקשר ביניהם, יוצר הזיקה לעם ולארץ. לסיום, כל מה שכתבתי כתבתי מנהמת ליבי, ואני מקווה שאיש מהקוראים לא יראה לעצמו פגיעה אישית מקיאה בדברים. בברכת שנה טובה, יוסי
