שאלות למניקות ומניקות ולשעבר

[ליאת של בר]

שאלות למניקות ומניקות ולשעבר ../images/Emo80.gif

אני יודעת שזה לא פורום הנקה, אבל אני צריכה גם מניקות לשעבר לשאלתי השניה...והפרה בנושא זו אני.. אבל נתחיל בראשונה - יש לי עקיצה לשעבר שהפכה לפצע שבר מתעללת בו והוא כבר מוגלתי. הרופא נתן לי משחה אנטיביוטית אבל הוא לא מספיק להתרפא (בר גם מושכת חוץ מלינוק). למישהיא יש נסיון? כי יותר ממשחה אנטיביוטית אני לא חושבת שיש.. (במאמר מוסגר, האמת היא שאוטוטו שנה וארבע של הנקה, די נמאס לי, מודה אבל אין לי כוח להתמודד עם גמילה כשרק נסיונות להפסיק את המשחקים בצד ב´ גוררים צרחות..) ולמניקות לשעבר: קודם כל רוצה לשמוע סיפורי גמילה (קלים וטובים!!) וגם שאלה אישית למי שמוכנה לענות - לא זוכרת אם מהתחלת ההנקה אבל החזה שלי הוא מחוץ לתחום בכל שימוש אחר... לא נעים לי. זה סופי? או כשהחזה שלי יחזור להיות שלי אני אוכל לשתף בו את הבעל?

 

[anat i]

אני יכולה לענות לך רק על החלק האחרו

אחר ובנוגע לראשון אני לא מתמצאת והשני... אני גמלתי עם חזרתי לעבודה, שזה בסביבות גיל 6-7 חודשים שזה לגמרי שונה מגמילה בגיל מאוחר. וגם הפעם אני מתכוונת לגמול בגיל כזה. ההתמודדות עם הגמילה בגיל מאוחר נראית לי קשה מידי, כמו גם שילוב של הנקה ויציאה לעבודה. אז לגבי החלק האחרון... גם אני הרגשתי כמוך ואני יכולה להרגיע אותך שהכל חוזר לקדמותו כאילו לא היה ויותר מזה, עכשיו כשאני שוב מניקה, התחושות מהפעם הקודמת לא שבו!

 

[שירי ל]

לגבי הפצע-

לאוורר כמה שיותר- תנסי לישון בלילה בלי חולצה ובלי חזיה אם זה אפשרי ופשוט לתת למקום לנשום. אם משחה אנטיביוטית לא עוזרת - אולי משהו מהרפואה ההומאופטית? בזמן ההנקה- אולי כמה ימים להניק מהצד השני ורק לשאוב מהצד הזה עד שיתרפא או להדביק איזה פלסטר שיעסיק אותה... לגבי הגמילה- אצלינו זה היה הדרגתי: בהתחלה אופיר התחילה לקבל בקבוק במקום השאיבות בחצי יום שהיא בחוץ (אמא שלי שומרת עליה) וזה הלך מצויין. אחר כך התחילה דייסה מפורמולה בערב (אני עושה לה את זה מאוד טעים, עם שקדיה ומולסה). אחר כך גם התחלתי לקחת בקבוק החוצה במקום להניק בציבור נתתי בקבוק, ואחר כך נוסף בקבוק כל פעם שבעלי היה בבית והוא ניגש במקומי... עד שנשארנו רק עם הנקות הלילה ובשבוע האחרון הורדתי גם אותן- מה שאני עושה אני שמה "כריתי" מסביב לאופיר, וכשאני נותנת לה את הבקבוק אני מפנה לה את הראש לכיוון הבקבוק כך שהפנים שלה יגעו בכריתי וזה נותן תחושה דומה לתחושה שיש מישהו שצמוד אליה. מילת המפתח היא לאט לאט: כל פעם להוסיף עוד בקבוק ועוד בקבוק במקום הנקה, אם יש שעות שמישהו אחר יכול לתת לה את הבקבוק כדאי לדעתי להתחיל משם. בקלות ובהצלחה!

 

[ליאת של בר]

זהו שאנחנו דילגנו על הדייסות והתמל

למינהם, וכשבר לא איתי היא מסתדרת מצויין (היא אוכלת הכל, שנה וארבע זה גדולה) אבל כשאני בסביבה היא יונקת המון כמו אינפוזיה.. אז בקבוק זו לא אופציה. אבל אני חושבת שהאשמה קצת בי כי יש שיטות שונות להפחתה שאני יכולה להשתמש בהן - לפחות לנסות - ולא ניסיתי.. יש לי קרן אור אחת.. כשהיא תלך לגן ...

 

[zimes]

מה קשה לך?

זו לא תשובה לאף אחת מהשאלות שלך. זו בעצם שאלה... מה שאני מתכוונת הוא - מה מפריע לך בהנקה? השלוקים? הלילה? התלות בך (זה אני מבינה שלא)? את מה שמפריע לך יהיה הכי קל להוריד, כי ברור לך שהוא מקשה עלייך. יתכן שאז, כל השאר, לא יראה לך רע, ותוכלי להמשיך בהנקה חלקית, ללא גמילות קשות. מאמא שלא חושבת על גמילה, ומחכה לראות מי ימצמץ קודם - היא או יונקיה

 

[ליאת של בר]

תודה לכל העונות וקצת תשובות ../images/Emo42.gif

שימו לב לששעה אחיותיי ואחיי.. ואנחנו כבר ערות מזמן... צימס, מה קשה לי? ההנקה התכופה (למרות שיש קצת שיפור) שאומרת שבר מסוגלת - לשם חיזוק בלבד ובדיקה שאמא כאן) לבוא ולדרוש ציצי כל 20 דקות, מה שהשתפר לאחרונה אבל זה בא והולך. ההנקה בפומבי בגיל שנה ושלוש (טעיתי אתמול כל היום בחודש..) שזה אומר ילדה שקשה להשתלט עליה והיא מפשיטה אותי לגמרי. המשחק עם הציצי הפנוי שמציק לי וכל פעם שאני מנסה למנוע אותו היא צורחת ואני נכנעת אחרת היא לא תרדם.. זה שהיא נרדמת בעיקר עם ציצי (ז"א רק עם ציצי למעט בעגלה או במכונית) זה שהיא מחוברת אלי בלילה ואני לא ישנה טוב (הלילה היא דוגמא קשה במיוחד אבל זה יוצא דופן) ודי, נמאס לי - לא יודעת למה בדיוק (הפרטים הנ"ל הם קטנים וספציפיים, נראה לי שנמאס לי באופן כללי) מאיה, היא אוכלת מוצקים לפעמים בכמויות ולפעמים בטעימות, כשאין ציצי כמובן יותר. אבל לפעמים היא אוכלת המון ואח"כ יונקת המון. אין מי שיעזור לי אם להיות מציאותית, אבא יעזור לי בהסחת הדעת בערב אם צריך ונגיד שהוא יעמוד בתפקיד של להרדים אותה בלי ציצי (לא התחלנו רק דיברנו) אבל בלילה הוא לא יקום אליה, הוא עובד ואני לא.. הצעות? אמא של שחר, ספרי לי עוד... תודה לכולן!! שיהיה יום טוב!

 

[zimes]

יש לי רעיון בשבילך

אבל באמת, אולי כדאי להעביר את השאלה (המפורטת) לפורום הנקה, יהיו שם הרבה יותר בעלות רעיונות. את יכולה להחליט שמיניקים רק במיטה, או רק בחדר, או רק בבית (יותר קשה). זה קצת מנג´ס לך בהתחלה, אבל ברגע שבר תדע שציצי זה לא לבוא, להרים את החולצה, לקחת שלוק ולחזור לעיסוקיה, אלא ללכת לחדר, ורק שם לינוק, יקרו שני דברים: אחד - היא תבקש פחות, והשני - היא תתרגל לחכות רגע, ולא להפשיט אותך מיד. ד"א, אצלינו המצב דומה לשלך. אני, איכשהו, חיה עם זה בשלום. כמה הבדלים ומחשבות: - יש בקבוק אחד שהם מקבלים בלילה (שריד להנקה הלא מלאה), ואז אני מצליחה לישון יותר (אם כי בזמן האחרון מקנחים בקבוק בציצי, והבקבוק הוא לא לשניהם בו"ז) - כשהם רוצים לינוק, הם מסמנים לי להרים את החולצה. אם נוח לי אני מאפשרת להם להרים בעצמם. בקהל - אני מרימה את החולצה בעצמי, ותופסת את היד הפנויה, כדי שלא ימשיכו להפשיט או לשחק עם הציץ השני. נראה לי, שביניקות-שלוק-וידוא-שאמא-פה את בהחלט יכולה להפסיק הנקה בגלל שבר מכאיבה לך. - לפעמים, כשאני רואה שזה לא יניקה בשביל יניקה, אלא בשביל הקרבה לאמא, אני מחבקת, מרימה, עושה לונה פארק. אלאט לאט אנחנו יוצרים ארסנל חדש של משחקים פיזיים (ד"א - שונים מאוד בין שניהם, זה מדהים, אבל שייך לפורום תאומים) שיכול להחליף משחק עם הציצי. - כשאנחנו אצל חברים, אני מאפשרת להם להסתובב בבית/חצר בחופשיות, הם עסוקים בשלהם ולא באים אלי כל שניה. - במשך היום, ביניקות לא שקטות (תופסת-עוזבת-מחליף צדדים ללא הכרה), אני מציעה מים או אוכל, והם בד"כ מרוצים. משהו מזה יכול להקל עלייך? (ד"א - השטה של "יונקים רק ב--" היא שטה רגילה של התחלת גמילה הדרגתית).

 

[לאה_מ]

אני רוצה להצטרף לצימעס

ולומר, ליאת, שבאמת נשמע שנשבר לך, מכל מיני סיבות, ומתאים לך כרגע להפחית את כמות ההנקות, הזמן והמקום. בר - obviously - לא מעוניינת להפסיק, ולכן אם החלטת לגמול אותה (מסיבותייך שלך), את צריכה להיות שלמה עם עצמך. מכיוון שגמילה היא תהליך מאד ארוך והדרגתי, אני הייתי מציעה לך לחשוב מה הדבר שהכי מפריע לך - האם אלה ההנקות מחוץ לבית? האם אלה הנקות הלילה? האם זו ההרדמה? אחרי שתחליטי מה הכי מפריע לך, אני הייתי מתייעצת בפורום הנקה - יש שם המון אמהות מניקות בעלות נסיון, שיוכלו לתמוך בך, לעזור לך ולתת טיפים מנסיונן. כאשר תצליחי להוריד את ההנקות שמפריעות לך ביותר, יתכן שתישאר לכן הנקה כיפית ומוצלחת יחד, ולא תרצי להפסיק לה את יתר ההנקות. וגם אם כן - תוכלי להתקדם הלאה בהדרגה. אגב - אורי בן שנה ו-5 חודשים, יונק לא מעט פעמים ביום, ונרדם (כשאני בבית) רק עם ציצי (אבל כשאני לא בבית הוא יודע להרדם גם בלי). מהנקות לילה גמלתי אותו לצערי, כי הגעתי למצב שבו לא הייתי ישנה כמעט, אבל מהרגע שזה ירד, נשארנו עם המון כיף.

 

[ליאת של בר]

תודה לכולן, את שיטת הרק במיטה

שמעתי כבר מנדיה ונראה לי שאני אתחיל ליישם.. והיום התחלנו רשמית את הגמילה ממימוזים של הצד הפנוי... במקביל אני מתכוונת לסדר לבר את החדר ולנסות להעביר אותה למיטה..אח"כ נגמל מהנקות הרדמה והנקות לילה... לא קלה היא לא קלה דרכנו...

 

[אמא של שחר]

אני אשלח לך מסר במשך היום

 

[Shellylove]

מצטרפת לקודמותיי

בכך שהגיע הזמן לשים גבולות: איפה ואיך לינוק. רק קוריוז: לא בכוונה יצא שבבית אני כמעט תמיד מניקה את שלי על כורסה מסוימת. היום כשהיא רוצה לינוק היא מצביעה על הכורסה ומושכת אותי לשם. אז יצא שבלי שהתכוונתי היא מקשרת את המקום ליניקה. מה היא עושה כשאת איננה? האם ניסית בכלל להשאיר אותה עם אבא/סבתא וכו´? אני שואלת כי אני יודעת שלי לקח המון זמן להאמין שהיא תסתדר בלעדיי ורק כשניסיתי וראיתי שהיא מסתדרת מצוין הבנתי שזו היתה הבעיה שלי ושכנראה יכולתי לעשות זאת הרבה קודם. ואני באמת חושבת שפורום הנקה יתאים לך (ואולי גם לנו, המניקות) לדיסקוס על העניין.

 

[ליאת של בר]

היא מסתדרת מצויין בלעדי....

והיום באמת התחלתי עם ענין הגמילה מהמזמוז ובנתיים הולך יופי. אני באמת צריכה לשאול בפורום הנקה (ותודה לכל הבנות הסבלניות ולאמיר כמובן) פשוט חלק ב´ של השאלה לא התאים למי שבפורום הנקה...

 

[אמא של תומר]

לגבי גמילה:

לנו הייתה גמילה מאוד קשה (בלי לבאס אותך יותר מדי), ואני שמחה לספר מה כן עבד אצלינו, כדי שיהיה לך קל. תומר הכיר בקבוק מגיל לידה, מכיוון שמדי פעם נתתי לו חלב שאוב, כך שהכרת הבקבוק לא הייתה בעייתית. הבעיה הייתה להרגיל אותו לטעם של התחליף. ניסתי המון דברים - לתת בקבוק בלילה, לתת בקבוק בחוץ, לתת פורמולה בכפית - לא עבד. מה שכן עבד, זה ערבוב של 2/3 חלב שאוב עם 1/3 פורמולה, ולאט לאט לשנות את היחס לטובת הפורמולה, עד שהוא התרגל לטעם של הפורמולה. אבל לפי דעתי בגילה של בר, נושא הפורמולה פחות חשוב, כי היא בטח כבר אוכלת הכל. תומר היום בן שנה, ומקבל (מסכים לקבל...) רק בקבוק אחד ביום, על הבוקר. לגבי ההתמכרות לציצי - תומר לא היה מכור לציצי, מבחינתו זה היה מקור האוכל ותו לא, אז אין לי עצות מעשיות בתחום הזה. ולגבי השאלה האישית - גם אצלינו הציצי היה מחוץ לתחום, ורק אחרי סיום ההנקה הוא חזר לשימושו "המקורי". אבל הוא נהיה פיצקלע, גם ככה היו לי ציצים לא גדולים במיוחד, עכשיו הם קטנים... ולעומת תקופת ההנקה השופעת, שהחזה התפוצץ לי, זה ממש מבאס... אני לא רוצה סתם לדכא את המניקות, כנראה אצלי זה נובע גם מדיאטה. ועוד אבל - למרות שאני כבר 4 חודשים אחרי סיום ההנקה, אם אני לוחצת, עדיין יוצא לי חלב. אמנם עכור ובכמות קטנה, אבל עדיין יש.

 

[מאיה10]

אוף כתבתי תשובה ארוכה ונמחקה לי

אני אנסה שוב אבל בקיצור: דבר ראשון אל תתני לה להציק לך. זה גם לטובתך וזה גם ישדר לה מסר שלכל אחד יש זכות על גופו ומותר לסרב למשהו שאינו נעים. אני עושה זאת כשתומר מנסה לקווצ´ץ לי את הפנים- אומרת לא בצורה עדינה אך ברורה ומסבה את הראש לצד שני עד שהוא מותר. לגבי גמילה יש לי הרבה שאלות - מתי היא יונקת? מה מצב המוצקים? האם היא מוכנה לשתות מבקבוק? האם היא במסגרת? האם יש מישהו שייסיע לך בתהליך?. כל השאלות האלה חשובות בתכנון הגמילה. בגילה היא כבר לא צריכה בקבוק לדעתי. אגב אם על זה כדאי להתייעץ בפורום הנקה. אני גמלתי לפני שבועיים והלך בקלות אבל זה היה הדרגתי ותומר קיבל בקבוק כתחליף כך שזה יותר קל אבל מה שמעודד זה שהוא היה מאוד מחובר לציצי פעם ובכל זאת לא ראיתי סימנים שזה ממש חסר לו. לגבי החזה - כאמור הפסקתי רק לפני שבועיים ועוד יש לי רגישות כך שעוד לא חזרתי למצב הקודם אבל אני מקוה מאוד שזה יקרה בקרוב. בהצלחה!!

 

[מאיה10]

נעלמה לי שורה חשובה

מה קורה לי? עמייפות כנראה.. השורה החסרה: אם את עייפה אולי כדאי לצמצם את ההנקות לפרקי זמן מסויימים שיותר נוחים לך במקום לגמול לגמרי? על זה כדאי להתייעץ בפורום הנקה. ותרגישי חופשי לשאול עוד וכמובן לשתף.

 

[popo11]

כל הכבוד על ההנקה בגיל כה מאוחר

לי נשבר כשעדי היה בן 8 חודשים. כבר הגענו לשלב של פעם או פעמיים ביום והחלטתי שנמאס לי לדלוף ולכאוב ולשמש כ-

אז פשוט הפסקתי. מאחר והוא רגיל לתמ"ל מהגן, אז זו לא היתה בעיה. ההתחלה היתה קצת קשה, כי הוא לא היה רגיל לבקבוק, אבל זה נגמר מהר. ובענין הבעל - החזה שלי היה מחוץ לתחום כל זמן ההנקה. פשוט הודעתי שזה לא שלו, ורק של עדי, אז לא לגעת. לגמול את הגבר הגדול מהם היה יותר קשה מלגמול את הקטן מהם ...

. מאד הפריע לי. לקח עוד איזה שבועיים אחרי שהפסקתי להניק לפני שהייתי מוכנה למגע. מאד הפריע לי (ואולי זה באמת דפיקות מיוחדת שלי) שהם דלפו, וזה בלי לדבר על גודש ושאר מריעין מבישין. עכשיו (טפו טפו טפו) הכל בסדר. חזרתי לחזיות שלי מלפני ההריון, אני מרוצה, הבעל מרוצה והילד, טוב הוא תמיד

.

 

[michal@gal]

סיפורי גמילה

יש לי שניים בשבילך. כשהגדולה היתה בת 8 וחצי חודשים היא נשכה אותי, והחלטתי שגומלים. במשך שבועיים הורדתי הנקות והחלפתי בתמ"ל, עד שהפסקתי סופית. עם הבן הקטן, כבר בגיל 10 חודשים, הוא ינק רק 3 פעמים ביום (וכל הלילה), ואחר כך, בגיל 11 חודשים הוא כנראה החליט שדי לו, ועשה לי טובה שהוא הסכים לינוק. המשכנו ככה עוד שבועיים והפסקתי. אחרי סוף ההנקה, החזה חזר לעצמו (גם עברה הרגישות וגם חזר לגודל המקורי). המשיך להיות לי קצת חלב עוד שנה אחרי הפסקת ההנקה.

 

[odeia]

ליאת, תמרחי משחת קלנדולה על

הפצע, כל היום, אין הגבלה, כל פעם מספיק רק טיפה, לעסות את המשחה לתוך הפצע. החלמה מהירה

 

[Big Al]

גמילה טובה../images/Emo91.gif

אני גמלתי את ביתי בצורה מאוד טובה בכך שהיא התיחלה לאכול אוכל מוצק ולאט לאט הורדתי את שעות ההנקה עד שזה היסתיים. אבל אני יכולה לתת לך עצה אחרת וזה דבר שלא כל אחד יכול לעשות, בגלל שאני לא מכירה אותך אני הציעה לך בכל מקרא. אם היא אוכלת רגיל ולוקחת את השד שלך רק כדי להירגע. את אומרת לה בעדינות שדי היא לא מקבלת יותר היא בודאי תתחיל לבכות ואת תתני לה את כל התשומת לב שלך כל הזמן שהיא בוכה זה יעזור לה להתגבר אל התסכול ומצד שני לא ישאיר אותה אם תיסכול או תפוס אחר. בכל פעם שהיא תרצה ציצי את בעדינות והבנה תגידי לה לא ומצד שני תקבלי את הבכי בהבנה ואהבה עד שהיא תפרוק את הכל וכך לא ישארו תסכולים. הדבר לא קל אבל אם רק אם יש לך את הכוח והזמן.

ספר מומלץ: "התינוק יודע"

 

[zimes]

התינוק יודע - ספר רע להנקה

לא קראתי אותו, אבל מישהי שאני סומכת עליה אמרה שבנושא ההנקה, יש שם טעויות.