אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
שאלות בנושא אמונה
- פותח הנושא beti20
- פורסם בתאריך
כמובן
מאוד ייתכן שקיים משהו מעבר לתפיסה שלי, ולכן אני תוהה וחושבת על זה כל כך הרבה. ואני מאמינה, רק שזה עדיין לא הפך להיות חלק בלתי נפרד ממני. כלומר, לפעמים ההגיון הקר מציק לי ומנסה להחזיר אותי לקרקע, שמא אני אבלע ע"י כל ה"פנטזיות" האלה. בגלל זה כבר ציינתי כאן שהייתי רוצה באמת להאמין. אמונה שלמה.
מאוד ייתכן שקיים משהו מעבר לתפיסה שלי, ולכן אני תוהה וחושבת על זה כל כך הרבה. ואני מאמינה, רק שזה עדיין לא הפך להיות חלק בלתי נפרד ממני. כלומר, לפעמים ההגיון הקר מציק לי ומנסה להחזיר אותי לקרקע, שמא אני אבלע ע"י כל ה"פנטזיות" האלה. בגלל זה כבר ציינתי כאן שהייתי רוצה באמת להאמין. אמונה שלמה.
יפה שאלת
מה מפריע לי באורך חיי כפי שהוא היום? מפריע לי שאין מהות לחיי (או לפחות, לא ידועה לי המהות/התכלית הזו). מה שמפריע לי הוא שהחיים נראים לי כמו דרך עליה אני צועדת ואני לא יודעת לאן היא מובילה, ואם בכלל.... ואני רואה את כל האנשים שצועדים לצידי ותוהה אם הם יודעים לאן פנינו מועדות, אבל נראה לי שרובם בכלל לא חשבו על זה, והעניין לא ממש מטריד אותם. מפריע לי שאני קמה כל בוקר כמו שהשמש זורחת בכל יום, ואני תוהה לפעמים - למה (גם לגבי, וגם לגבי השמש). זה בתמצות מה שמפריע לי....
מה מפריע לי באורך חיי כפי שהוא היום? מפריע לי שאין מהות לחיי (או לפחות, לא ידועה לי המהות/התכלית הזו). מה שמפריע לי הוא שהחיים נראים לי כמו דרך עליה אני צועדת ואני לא יודעת לאן היא מובילה, ואם בכלל.... ואני רואה את כל האנשים שצועדים לצידי ותוהה אם הם יודעים לאן פנינו מועדות, אבל נראה לי שרובם בכלל לא חשבו על זה, והעניין לא ממש מטריד אותם. מפריע לי שאני קמה כל בוקר כמו שהשמש זורחת בכל יום, ואני תוהה לפעמים - למה (גם לגבי, וגם לגבי השמש). זה בתמצות מה שמפריע לי....
תראי
אני מאמין בכח עליון והדבר לא נותן תכלית לחיי, בעיני תכלית אדם צריך לצקת לחייו וליצור בעצמו (ולא לקבל ממקור חיצוני). אני, אגב, נוטה להפריד בין שאלות ה"למה?" לשאלות של "בשביל מה?"; בעיני כח עליון יכול לתת תשובות על שניהם, אם את בוחרת בכך, ויכול שלא לתת תשובות לשניהם גם כן.
אני מאמין בכח עליון והדבר לא נותן תכלית לחיי, בעיני תכלית אדם צריך לצקת לחייו וליצור בעצמו (ולא לקבל ממקור חיצוני). אני, אגב, נוטה להפריד בין שאלות ה"למה?" לשאלות של "בשביל מה?"; בעיני כח עליון יכול לתת תשובות על שניהם, אם את בוחרת בכך, ויכול שלא לתת תשובות לשניהם גם כן.
התשובה לשאלה הזה היא בתוכך
בתוך כל אחד מאיתנו יש דברים שגורמים לו להדהד בשמחה ובהנאה שהוא מרגיש אותם. הדברים האלו שונים מאדם אחד לשני וברגע שמוצאים אותם אפשר לדעת מה יגרום אושר ושמחה באותו רגע בחיים. כמובן שבתקופות שונות בחיים ייתכן מאוד שהדברים ישתנו. אפשר לאמץ ולחקות את מהות החיים של בן אדם אחר או קבוצה אחרת של אנשים ולשכנע את עצמך שזו מהות האושר. יש גם אנשים שחושבים שאושר של בן אדם בודד הוא מאומה לעומת טובת הקבוצה הכוללת ושעל הפרט לאמץ את כל הקודים של הקבוצה אחרת יודח ממנה. רוב האנשים חיים איפשהו באמצע אני מניח ומאמצים מחוסר היכרות באפשרויות אחרות או מנוחות קצת או הרבה ממה שהחברה הסובבת אותם מציאה וחלק משל עצמם. אבל למה לחשוב בעצם שיש מטרה כוללת ושהיא אחת ובודדת ואין בלתה? למה לדמיין של החיים הם רק מסע אל מקום שאולי נגיע אליו ואולי לא? הרבה יותר נעים לחשוב על החיים בתור מסע שבו עצם ההליכה בשביל האינסופי של ההתנסויות שלנו היא עצם הקיום שלנו. במקום לחכות כל החיים לרגע נאצל אחד שבו המטרה מתקיימת ומייד יש לחפש אחריה אחת חדשה אפשר לזנוח את עצם החיפוש ולהנות בכל רגע נתון ממה שיש לחיים סביבנו להציע. ואני לא חושב שיש טעם לחיות את החיים רק באופן רגעי ובהמי, לא לזה אני מתכוון. אלא שאפשר לשים מטרות ארוכות טווח כמו לימודים. עבודה, שיפור המידות האישיות ואז לא להסתכל על עצמך כאילו את בחסר מתמיד לקראת השלמת המשימה אלא לעשות בכל מאודך בכל רגע נתון כדי למצות את מה שיש ולא לחשוב שברגע שתגיעי לנקודה כלשהי מארג הכוחות יעבור שינוי משמעותי כל כך שחייך יתמלאו פשר. דותן
בתוך כל אחד מאיתנו יש דברים שגורמים לו להדהד בשמחה ובהנאה שהוא מרגיש אותם. הדברים האלו שונים מאדם אחד לשני וברגע שמוצאים אותם אפשר לדעת מה יגרום אושר ושמחה באותו רגע בחיים. כמובן שבתקופות שונות בחיים ייתכן מאוד שהדברים ישתנו. אפשר לאמץ ולחקות את מהות החיים של בן אדם אחר או קבוצה אחרת של אנשים ולשכנע את עצמך שזו מהות האושר. יש גם אנשים שחושבים שאושר של בן אדם בודד הוא מאומה לעומת טובת הקבוצה הכוללת ושעל הפרט לאמץ את כל הקודים של הקבוצה אחרת יודח ממנה. רוב האנשים חיים איפשהו באמצע אני מניח ומאמצים מחוסר היכרות באפשרויות אחרות או מנוחות קצת או הרבה ממה שהחברה הסובבת אותם מציאה וחלק משל עצמם. אבל למה לחשוב בעצם שיש מטרה כוללת ושהיא אחת ובודדת ואין בלתה? למה לדמיין של החיים הם רק מסע אל מקום שאולי נגיע אליו ואולי לא? הרבה יותר נעים לחשוב על החיים בתור מסע שבו עצם ההליכה בשביל האינסופי של ההתנסויות שלנו היא עצם הקיום שלנו. במקום לחכות כל החיים לרגע נאצל אחד שבו המטרה מתקיימת ומייד יש לחפש אחריה אחת חדשה אפשר לזנוח את עצם החיפוש ולהנות בכל רגע נתון ממה שיש לחיים סביבנו להציע. ואני לא חושב שיש טעם לחיות את החיים רק באופן רגעי ובהמי, לא לזה אני מתכוון. אלא שאפשר לשים מטרות ארוכות טווח כמו לימודים. עבודה, שיפור המידות האישיות ואז לא להסתכל על עצמך כאילו את בחסר מתמיד לקראת השלמת המשימה אלא לעשות בכל מאודך בכל רגע נתון כדי למצות את מה שיש ולא לחשוב שברגע שתגיעי לנקודה כלשהי מארג הכוחות יעבור שינוי משמעותי כל כך שחייך יתמלאו פשר. דותן
מחפש אמת אינו יכול להסתפק בנוחיות
מי שחיפוש האמת בוער בקרבו - ומהות האדם היא שחיפוש האמת אמור לבעור בקרבו (ורק מי שמתנגד מסיבות אלו או אחרות לחיפוש האמת, החיפוש ידעך בקרבו) - אינו יכול להסתפק בתשובות נוחות לשאלת האמת שהוא רוצה לברר. כאשר אדם רוצה לדעת את תכלית חייו, הוא מבקש לברר אותה עד גמירא, ורק בזה יבוא על סיפוקו. תשובה שתתן מענה נעים - אינה מספקת אותו. וכאשר השאלה מציקה, זה לא דבר נעים כל כך. נעים לחשוב על החיים כמסע בשביל התנסויות, שעצם ההליכה היא עצם הקיום. אפשר לזנוח את עצם החיפוש וליהנות מכל רגע נתון ומהיצעיו המגוונים, ממטרות ארוכות טווח וכו'. בהחלט כן. אך השאלה האם זה מספיק. האם זה מספק את הנפש אשר לא תימלא? הנפש השואלת לשם מה כל זה בא, מאין כל זה בא? כדי לחיות בצורה שהצעת - שהיא חיובית ביותר, דרך אגב, כי אכן לא דיברת על חיי רגע בהמיים - הנפש צריכה להתעלם משאלתה זו ולחנוק אותה. והשאלה היא, האם היא יכולה... הרבה פעמים בחיי נתקלתי בסיפוריהם של בנים מאומצים, שאינם יודעים על היותם מאומצים (או שיודעים, ובכל זאת מחכים כל רגע להגיעם לגיל 18, לפתור את חידת היוולדם), ויום אחד מגלים עובדה זו וחייהם משתנים לבלי הכר, והם אינם יודעים מנוח עד אשר יידעו מיהם הוריהם מולידיהם ומדוע נטשו אותם... ושאלתי עצמי: לשם מה להם לחקור? מדוע אין להם מנוחה בנפשם? והרי לאחר שגילו את עובדת היותם מאומצים, ביררו היטב אצל הוריהם המאמצים ואימתו ללא ספק את אהבתם של המאמצים ומסירותם כלפיהם, וחייהם הנוחים לא השתנו כהוא זה, לא נגרע מהאושר שהוענק להם ע"י המאמצים כהוא זה. אם כן, מדוע אין נשמתם יודעת מנוח, והם מרגישים כאילו התהפכו עליהם חייהם לבלי שוב? והתשובה היא - משום שידיעת האמת בוערת בנפש ואינה יכולה לתת לה מנוח לעסוק בחיי היומיום לשמם. ידיעת הזהות הפרטית היא בעירה קשה בנפשו של אדם, ולכן הגילוי שהוריו אינם הוריו יחולל מהפכה של ממש בנפשו, לבלי לתת לה מנוח. אני חרדה ושואלת כל יום מה יעלה בגורלם של הילדים ל"אמהות יחידניות מבחינה" ביום הגיעם לבגרות מלאה. מה ייעשה בנפשם בהיותם חסרי זהות אב לחלוטין (גם במקרים הטובים, שבהם סיפקה האם דמות אב טכנית לילד, ע"י דוד או סבא פעלתניים). הצורך בידיעת הזהות, המוחש כ"כ למאומץ, הוא תולדה של הצורך בידיעת התכלית של כל נשמה ונשמה.
מי שחיפוש האמת בוער בקרבו - ומהות האדם היא שחיפוש האמת אמור לבעור בקרבו (ורק מי שמתנגד מסיבות אלו או אחרות לחיפוש האמת, החיפוש ידעך בקרבו) - אינו יכול להסתפק בתשובות נוחות לשאלת האמת שהוא רוצה לברר. כאשר אדם רוצה לדעת את תכלית חייו, הוא מבקש לברר אותה עד גמירא, ורק בזה יבוא על סיפוקו. תשובה שתתן מענה נעים - אינה מספקת אותו. וכאשר השאלה מציקה, זה לא דבר נעים כל כך. נעים לחשוב על החיים כמסע בשביל התנסויות, שעצם ההליכה היא עצם הקיום. אפשר לזנוח את עצם החיפוש וליהנות מכל רגע נתון ומהיצעיו המגוונים, ממטרות ארוכות טווח וכו'. בהחלט כן. אך השאלה האם זה מספיק. האם זה מספק את הנפש אשר לא תימלא? הנפש השואלת לשם מה כל זה בא, מאין כל זה בא? כדי לחיות בצורה שהצעת - שהיא חיובית ביותר, דרך אגב, כי אכן לא דיברת על חיי רגע בהמיים - הנפש צריכה להתעלם משאלתה זו ולחנוק אותה. והשאלה היא, האם היא יכולה... הרבה פעמים בחיי נתקלתי בסיפוריהם של בנים מאומצים, שאינם יודעים על היותם מאומצים (או שיודעים, ובכל זאת מחכים כל רגע להגיעם לגיל 18, לפתור את חידת היוולדם), ויום אחד מגלים עובדה זו וחייהם משתנים לבלי הכר, והם אינם יודעים מנוח עד אשר יידעו מיהם הוריהם מולידיהם ומדוע נטשו אותם... ושאלתי עצמי: לשם מה להם לחקור? מדוע אין להם מנוחה בנפשם? והרי לאחר שגילו את עובדת היותם מאומצים, ביררו היטב אצל הוריהם המאמצים ואימתו ללא ספק את אהבתם של המאמצים ומסירותם כלפיהם, וחייהם הנוחים לא השתנו כהוא זה, לא נגרע מהאושר שהוענק להם ע"י המאמצים כהוא זה. אם כן, מדוע אין נשמתם יודעת מנוח, והם מרגישים כאילו התהפכו עליהם חייהם לבלי שוב? והתשובה היא - משום שידיעת האמת בוערת בנפש ואינה יכולה לתת לה מנוח לעסוק בחיי היומיום לשמם. ידיעת הזהות הפרטית היא בעירה קשה בנפשו של אדם, ולכן הגילוי שהוריו אינם הוריו יחולל מהפכה של ממש בנפשו, לבלי לתת לה מנוח. אני חרדה ושואלת כל יום מה יעלה בגורלם של הילדים ל"אמהות יחידניות מבחינה" ביום הגיעם לבגרות מלאה. מה ייעשה בנפשם בהיותם חסרי זהות אב לחלוטין (גם במקרים הטובים, שבהם סיפקה האם דמות אב טכנית לילד, ע"י דוד או סבא פעלתניים). הצורך בידיעת הזהות, המוחש כ"כ למאומץ, הוא תולדה של הצורך בידיעת התכלית של כל נשמה ונשמה.
העולם מתקדם רק משאלות
האמן לי ידידי שלא את חיי הנוחיות אני מחפש - אפשר הרי לדאוג שאחר יחליט עבורך ואם לא אדם אז ספר ואם לא ספר אזי הטלת מטבע - אני מאמין גדול בחיפוש אחרי האמת וגם בהתחבטות שיש בה צורך אבל לא תמיד החיפוש הוא הדרך אל האמת. הרבה פעמים החיפוש מרחיק אותנו מן האמת ומוביל אותנו בדרך ארוכה של מראות ותעתועים עד שאנחנו מבינים שמה שחיפשנו היה בדיוק במקום שמימנו יצאנו. קל לראות את המשל והנמשל שאתה מנסה לשתף אותנו בו - אני מכיר ילדים מאומצים שמעולם לא חיפשו את הוריהם, בהגיעם לגיל 18 הם לא הרגישו כל צורך לצאת במסע לחיפוש אחר ההורים הביולוגיים שלהם - הם כבר מצאו די אהבה ושייכות בחיים הרגילים שלהם. חלקם פשוט לא מעוניינים לפתוח קשר עצוב עם העבר וחלקם פשוט לא מאמינים שהורים שויתרו על ילד הם אנשים שכדאי וראוי להתרועע איתם. לכן הרשה לי להסכים עד הדוגמא שלך שכן לא כל ילד מאומץ ירצה להכיר את הוריו בבוא היום. רק אדם שחש חסר שייכות יחפש עד כלות וגם אז אולי ירגיש כישלון חרוץ. מה שאני טוען הוא שאין מקור אחד לחוכמה, למשמעות החיים, לרצון בחיים וגם לאופן שבו אדם בוחר לחיות את חייו. השאלות ששאלה פותחת הדיון הם מהותיות עבור כל אדם ואדם וכך גם התשובות לשאלות הללו - אפשר לאמר שביצירת התשובות הללו מעצב אדם את חייו כפי ראות עיניו. הרבה דרכים יפות ומועילות יש לכל אחד לעשות כן ואני לא מוצא לנכון להטיף לדרכי או לדרך אחרת. בעיני החיים הם מסע של איסוף חוכמה על עצמינו ועל הסובב אותנו - בדרך אנחנו לומדים כיצד להיטיב לבחור את המשך הדרך. ככל שאנחנו מתקדמים בגיל ובהבנתנו את עצמינו אנחנו נעשים יותר פתוחים לקבל את הרעיון שיש הרבה אמיתות והרבה משמעויות ומתוכן אנחנו בוחרים את זו שמאפשרת לנו לחיות את חיינו בדרך שמשקפת בעבורנו את השלמות הגדולה ביותר. לכן אני מאמין שאין טעם לחכות לנפש שתתחבט ותתחבט ותצלול אל עומקי הדעת הלא נגמרים אלא לתת לזמן לעשות את שלו ולהציג בפני כל אדם ואדם את מה שנחוץ לו וראוי לו באותו זמן ומקום, מבלי להחניק ומבלי להתנגד לכל מה שאנחנו עוברים. דותן
האמן לי ידידי שלא את חיי הנוחיות אני מחפש - אפשר הרי לדאוג שאחר יחליט עבורך ואם לא אדם אז ספר ואם לא ספר אזי הטלת מטבע - אני מאמין גדול בחיפוש אחרי האמת וגם בהתחבטות שיש בה צורך אבל לא תמיד החיפוש הוא הדרך אל האמת. הרבה פעמים החיפוש מרחיק אותנו מן האמת ומוביל אותנו בדרך ארוכה של מראות ותעתועים עד שאנחנו מבינים שמה שחיפשנו היה בדיוק במקום שמימנו יצאנו. קל לראות את המשל והנמשל שאתה מנסה לשתף אותנו בו - אני מכיר ילדים מאומצים שמעולם לא חיפשו את הוריהם, בהגיעם לגיל 18 הם לא הרגישו כל צורך לצאת במסע לחיפוש אחר ההורים הביולוגיים שלהם - הם כבר מצאו די אהבה ושייכות בחיים הרגילים שלהם. חלקם פשוט לא מעוניינים לפתוח קשר עצוב עם העבר וחלקם פשוט לא מאמינים שהורים שויתרו על ילד הם אנשים שכדאי וראוי להתרועע איתם. לכן הרשה לי להסכים עד הדוגמא שלך שכן לא כל ילד מאומץ ירצה להכיר את הוריו בבוא היום. רק אדם שחש חסר שייכות יחפש עד כלות וגם אז אולי ירגיש כישלון חרוץ. מה שאני טוען הוא שאין מקור אחד לחוכמה, למשמעות החיים, לרצון בחיים וגם לאופן שבו אדם בוחר לחיות את חייו. השאלות ששאלה פותחת הדיון הם מהותיות עבור כל אדם ואדם וכך גם התשובות לשאלות הללו - אפשר לאמר שביצירת התשובות הללו מעצב אדם את חייו כפי ראות עיניו. הרבה דרכים יפות ומועילות יש לכל אחד לעשות כן ואני לא מוצא לנכון להטיף לדרכי או לדרך אחרת. בעיני החיים הם מסע של איסוף חוכמה על עצמינו ועל הסובב אותנו - בדרך אנחנו לומדים כיצד להיטיב לבחור את המשך הדרך. ככל שאנחנו מתקדמים בגיל ובהבנתנו את עצמינו אנחנו נעשים יותר פתוחים לקבל את הרעיון שיש הרבה אמיתות והרבה משמעויות ומתוכן אנחנו בוחרים את זו שמאפשרת לנו לחיות את חיינו בדרך שמשקפת בעבורנו את השלמות הגדולה ביותר. לכן אני מאמין שאין טעם לחכות לנפש שתתחבט ותתחבט ותצלול אל עומקי הדעת הלא נגמרים אלא לתת לזמן לעשות את שלו ולהציג בפני כל אדם ואדם את מה שנחוץ לו וראוי לו באותו זמן ומקום, מבלי להחניק ומבלי להתנגד לכל מה שאנחנו עוברים. דותן
הממ
דותן, תודה רבה על התשובה היפה. וזה נשמע נהדר באמת- מצאי את התשובות בתוכך, חיי את החיים ותהני מכל רגע בהם. תאמין לי שהייתי נותנת הרבה בשביל לעשות את זה. ניסיתי, ואני עדיין מנסה, אבל זה לא קל. כי משהו בי לא נותן לי מנוח פשוט להיות, ופשוט לחוות. אני לא מחפשת איזו מטרה כדי שאוכל בסופו של דבר לסמן לידה V ולהמשיך למטרה הבאה. אני מחפשת את אותו השקט הנפשי שאדע שהכל הוא לא סתם, ויש משהו שם. החיים הם יפים, וכל הזמן אנו מתפתחים ולומדים וחווים, אבל לאן הכל חותר? אני רוצה להבין לפחות את ה... מגמה הכללית. זה כמו לבנות בניין לאט לאט, אתה בונה אותו קומה קומה, ומשכלל אותו, ומעצים אותו וזה מדהים, ואתה נהנה מכל רגע, ואפשר באמת להסתפק בזה. אבל - מה מטרת הבניין בכלל? למה הוא משמש/ישמש ? מישהו פעם אמר לי- לכל צורך יש גם מענה, אחרת הצורך לא היה קיים. קצת קשה לי להגדיר את הצורך שלי, אבל אני מאמינה שיש לו מענה. ומה שפרובוקטור אמר- אדם צריך ליצור בעצמו את מהות חייו - קל לומר מלעשות. אז אני אולי אחליט על תכלית חיי ואפעל לפיה, אבל - מה תכליתם של החיים בכלל?!
דותן, תודה רבה על התשובה היפה. וזה נשמע נהדר באמת- מצאי את התשובות בתוכך, חיי את החיים ותהני מכל רגע בהם. תאמין לי שהייתי נותנת הרבה בשביל לעשות את זה. ניסיתי, ואני עדיין מנסה, אבל זה לא קל. כי משהו בי לא נותן לי מנוח פשוט להיות, ופשוט לחוות. אני לא מחפשת איזו מטרה כדי שאוכל בסופו של דבר לסמן לידה V ולהמשיך למטרה הבאה. אני מחפשת את אותו השקט הנפשי שאדע שהכל הוא לא סתם, ויש משהו שם. החיים הם יפים, וכל הזמן אנו מתפתחים ולומדים וחווים, אבל לאן הכל חותר? אני רוצה להבין לפחות את ה... מגמה הכללית. זה כמו לבנות בניין לאט לאט, אתה בונה אותו קומה קומה, ומשכלל אותו, ומעצים אותו וזה מדהים, ואתה נהנה מכל רגע, ואפשר באמת להסתפק בזה. אבל - מה מטרת הבניין בכלל? למה הוא משמש/ישמש ? מישהו פעם אמר לי- לכל צורך יש גם מענה, אחרת הצורך לא היה קיים. קצת קשה לי להגדיר את הצורך שלי, אבל אני מאמינה שיש לו מענה. ומה שפרובוקטור אמר- אדם צריך ליצור בעצמו את מהות חייו - קל לומר מלעשות. אז אני אולי אחליט על תכלית חיי ואפעל לפיה, אבל - מה תכליתם של החיים בכלל?!
האמת העצובה
האמת שלי אומרת שאין לחיים תכלית כלל - כלומר לא ניתן למצוא תכלית אחת לכל המין האנושי. מרגע לידתנו עד רגע מותנו שהוא רק שבריר קטן של זמן לעומת משך קיומו של העולם הזה יש לנו רשות ללמוד, להתפתח, לאהוב, לצמוח ולהשאיר אחרינו משהו משלנו בעולם זה - אם חפצים אנחנו שיזכרו אותנו. אם לא תחפשי מגמה כללית יהיו חייך הרבה יותר פשוטים וקלים וגם תרגישי חופשיה למלא אותם במעשים ומבמחשבות שיגרמו לך אושר. אושר מזה שלמדת דבר מה חדש, אושר מזה שעזרת לזולת, אושר מזה שאת חיה את חייך לפי הערכים שאת מאמינה בהם, אושר מזה שעצם נוכחותך בעולם מעשירה ומעניקה לאנשים שאת אוהבת. מי שמחפש בחיים התקדמות לינארית ומדמה כל דבר למפעל שיש לו ראשית, תחילה וסיום דומה למנהל עבודה שמנסה לנצל כל דבר שעובר דרכו. אין צורך בתועלתנות כל כך גדולה או ברכושנות כל כך גדולה - להיפך, ככל שנדע לוותר על הרצון להקים ולכונן ולשנות נהיה יותר פנויים להנות מהשפע הגדול שנמצא מסביבנו. בסופו של דבר תשאירי אחריך מפעל כלשהו שתבני בתבונה וברגישות אבל את מטרותיו או את שימושיו לא את תקבעי אלא אלו שיתמשו בו. לכן עדיף מראש לא לנסות להכתיב הכל אלא לתת לדברים לקרות בקצב שלהם, עם הכוונה שלך כמובן אבל לא מתוך רצון להיות אדונית להכל. דותן
האמת שלי אומרת שאין לחיים תכלית כלל - כלומר לא ניתן למצוא תכלית אחת לכל המין האנושי. מרגע לידתנו עד רגע מותנו שהוא רק שבריר קטן של זמן לעומת משך קיומו של העולם הזה יש לנו רשות ללמוד, להתפתח, לאהוב, לצמוח ולהשאיר אחרינו משהו משלנו בעולם זה - אם חפצים אנחנו שיזכרו אותנו. אם לא תחפשי מגמה כללית יהיו חייך הרבה יותר פשוטים וקלים וגם תרגישי חופשיה למלא אותם במעשים ומבמחשבות שיגרמו לך אושר. אושר מזה שלמדת דבר מה חדש, אושר מזה שעזרת לזולת, אושר מזה שאת חיה את חייך לפי הערכים שאת מאמינה בהם, אושר מזה שעצם נוכחותך בעולם מעשירה ומעניקה לאנשים שאת אוהבת. מי שמחפש בחיים התקדמות לינארית ומדמה כל דבר למפעל שיש לו ראשית, תחילה וסיום דומה למנהל עבודה שמנסה לנצל כל דבר שעובר דרכו. אין צורך בתועלתנות כל כך גדולה או ברכושנות כל כך גדולה - להיפך, ככל שנדע לוותר על הרצון להקים ולכונן ולשנות נהיה יותר פנויים להנות מהשפע הגדול שנמצא מסביבנו. בסופו של דבר תשאירי אחריך מפעל כלשהו שתבני בתבונה וברגישות אבל את מטרותיו או את שימושיו לא את תקבעי אלא אלו שיתמשו בו. לכן עדיף מראש לא לנסות להכתיב הכל אלא לתת לדברים לקרות בקצב שלהם, עם הכוונה שלך כמובן אבל לא מתוך רצון להיות אדונית להכל. דותן
מי אמרשיש בכלל מהות לחיים?
בדיוק בגלל זה הומצא אלוהים,לאנשים חסרה מטרה/סיבה,,מי אמר בכלל שיש אחת כזאת? ויותר מזה,גם הדרך שאליה את רוצה לצעוד היא דרך עם המון סימני שאלה,לפי דרך זו-עולם זה הוא רק מסדרון לעולם שכולו טוב,או עולם שכולו רע,הכל תלוי בנו כאן,במילים אחרות המהות שלנו כאן היא לרצות את אלוהים הסלקטור הגדול,שייתן לנו כרטיס כניסה לגן עדן, לי לפחות זה ניראה כמו סיפור יפה,לא יותר מזה,בטח לא מהות לחיים,אנשים מוצאים מהות לחיים שלהם בדרכים אחרות-כמו ילדים,עזרה לאנשים וכו' לא חסר,תסתכלי מסביב במה את יכולה לתרום לחברה,דברים רציונאלים,כאלו שיעשו לך טוב על הלב שתרגישי שתרמת שעשית משהו,אל תנסי לברוא בתוכך משהו כדי למלות את הריק את החסר... אני לא יודע אם יצא לך להתעסק בשאלה של למה בכלל אלוהים נכנס לכל העסק הזה? למה אלוהים צריך להכניס את עצמו לברוך הזה שנקרא בני אדם? לראייתי יש רק סיבה אחת-שגם אלוהים צריך מהות,והוא מוצא את זה בבני האדם,הילידם שלו...מצד שני חיפוש מהות זו תכונה אנשוית,ולא אלוהית... את אלוהים ברא האדם לא האדם את האלוהים לפחות לדעתי,האדם שחיפש מהות שחיפש מטרה/סיבה לחייו,הוא מצא את אלוהים,משרת יפה את הצורך,מי אמר שהוא אמיתי?. והאמין במשהו רק כדי לשרת צורך נפשי זה קצת איך לומר די עצוב...
בדיוק בגלל זה הומצא אלוהים,לאנשים חסרה מטרה/סיבה,,מי אמר בכלל שיש אחת כזאת? ויותר מזה,גם הדרך שאליה את רוצה לצעוד היא דרך עם המון סימני שאלה,לפי דרך זו-עולם זה הוא רק מסדרון לעולם שכולו טוב,או עולם שכולו רע,הכל תלוי בנו כאן,במילים אחרות המהות שלנו כאן היא לרצות את אלוהים הסלקטור הגדול,שייתן לנו כרטיס כניסה לגן עדן, לי לפחות זה ניראה כמו סיפור יפה,לא יותר מזה,בטח לא מהות לחיים,אנשים מוצאים מהות לחיים שלהם בדרכים אחרות-כמו ילדים,עזרה לאנשים וכו' לא חסר,תסתכלי מסביב במה את יכולה לתרום לחברה,דברים רציונאלים,כאלו שיעשו לך טוב על הלב שתרגישי שתרמת שעשית משהו,אל תנסי לברוא בתוכך משהו כדי למלות את הריק את החסר... אני לא יודע אם יצא לך להתעסק בשאלה של למה בכלל אלוהים נכנס לכל העסק הזה? למה אלוהים צריך להכניס את עצמו לברוך הזה שנקרא בני אדם? לראייתי יש רק סיבה אחת-שגם אלוהים צריך מהות,והוא מוצא את זה בבני האדם,הילידם שלו...מצד שני חיפוש מהות זו תכונה אנשוית,ולא אלוהית... את אלוהים ברא האדם לא האדם את האלוהים לפחות לדעתי,האדם שחיפש מהות שחיפש מטרה/סיבה לחייו,הוא מצא את אלוהים,משרת יפה את הצורך,מי אמר שהוא אמיתי?. והאמין במשהו רק כדי לשרת צורך נפשי זה קצת איך לומר די עצוב...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.