שאלות (אני כבר מתבייש להטריד אתכם, אבל לא הביישן למד

[Assiduous]

שאלות (אני כבר מתבייש להטריד אתכם, אבל לא הביישן למד

 

[Assiduous]

האם המילה "עמדי" יכולה להתרבות?

האם אפשר לרבות את מלת היחס "עמדי" בדומה ל"עִמִי" (=עִמָנו) אולי - עִמָדֵנוּ?

 

[איתי שלר]

יכולה. רק עם דגש במ"ם.

 

[Assiduous]

תודה. אגב במילון ההיסטורי מצאתי תיעוד להיקרות אחת בלבד!

 

[Assiduous]

מדוע 'פך' הופך ל'פכּים' ולא נשאר פכים?

מה הסיבה שהמילה פכּים עם כף דגושה בעוד שבצורת היחיד שלה היא פךְ?
אני פשוט מנסה להבין את ההיגיון של הכנסת הדגש, האם זה דגש משלים (פככים?)? האם אתם מכירים מילים אחרות דומות?

 

[Assiduous]

קַרחי או קִרחי?

האם אתם מבינים או יודעים על פי מה קבע מילון ספיר שהאיזכור מימי הביניים של המילה קרחי נוקדה בפתח ולא בחיריק? אולי על פי אנלוגיה למילים אחרות דומות?
&nbsp
"קַרְחִי:
כּמו קֶרַח: המֵימות הקַרחִיים והשִלגִיים הם עָבים (ספרות ימי הביניים)"

 

[איתי שלר]

כמו מלך - מלכי, כלב -כלבי

תלוי במשקל הקדום: מַלכי אבל סִפרי.

 

[Assiduous]

המילה קרחי שעליה כתבתי אינה עם כינוי הקניין

קרחי הוא תואר במובן של icy
"המימות הקרחיים..."
האם אתה מתכוון לומר שניתן לעשות אנלוגיה בין שמות תואר למילים עם כינויי הקניין?

 

[איתי שלר]

רק רפרפתי על דבריך ולא שמתי לב שדיברת על שם תואר.

אבל כן. ניתן להשוות ש"ע + כינוי חבור לשם תואר מהבחינה הזו. כי שניהם בסופו של דבר הם מילים בנטייה של צורת היסוד.

 

[Assiduous]

תודה איתי

 

[Assiduous]

למה מסך > מַסַכּים, ולעומת זאת כרך > כרכים?

מה ההיגיון העומד מאחורי ההבחנה בין שני המקרים?

 

[Assiduous]

השוא בציווי "שְנִי!" (sleep!) הוא נע או נח?

לפי השיטה ששמעתי בעבר אם רוצים לדעת אם זה נע או נח מה שצריך לעשות זה להטות את הפועל לזמן עבר, ואם יש באות הזאת תנועה אז זה שוא נע. האמנם? במקרה הזה, זה יישמע קצת מוזר לומר שְׁנִי (כי זה נשמע כמו שֵׁנִי- second).

 

[איתי שלר]

שווא נע

שווא בתחילת הברה הוא שווא נע, שווא בסוף הברה הוא שווא נח.
כאן זו תחילת הברה.

 

[Assiduous]

זאת אומרת

ששוא בתחילת מילה הוא תמיד נע?
יחד עם זאת אני מסתפק אם במילה "קצת" או "מעט" האות הראשונה בכל אחת מהן נחשבת תחילת הברה כדי שיהיה אפשר לקרוא אותן בשוא נע. (ketsat vs. ktsat)

 

[איתי שלר]

בהחלט

שווא בתחילת מילה תמיד פותח הברה ותמיד נע.
כך גם במילים "מעט" ו"קצת" (בעברית המודרנית אנחנו נוטים להניע את השווא במילה "מעט" בגלל האות הגרונית העוקבת, להניח את השווא במילה "קצת". אבל במקור בשתי המילים באה תנועה אחרי השווא,ולכן הוא מוגדר כשווא נע.)

 

[Assiduous]

אם ככה

צריך לומר:
דברים קטנים ודברים גדולים מצטרפים- dEvarim gEdolim udEvarim Ketanim
כלום, כלומר פְּסוק פְּסוּקך - kElum, kElomar, pEsok, pEsukkha
שְׁנתך עריבה- shEnatkha
&nbsp
הבנתי אותך נכון?

 

[איתי שלר]

כן, אך השמטת מעט

השמטת את השווא הנע השני שב"פסוקְך" וב"שנתְך".
לגבי "ודְברים" זו שאלה אם מדובר בשווא נע או אולי נח (שווא נח מהסוג המכונה "מרחף", שאחריו באה בי"ת לא דגושה, שריד לתנועה שהייתה שם בתקופות רחוקות יותר) .
השאלה מהי חלוקת ההברות:
u-de-va-rim או שמא: ud-va-rim.

 

[Assiduous]

מדוע

השוא השני הוא גם כן שווא נע במילה פסוקך ובמילה שְנתְך? (pEsukEkha, shEnatEkha)
כלומר, את הסיבה לראשון הבנתי, אבל מה הסיבה לשני?
&nbsp
בנושא של המילה דברים ייתכן שזה עניין של מסורת ודיאלקט, אני יודע למשל שבקרב עדות המזרח קוראים את זה כשוא נע ("והיו הדברים") ולמיטב ידיעתי -על סמך הקלטות ישנות ששמעתי- כך היא בעברית הקלאסית הישנה שהייתה בתחילת היישוב. ראה כאן לדוגמה: "והיו הדברים"- https://youtu.be/u4CmxOxX31k?t=51, וכן נוסח תימני כאן- https://youtu.be/4hN9_oRyq0U?t=22. לעומת זאת, לפי הרושם האישי שלי, בקרב עדות אשכנז המשמרים את ההגיה האותנטית השוא באופן כללי תמיד היה נח, לפחות בקרב הציבור הכללי (ולא על 'דקדקנים' נקודתיים). מאידך גיסא - ראה כאן http://web.nli.org.il/sites/nlis/he/song/pages/song.aspx?SongID=1030#3,138,7341,864 נוסחאות קריאה שלכאורה מתיימרות להיות נוסח אשכנז (אשכנזי-ישראלי?) וקוראים את זה כשוא נע. אשמח אם תתקן אותי אם לדעתך טעיתי בדבריי.

 

[איתי שלר]

כי

הוא בא בתחילת הברה ʃĕna-tĕxa. אתה יכול לראות שהנו"ן במילה "שנָתך" מנוקדת בקמץ, וקמ"ץ בא בהברה לא מוטעמת רק אם היא הברה פתוחה. ואם ההברה פתוחה, הרי הנו"ן פותחת את ההברה העוקבת.
אם תסתכל על צורת ההפסק גם תראה תנועה מלאה במקום השווא: וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ.
גם ב"פסוקך" השווא בא במקור בתחילת הברה pĕsu-kĕxa, תוכל לזהות זאת על סמך השורוק (לו ההברה הייתה סגורה, הניקוד היה קובוץ ובכתיב חסר לא הייתה נכתבת וי"ו). ועל סמך היעדר הדגש הקל מהאות "ך" העוקבת. גם כאן צורת ההפסקה העקרונית היא פסוקֶך בתנועה מלאה.
לא דיברתי על "הדברים" ששם השווא נע ללא ספק, אלא על "וּדְברים" (אם תעיין בתנ"ך תמצא מקומות שבהם במקרים כאלה בא מתג-געיא לסמן הנעת השווא, ומקומות אחרים שבהם לא מסומנת הנעה כזו).

 

[Assiduous]

תודה רבה! השכלתי. אני מודה לך על הסבלנות ועל ההסברים.