תגובה על מאמרו של פרופ. אליצור...
מקוצר זמן לא אגיב על העבודה השנייה, אבל הנימוקים לפחות בחלקם חופפים. לצערי מאמרו של אליצור כולל אי דיוקים רבים, חלקם אולי מגמתיים. נתחיל במצבת מרנפתח... ראשית, זמנה אינו 1230 לפנה"ס אלא 1208 לפנה"ס. שנית, הנוסח המובא במאמר אינו מדויק (אבל השוני לא מהותי לדיון שלנו). שלישית, לא ניתן להסיק ממצבת מרנפתח שעם ישראל ישב זה מכבר בכנען. נהפוך הוא... למילה "ישראל" מצורף מגדיר המזהה את המילה עם נוודים (בניגוד למגדיר אחר שמסמן יושבי קבע). כלומר: ברור שמדובר בשלב בו בני ישראל כבר התיישבו בכנען אך עדיין לא הקימו ערים וכפרים. בקיצור: לא יותר מעשרות שנים ספורות של התיישבות. לגבי רעמסס... ראשית, רעמסס מלך בין 1279 ל- 1212 לפנה"ס ולא כפי שנאמר במאמר. (איך יתכן שהמאמר טוען שרעממס השני מלך עד 1220 לפנה"ס, אך מצבת מרנפתח היא משנת 1230 לפנה"ס? הרי המצבה אמורה להיות לאחר מות רעמסס השני) שנית, איש לא טען שכל תקופת השיעבוד נדחסה לימי רעמסס השני. נהפוך הוא, סביר יותר שהשעבוד החל בימי אביו סתי הראשון או אף בימי השליט האחרון של השושלת ה-18 פרעה חורמחב. מכיון שהעיר רעמסס נקראת על שם רעמסס הראשון, בנייתה ע"י בני ישראל בימי סתי הראשון משתלבת יפה עם הטיעון המקראי. שלישית, העובדה שרעמסס השני הרבה להילחם בסוריה ובלבנון לא סותרת את התיישבות בני ישראל בימיו. בימי רעמסס השני מצרים שלטה באיזור החוף ובדרכים האסטרטגיות (עמק יזרעאל כו'), אך שלטונה באיזור ההר ובעבר הירדן התרופף מאוד ולמעשה הופסק מאז המלחמות עם החיתים. עמים כמו מואב, אדום, ועמון ניצלו הזדמנות זו והקימו יישויות פוליטיות עצמאיות, וכך גם בני ישראל שהחלו להתנחל באיזור ההר. ההתנגשות הישירה עם הצבא המצרי ארעה כאשר בני ישראל ניסו לרדת לכיוון העמקים, ואז הוכו ע"י צבאו של מרנפתח. לגבי תקופת אל-עמראנה... מאוד לא סביר שבני ישראל הגיעו לכנען לפני ימי אמנחוטפ השלישי. ראשית, אין זכר במקרא לאירועים ולשמות המוכרים לנו ממכתבי אל-עמארנה. שנית, בניגוד לנטען במאמר - מצרים כן היתה מעורבת בנעשה בכנען באותה תקופה, ויעידו על כך עשרות המכתבים אל ומאת השליטים המקומיים אל פרעה. שלישית, מכתבי אל-עמארנה אינם מדברים על פלישת עם החבירו לכנען, אלא על התקפות של חבירו על ערי-המדינה הכנעניות. החבירו היו שבטי נוודים שישבו מחוץ לערים והציקו לשליטים המקומיים. לטעון שמדובר על "פלישה" של עם החבירו לכנען מקביל לטענה שאיזכור התקפות המדיינים או העמלקים על בני ישראל היא תיאור פלישה שלהם לכנען. בשני המקרים מדובר על שבטי בדואים שישבו באיזור דורות ומידי פעם הציקו לערים. אגב, עיקר תוכנם של מכתבי אל-עאמרנה אינו החבירו אלא המאבקים בין השליטים הכנעניים על כוח והשפעה (לדוגמא: הנסיון של לביא שליט שכם להשתלט על כל השומרון). כבדרך אגב, האשימו השליטים זה את זה בכריתת ברית עם החבירו נגד העיר היריבה הנאמנה למצרים. לגבי הרפורמה הדתית של אחנאתון... המאמר מנסה לטעון שזו התבצעה כמה עשרות שנים אחרי יציאת מצרים. אין שום הגיון ששליט מצרי יחליט על רפורמה דתית בהשפעת בני ישראל עשרות שנים אחרי שעזבו את מצרים. מילא אם החליט בתקופה שבני ישראל היו חלק מהאצולה המצרית... מילא אם החליט מיד אחרי יציאת מצרים בעקבות הניסים הגדולים... אבל אין שום הגיון שעשרות שנים אח"כ פרעה ינהג כך. ועוד הערה... מחבר המאמר דן רבות בבנין פיתום ורעמסס. אבל התזה שלו לא הצליחה להסביר כיצד זה בני ישראל בנו עיר בשם רעמסס כמאה שנה לפני שרעמסס הראשון עלה לשלטון. מה פתאום שהמצרים יקימו עיר על שמו של שליט שעוד לא נולד? כמו כן, המחבר מחליק באלגנטיות את ענין מלחמתם של בני ישראל בממלכת האמורי, והמו"מ עם ממלכות אדום ומואב (ובעקיפין איזכור בני עמון). ממלכות אלה פשוט לא היו קיימות לפני ימי רעמסס השני, ומכאן שבני ישראל המגיעים לכנען לא יכלו לפגוש בהן אם יצאו ממצרים במאה ה-14 לפנה"ס. סיכום: המאמר לוקה באי דיוקים רבים, ותיקונם משמיט את הקרקע מתחת לתזה שהוא מציג.
