הממ.. פחות או יותר בקצר-
אפשר להתחיל לרכב גם בגיל 3-4, אבל בשעורים מתודרכים במסגרת מגרש בטיחותי בלבד. באופן כללי, אם ישנה האפשרות, מומלץ לכל אחד שרוצה לרכב, גם בחוץ בטיולים להנאה בלבד, לעבור כמה שעורים תחת הדרכת מדריך/ה מנוסה, על מנת לרכוש כמה עניינים בסיסיים ודרכי התנהגות עם סוסים, מהקרקע ומגב הסוס. אני חושבת שמגיל 7,8,9 אפשר לצרף ילד/ה לטיולים, אך במקרה כזה מומלץ מאוד רק לאחר שעורים במגרש בטיחותי וכמובן שעל סוס מתאים ובהשגחה צמודה של מדריך. זאת מפני ששיווי המשקל של ילדים קטנים וכמו כן יכולת הריכוז שלהם, מוגבלת, מטבע הדברים. ומפני סוס הוא בעל חיים לא צפוי, ככל בעלי החיים, אין לדעת מה יקרה, וכדאי שילד יוכל להתמודד לפחות עם המקרים הבסיסיים. בנוגע לסגנונות, באופן מאוד בסיסי- בעיקרון, רכיבה אנגלית/ספורטיבית: כוללת קפיצות מכשולים ודרסז' (רכיבה אומנותית), אך ברמה הלא מקצועית, כוללת אוכפים קטנים וקלים יותר המושיבים את הרוכב צמוד יותר לגוף הסוס. ברכיבה אנגלית הקשר במושכות הדוק יותר וקבוע. רכיבה מערבית/ווסטרן: כוללת מקצועות בקר שונים ומקצועות שליטה (ריינינג, פלז'ר), ברמה הלא מקצועית- כוללת אוכפים מאסיבים יותר, בעלי קרן בקדמת האוכף (בה ניתן גם להיאחז ליציבות) האוכף מושיב את הרוכב בצורה יותר יציבה, אם כי מאוד קל לשבת לא נכון. ברכיבה מערבית הקשר במושכות רפוי יותר עקב המתג החריף יותר ברב המקרים. ועכשיו, בנוגע לסגנון המומלץ כדי להתחיל ללמוד.. אני אישית רוכבת בשני הסגנונות במקביל כמעט מאז ומתמיד. ולכן אני יכולה להעיד בכנות שמומלץ להתחיל לרכב בסגנון רכיבה אנגלית מפני שהאוכף האנגלי מכריח את הרוכב לשמור יתר על מידה על שיווי המשקל והיציבות והן מקנה בד''כ ישיבה יותר נכונה (בשילוב עם הדרכה נכונה, כמובן). לאחר הקניית היסודות הבסיסיים ורכישת בטחון ויציבות ברכיבה, ניתן לפנות לכל דרך שבוחרים. עיקר ההבדל נובע מהציוד, ולכן, אפשר גם להגיד שבמקרים של רכיבת טיולים, הרב ימליץ על ציוד של רכיבה מערבית, ובצדק- הרבה יותר נוח לרכיבה ממושכת ומקנה יותר בטחון ויציבות על הסוס. אך אני חושבת שהבסיס לרכיבה מאוד חשוב, ולכן מומלץ מאוד להתחיל ברכיבה אנגלית בסיסית (מה שלא מכריח קפיצות, בוודאי לא בשעורים הראשונים, וגם לא תרגילי דרסז'). מקווה שעזרתי, אשמח לעזור עם כל שאלה נוספת. בהצלחה. :]
